תמצית טענות הנתבע:
א. הנתבע יטען כי דין התביעה להדחות וזאת משלא עלה בידי התובעת להוכיח קיומו של קשר סיבתי וודאי ופוזיטיבי בסבירות של מעל 50% בין הארוע התאונתי שארע לה ב-14.3.16 להפרדות הרשתית בעין ימין ממנה היא סובלת וכן כלל לא טענה התובעת ולא הוכיחה קיומה של חבלה ישירה לעין/לראש בזמן הארוע ועל כן ובשים לב לחוות דעת המומחה הרפואי ותשובותיו לשאלות ההבהרה ולאור העובדות המוסכמות והחלטות שנקבעו בהחלטת המינוי והאנמנזה הרפואית הסמוכה לתאריך הארוע, כלל לא ניתן לבסס קשר סיבתי ודאי בסבירות מעל 50% בין אותו נזק לאותה תאונה בעבודה ואותו מנגנון תאונה מוסכם ודי בכך כדי לחייב את דחיית התביעה.
...
הנתבע הודיע במכתבו מיום 10.7.17, כי הכיר בתאונה שאירעה לה כפגיעה בעבודה, וכי הפגימות שהוכרו כנובעות מהתאונה הינן בכף יד שמאל, כתף שמאל, רגל שמאל וגב תחתון; וכי הודיע לתובעת כי האבחנה הרפואית של היפרדות רשתית בעין ימין נדחית על ידו, היות ואינה נובעת מהתאונה מיום 14.3.16.
מקובלת על בית הדין טענת הנתבע, לפיה לא עולה ספק בחוות דעתו של המומחה מטעם בית הדין, אלא יש בהן מסקנה ברורה, לפיה רק אם קרתה חבלה ישירה לעין או לראש ניתן לקבוע קשר סיבתי רפואי על דרך ההחמרה ובהעדר מנגנון כזה של תאונה, אין ולא יכול להיות קשר סיבתי והנזק מקורו במצב תחלואתי קודם והכל בהתאם למפורט בחוות הדעת שניתנו ע"י המומחה.
מכל האמור לעיל עולה, כי לא מצאנו כל נימוק או טעם המצדיק שלא לאמץ את חוות הדעת של המומחה מטעם בית הדין.
בשים לב לאמור בחוות דעת המומחה - התובעת לא השכילה להוכיח "פגיעה בעבודה" בכל הקשור לפגיעה בעין ימין, ותביעתה נדחית בזאת.
