אפליה באי אישור תכנית על ידי הוועדה המקומית

באשר לשיקול הדעת שעל הועדה המקומית להפעיל הפנו העותרים לפסק הדין שניתן בע"א 3535/03 הועדה המקומית לתיכנון ובניה השומרון נ' הקרן הקיימת לישראל [פורסם בנבו] (10.8.2008) (להלן: פרשת הועדה לתו"ב שומרון), בו התעוררה מחלוקת אם על הועדה המקומית להפעיל שיקול דעת עובר להוצאת ההפקעה אל הפועל, מקום שבו ההפקעה אושרה על ידי הוועדה המחוזית במסגרת התוכנית.

אין מדובר בתכנית חדשה או בשינוי לתכנית קיימת ואין מקום להתערב בהחלטה זו. כזכור, הקף הבקורת של בית המשפט לעניינים מינהליים מתמצה בבדיקה אם החלטת מוסד התיכנון נתקבלה ללא משוא פנים, בלא הפליה, תוך הפעלת השיקולים הרלוואנטיים בתום לב וללא שיקולים זרים, והאם היא מצויה במיתחם הסבירות (עע"מ 3478/07 ביקל נ' הועדה המקומית לתיכנון ובניה/מחוז מרכז [פורסם בנבו] (29.6.2009)).

...

העותרים לא הצביעו על מקור כלשהו לכך שאם מוגשת תכנית חלופית לתכנית מאושרת, לאחר החלטות המועצה והוועדה על הפקעה ופירסום החלטותיהן, יש להקפיא את הליכי ההפקעה עד לסיום הדיון בתוכנית החלופית שהוגשה באיחור רב. על כן, אני דוחה את בקשת העותרים בענין זה. פסק דין זה עוסק רק בהפקעת המקרקעין.

סוף דבר על פי כל האמור לעיל, אני דוחה את העתירה, ומבטל את צו הביניים שניתן.

העותרים ישלמו לכל אחת מהמשיבות הוצאות משפט כולל שכר טירחת עורך דין, בהתאמה לתקנה 512 ולתעריף המינימלי המומלץ של לשכת עורכי הדין, בסך 9,360 ₪.

בבית המשפט העליון רע"א 1450/20 לפני: כבוד השופט ד' מינץ המבקשים: 1. פרופ' טוביה פרילינג 2. ד"ר דינה פרילינג 3. איתי פרילינג נ ג ד המשיבים: 1. ניר משה מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ 2. רשות מקרקעי ישראל 3. הסוכנות היהודית לארץ ישראל 4. הוועדה המחוזית לתיכנון ובנייה מחוז דרום 5. הוועדה המקומית לתיכנון ובנייה נגב מערבי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי באר שבע (כב' השופט י' פרסקי) בת"א 25198-08-18 מיום 26.1.2020 בשם המבקשים: עו"ד אמנון גלברט בשם משיבה 1: עו"ד אריה חיימסון בשם משיבות 2 ו-4: עו"ד גלעד קאלך בשם משיבה 3: עו"ד יצחק אבידני ][]החלטה

בית המשפט המחוזי דן בבקשה וקבע כי דינה להדחות מהטעמים הבאים: כי יש ממש בטענה כי המבקשים השתהו בהגשת הבקשה ולו בשל כך דינה להדחות; למבקשים ניתנה על פי הסכם הפשרה זכות טיעון לפני האספה הכללית של המושב, ולא הייתה טענה כי זכות זו לא ניתנה להם לפני אישור התכנית על ידי האספה; המשק של המבקשים אכן ייפגע מהתכנית, אך לא נסתרה הטענה שהמבקשים לא הופלו לרעה לעומת חברי המושב האחרים; השגות המבקשים על התכנית צריכות להתברר רק בערוץ המינהלי ולא בערוץ של תביעה אזרחית.

משמעות מתן צו של סעד זמני נגד הועדה המחוזית הוא עיכוב הליכי התיכנון המתקיימים כיום בועדה בקשר לתכנית אשר הופקדה על פי דין, מבלי שהועדה הייתה צד להסכם הפשרה, והיא כלל איננה צד להליך המתנהל במסגרת הליך האזרחי, וכלל לא ברור כיצד ניתן לטעון נגדה בעיניין זה. מתן סעד זמני יעכב את אישור התכנית באופן שאינו סביר, בעוד שלמבקשים עומדות דרכים מקובלות להיתנגד לתכנית ולפנות לבית המשפט לעניינים מינהליים בערוץ המתאים בהתאם לסמכות הקנויה לו בחוק.

...

משכך ולוּ בשל כך, דין הבקשה להידחות.

קביעת קו הגבול צריכה להיעשות בהתחשב בנסיבות כל מקרה, כאשר בין היתר, "שיקולים שבמדיניות שיפוטית, התגבשות המסגרת הראויה לדיון או העדרה של התגבשות כזאת בפסיקה, מהות הסכסוך וכן יעילות ונוחיות הדיון – הם שיכריעו בסופו של דבר בכל מקרה את הכף" (עניין גולדשטיק, שם).

מכאן המסקנה כי אין מקום לקבל את הבקשה ויש לדחותה.

המשיבה 2 – הוועדה המקומית בתגובתה ביקשה לדחות הבקשה בשל סכויי העתירה הנמוכים מאוד - הטענות בדבר אישור התוכנית הן תכנוניות ובית משפט מינהלי לא יתערב בהחלטות מסוג זה. הטענות בדבר הגשת תוכנית על ידי הוועדה המקומית כלל לא עלו בשלב ההיתנגדות ולכן העותרים מנועים מלהעלותה עתה, מה גם שוועדה מקומית (להבדיל מהרשות המקומית) יכולה לכל הדיעות והפסיקה להגיש תוכנית על סמך החלטת ועדת משנה של הוועדה המקומית.

גם משיבה זו טוענת לשהוי, סכויי עתירה נמוכים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים, שכן יש עתירות רבות שנוהלו בקשר לתוכניות שפורסמו למתן תוקף ואין באישור התוכנית ובפרסומה למתן תוקף כדי ליצור מצב בלתי הפיך.

בית משפט מינהלי לא ייטה להחליף שיקול דעתה של רשות מנהלית בשקול דעתו כל עוד החלטת הרשות אינה נגועה בחוסר סבירות קשה, בשקול זר או באפליה (ראה למשל: בג"ץ 8047/11 סובול נ' משרד הפנים 17.2.13).

...

כאשר מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת אי מתן צו ביניים נדחית הבקשה גם אם סיכויי העתירה גבוהים.

לפיכך, אני סבורה כי אין מקום למתן צו ביניים.

בפניי ערעור מינהלי שהוגש על ידי הועדה המקומית לתיכנון ובניה ראש העין, על החלטת ועדת הערר לפיצויים ולהיטל השבחה (מחוז מרכז) בערר מס' 8003/14 מיום 30/1/2017.

טענת האפליה מהחלטת ועדת הערר נובע שהיא סבורה שאימוץ עמדת הועדה המקומית, יש בה כדי להפלות בין תושב השכונה הנעדר אמצעים להרחיב את דירתו ומבקש תחת זאת למכור אותה, על מנת לשפר את תנאי מחייתו, שלא יזכה בפטור, לבין תושב אחר שיש בידו להרחיב דירתו הקיימת, ויקבל פטור.

ראו לעניין זה ע"א 6126/98 חברת חלקה 510 בגוש 6043 בע"מ נגד הועדה המקומית לתיכנון ובניה חולון פ"ד נה (4) 769, 785-786 עניין "חברת חלקה"), בו נקבע כדלקמן: "סעיפים 1 ו-7 לתוספת השלישית דוחים את מועד תשלום היטל ההשבחה עד מועד מימוש הזכויות. המחוקק קובע כי חרף הווצרות ההשבחה במועד אישור תכנית, מתן הקלה או התרת שימוש חורג ניתן לשלם את היטל ההשבחה עד מועד "מימוש הזכויות", שהוא המועד שבו מתממשת ההשבחה.

...

עולה מהמקובץ שהדין לעניין זה הוא עם המערערת – המועד הקובע לשומת ההשבחה הוא יום אישור התכנית המשביחה ומועד התשלום הוא בעת מימוש ההשבחה.

סיכום התוצאה היא שהערעור מתקבל.

המשיבים ישלמו למערערת הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך של 10,000 ₪.

בתום הדיון החליטה המשיבה 1 כי: "...הוועדה המקומית מבהירה כי חל איסור על הקמת כל מבנה מכל סוג שהוא, לרבות מינהרה חקלאית, רשת צל וגדר, וכל בניה שכזו מהוה עבודה אסורה אלא אם כן ניתן לה היתר בניה על ידי הוועדה המקומית. מאחר והפטור לא חל בשטחים אלו, יש להגיש במקרים המתאימים בקשה להיתר בניה מהוועדה המקומית" (להלן: החלטת המדיניות, נספח 5.2 לעתירה) ביום 30.3.2023 הגיש העותר דיווח בדבר עבודה פטורה מהיתר בניה בקשר למנהרות רוח ורשת צל במקרקעין (להלן: האלמנטים), בהתאם לתקנות התיכנון והבניה (עבודות והיתרים הפטורים מהיתר), התשע"ד-2014 (להלן: תקנות הפטור).

ניתן לשנות את הוראות תכנית המתאר המחוזית באמצעות תכניות מפורטות שבסמכות הוועדה המחוזית או באמצעות החלטה של הוועדה המחוזית, אך לא ניתן לעשות כן באמצעות קביעת סעיף מדיניות על ידי הוועדה המקומית.

המשיבה נהגה באפליה כאשר דחתה את בקשת העותר לפטור מהיתר בעוד שלחקלאים אחרים בתחום התכנית ניתן היתר בניה למבנים חקלאיים.

מדיניות הועדה שלא לאפשר שימוש בתקנות הפטור להקמת מבנים לשימוש חקלאי ולחייב הגשת בקשה להיתר אינה מונעת משיקולים זרים או משרירות לב, והיא נועדה להוציא לפועל את הוראות התכנית.

...

איני מקבלת את טענת העותר הנסמכת על חוות דעתו של מר גליק כאילו איסור הבניה מתייחס למבנים קשיחים בלבד.

לאור האמור טענות העותר נגד החלטת המדיניות – נדחות.

בעניינו של העותר הודיע לו מנהל הוועדה ומחלקת רישוי ובניה כי הבניה נשוא הודעתו אינה תואמת את הוראות התכנית, מסקנה זו עולה בקנה אחד עם הפרשנות של המשיבה 1 להוראות סעיף 4 בתכנית ועל כן בדין נדחתה הודעת העותר והובהר לו שלא ניתן לבצע את העבודות נושא בקשתו בפטור מהיתר.

סוף דבר העתירה נדחית.