אסטמה כתאונת עבודה המזכה בנכות מביטוח לאומי

המערערת סובלת ממחלת אסטמה אשר הוכרה על ידי המשיב כפגיעה בעבודה, ובגינה נקבעו לה 75% נכות, החל מיום 20/7/06, לפי פריט 5(1)ג-ד לרשימת הליקויים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (50% נכות), בהפעלת תקנה 15 לתקנות במלואה.

עוד נפסק קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוואנטיים הנן קביעות רפואיות מובהקות, הנמצאות בתחום סמכויות הבלעדי של הועדה, וכי בית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (עב"ל (ארצי) 217/06 בן צבי – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 22.6.2006).

היינו, קיימת הגברה בשימוש בתרופות, אך לא ברור מהי מידת אותה הגברה ומדוע אין בה כדי לזכות את המערערת באחוזי נכות גבוהים יותר מאשר אלו שהיו לה בטרם עלה המינון של השמוש בתרופות, והרי זהו ליבו של הליך החמרת המצב בו נקטה.

...

המערערת העלתה בפני הוועדה את התלונות הבאות: "האסתמה החמירה, קשה לי לדבר בקול כי זה לוקח לי הרבה אוויר ומעייף אותי, קשה לי לעלות מדרגות, אני עובדת חלקית הייתי מורה ועכשיו אני עושה רק שיעורים פרטיים בערך כשנתיים. אני לא יכולה לדבר בכיתה, אחרי כל שיעור הייתי עושה אינהלציה, שאר החיים למשל אני לא יכולה לקיים יחסי מין כי אין לי אוויר לזה, יש לי הרגשה שזה יפגע לי בזוגיות כי כמה בעלי יכול לסבור שאני לא יכולה. כשיש לי התקף אני נכנסת לחרדות באותו לילה אני לא ישנה אני יושבת כדי לא להיחנק, אני חולמת שאני אחנק ואני אמות וקשה לי לנהל חיים ככה. כל החיים שלי על הפנים אני לא יכולה לעשות כלום, אני מוגבלת לגמרי, תפקודי ריאות ירדו מ 50% ל- 30% ואיך הרופא רואה החמרה, רופאה תעסוקתית שלחה אותי לפה לא באתי מרצוני. אם אני לא אעבוד אני פשוט אשתגע, אני לא יכולה לעשות כלום. אני מטופלת אצל פסיכיאטר ומקבלת סרוקסט. בתחום הנפשי אני מבקשת לא לדון ולפנות לדרג I.". הוועדה סיכמה את מסקנותיה וקבעה כדלקמן: "הוועדה עיינה בחוו"ד של פרופ' ויילר – מומחה ריאות מיום 04.01.18, מאמצת את מסקנותיו וממצאי בדיקתו וקובעת כין אין החמרה.". דיון והכרעה – לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, וכלל החומר אשר בתיק, הגעתי למסקנה לפיה דין הערעור להתקבל, וזאת מן הנימוקים אשר יפורטו להלן.

סיכומו של דבר, הערעור מתקבל, כך שעניינה של המערערת מוחזר לוועדה הרפואית לעררים, באותו הרכב, על מנת שתפעל כדלקמן: הוועדה תפנה את עניינה של המערערת ליועץ הריאות פרופ' ויילר, וזאת על מנת שתקבל את התייחסותו והנמקתו לקביעתו לפיה אין הגברה משמעותית בשימוש בתרופות לאסטמה בשנים האחרונות, כשעליו לנמק מדוע אין בהוספת התרופות האמורות במסמך הרפואי מיום 2/10/17 מטעם ד"ר מוחמד יונס, כדי להעיד על החמרה במצבה של המערערת.

בית הדין הארצי לעבודה עב"ל 14447-10-19 ניתנה ביום 21 מאי 2020 המוסד לביטוח לאומי המבקש בנימין גדעון המשיב בשם המבקש – עו"ד שרית דמרי-דבוש בשם המשיב –עו"ד אלכסנדר ספינרד החלטה

ביום 16.4.2001 התקבלה תביעתו של גדעון כך שמחלת האסטמה הוכרה כפגיעה בעבודה (ב"ל 1260/96) כתוצאה מכך קיבל גדעון קצבת נכות (נפגעי עבודה) באופן רטרואקטיבי ממועד הגשת התביעה.

בנוגע למאזן הנוחות טוען המוסד כי בהתאם לנתונים המופיעים ברשותו לגדעון הכנסה חודשית בסך 5,404 ש"ח, עובדה המעידה כי יהיה לו קשה להשיב את הסכום שנקבע לזכותו בפסק הדין.

...

בשלב זה 85% מהחוב קוזז מגמלת הנכות שלה היה זכאי כך שהוועדה למעשה הורתה על ויתור בסך 23,731 ש"ח. פסק הדין האזורי ביום 13.8.2019 קבע בית הדין על דעת רוב חברי המותב וכנגד דעתו החולקת של אב בית הדין, השופט ספיבק, כי יש לקבל את תביעתו של גדעון באופן מלא כך שעל המוסד להשיב לו את כל הסכום שקוזז כנגד החוב.

דעת הרוב התייחסה לגורמים נוספים שבגינם יש לקבל את תביעתו של גדעון: תום הלב של גדעון; המוסד לא יידע את גדעון עוד קודם לשנת 2007 כי עליו להגיש תביעה לנכות כללית; הוועדה ציינה כי החוב נוצר עקב טעות משותפת, אך לא הסבירה מדוע על גדעון לשאת ב-85% מהחוב; על פי נהלי המוסד ככל שהתשלום השגוי היה לאורך תקופה ארוכה יותר, כך אי התשלום צריך להיות גבוה יותר; מצבו הכלכלי של גדעון; והעובדה שניזוק כתוצאה מכך שלא הגיש תביעת נכות כללית כבר בשנת 1995.

סוף דבר – הבקשה מתקבלת.

בית דין איזורי לעבודה בבאר-שבע - בשבתו באילת ב"ל 22916-06-20 03 אוגוסט 2021 לפני: כב' סגן הנשיא השופט צבי פרנקל התובע: אלי לוי ע"י ב"כ: עו"ד דנית מזור הנתבע: המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ: עו"ד הילה גולן יוניסיאן פסק דין

תביעת התובע לניידות נדחתה מאחר שהליקוי ממנו הוא סובל אינו נכלל ברשימת הליקויים המזכים בניידות.

בסעיף תחבורה ציבורית טען: "מסר כי לא יכול לנסוע באוטובוס כי לא יכול לעלות במדרגה אך יכול לנסוע במונית". כך למשל בסעיף הלבשה טען: "מסר כי אישתו עוזרת לו ללבוש חולצה ומכנס עד הברך בגלל כאבי גב וכתפיים...". כך למשל בסעיף רחצה טען: "מסר שנעזר באישתו משגיחה מחשש לנפילות ועוזרת לו בחפיפת ראש כי כואב לו בכתפיים...". כאמור, על סמך הערכה זו בחן הנתבע את תביעתו מאחר שלא נמצא שהתובע זקוק לעזרה בפעולות היום יום בגין מחלת האסטמה שהוכרה כפגיעה בעבודה, וכן נקבע בהערכה התפקודית שהתובע יכול להשתמש בתחבורה הציבורית.

סעיף 112 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 עוסק בקבלת קצבה מיוחדת לנכים שנקבעה להם דרגת נכות יציבה או שאינה יציבה של 75% לפחות, שלפיו: "(א) נכה עבודה שנקבעה לו דרגה יציבה בשיעור של 75% לפחות, זכאי, בנוסף לכל גמלה אחרת –

...

אינני מקבל את טענת התובע בסיכומיו ובסיכומי התשובה שעל האח המעריך היה להתאים לתובע דרגת סיוע קל על פי הסימון של האח המעריך בנושא הניידות ובתחום האכילה והשתייה.

התובע אינו נדרש לעזרה בלפחות 2 מפעולות היום יום בגין מחלת הריאות ועל כן כאמור דין התביעה להידחות.

התביעה נדחית.

התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה ובמסגרת תביעת התובעת לקביעת נכות מעבודה נקבעו לתובעת הנכויות הבאות: 80% לפי ס' 5(1)ד-ה בגין אסטמה מתוכה 40% מהנכות מיוחסת לתאונה.

בתשובתה שבה התובעת על טענתה כי במועד בדיקתה על ידי הוועדות הרפואיות כלל לא ידעה כי היא סובלת ממחלת הפיברומיאלגיה ולכן לא טענה בדבר קיומה של מחלה זו. לטענתה, תיסמונת הפיברומיאלגיה כלל לא הוכרה על ידי הוועדות הרפואיות כמחלה המזכה בנכות בתקופה בה נבדקה התובעת ורק לאחרונה החלו להכיר בקיומה ולקבוע אחוזי נכות בעטיה.

...

בהקשר זה ראו גם את דברי כב' הש' זילברטל ברע"א 6023/14 רפעת פקיה נ' יוסי אספיר (30.12.14): "במקרים יוצאי דופן בהם יש חשש לעיוות דין הנובע מהתנהלות הוועדה הרפואית. במקרים בהם מתברר כי לא היו בפני הוועדה הרפואית שקבעה את הנכות עובדות רלוונטיות חשובות הנוגעות למצבו של הנפגע; או במקרים בהם חל שינוי משמעותי במצבו של הנפגע לאחר שנקבעה נכותו על –ידי הוועדה הרפואית". לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובתשובה וכן בתיקה של התובעת במוסד לביטוח לאומי ובתיעוד הרפואי שהוגש, מצאתי להיעתר לבקשה.

משהומצא תיעוד התומך באבחון ובקשר סיבתי בין מחלת הפיברומיאלגיה לבין התאונה ועל מנת שלא לחסום את דרכה של התובעת מהוכחת נכותה בתחום זה, אני מקבלת את בקשת התובעת להבאת ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי ומורה על מינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום הראומטולוגי.

זהו ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 25.10.21, אשר קבעה, כי לא היתקיימו התנאים לצרוף נכויות המערער על פי תקנה 12 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז-1956 (להלן: הועדה).

ועדה רפואית מיום 11.6.21 דנה בפגיעה בעבודה מיום 3.3.19, וקבעה למערער נכות בשיעור 20% בגין אסטמה.

(1) כתוצאה מהאופי המצטבר של הנכויות צימצם נכה מעבודה בדרך קבע את הכנסתו מעבודה או ממשלח – יד ב-50% או יותר לעומת הכנסתו הממוצעת ברבע השנה שקדם ליום שבעדו מגיעים לו לראשונה דמי פגיעה עקב הפגיעה בעבודה האחרונה או ליום שבו חלה לאחרונה לפי סימן ג' החמרה בדרגת הנכות שעליה הוגשה התביעה לצרוף הנכויות; בפיסקה זו, "הכנסה" כמשמעותה בסעיף 98 (ב) לחוק; (2) צירוף דרגות הנכות מעבודה עשוי לזכות את הנכה באחת מאלה: (א) קצבה במקום מענק; (ב) דרגת נכות כאמור בתקנה 16.

בעיניין זה קבע בית הדין הארצי לעבודה, כי "אין מדובר בבצוע חישוב טכני גרידא, קרי לא די בכך שמבוטח נפגע בשתי תאונות ונקבעה לו נכות על פי פריט ליקוי בכל אחת מהן, אלא על הועדה להפעיל שיקול דעת רפואי ולבחון האם יש אופי מיצטבר לנכויות אלה מבחינת הכנסותיו. בחינה זו של הקשר הסיבתי בין הנכויות מהעבודה לצימצום ההכנסות מעבודה כרוכה בשאלות של מומחיות רפואית ולפיכך ניתנה הסמכות לידון בכך לועדה הרפואית" (בר"ע (ארצי) 60470-12-17 בצלאל חג'בי – המוסד לביטוח לאומי, מיום 28.1.18).

...

מסקנה רפואית זו ברורה וסבירה בהינתן נכות בשיעור 10% בגין ברך ימין, שנקבעה בתביעה להחמרת מצב, אשר לא הביאה לשינוי ביכולת תפקודו של המערער.

נדחית טענת המערער בנוגע לאופן בדיקת הנכויות ואופיין המצטבר.

סוף דבר לאור כל האמור, הערעור נדחה.