בעיניין מנרב, בית הדין הארצי עמד על ההבחנה בין קבלן כוח אדם לבין קבלן שירותים, כדלקמן:
"בעת יישום המבחנים יש להיתחשב במאפייניה של תבנית ההעסקה הנבחנת, ובין היתר האם לפנינו מיקור חוץ של כוח אדם, או מיקור חוץ של פונקציות, "בו מעביר המשתמש את האחריות לבצוע תפקידים מסוימים לקבלן משנה, העובד בעצמו או מעסיק עובדים משלו ואמור לספק למשתמש מוצר או שירות מוגמר בהתאם להנחיותיו" .
"
בעיניינו, מר מזרחי צירף לתצהירו אישור רישיון קבלן כוח אדם (ר' נספח א' לתצהיר מר מזרחי).
ההסכם מסייג את תחולתו להגדרה כללית והיא לעובדים "בתחום המטבח". בנוסף, בס' 1.4 להסכם, הוסכם בין הצדדים כדלהלן:
"נותן השירותים מתחייב לספק לחברה עובדים במשרות מלאות בלבד, ובהתאם לצרכי נותן השירותים. בכל מקרה בו לא יגיעו לעבודה אצל החברה, נותן השירותים לדאוג להחליפם עד ארבע שעות מהמועד שהתקבלה על כך מטעם החברה אל איש הקשר של נותן השירותים. יש לציין כי החלפה / אספקה של העובדים הנם עובדים כלליים בלבד משמע שוטפי כלים ולא עובדים מקצועיים כגון: טבחים".
אם כן, לשון ההסכם מלמדת כי כוונת הצדדים הייתה כי הנתבעת 2 תספק לנתבעת 1 כוח אדם.
...
לאחר בחינת טענות הצדדים וחומר הראיות מצאנו כי דין תביעתו של התובע בגין רכיב זה להתקבל.
לטענת הנתבעת 2, התובע קיבל את שכרו במועד על פי הדין על כן, התובע אינו זכאי לפיצוי בגין רכיב זה.
לאחר ששקלנו את טענות הצדדים בעניין זה, מסקנתנו הינה כי דין התביעה בגין רכיב זה להידחות.
משהתובע לא העלה כל טענה בעניין במסגרת כתב התביעה, אין אנו נדרשים לדון בה בשלב זה ומורים על דחיית התביעה בגין רכיב זה.
סוף דבר
תביעת התובע מתקבלת בחלקה.