אמצעי מיגון מפני תאונת עבודה הנגרמת מנפילה מגובה

בחלק ב' לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), התשי"ד-1954, פורטה מחלת המיקצוע הנוגעת לענייננו.

ניטור סביבתי שבוצע בחודש 5.2017 לא הראה חריגות של החשיפה, כאשר הבדיקות שנערכו נערכו במחלקות החלקה לגילוון, מחלקת גלוון ובמחלקת מסגריה.

אם כך, האם ייתכן שהסיבה למחלה עומדת במידה שווה בין הסיכוי להתפתחות המחלה עקב הזיהום התעסוקתי לבין גורם אחר למחלה? האם העובדה שהתובע עבד במפעל ללא אמצעי מיגון או הגנה על כלי הנשימה בפרקי זמן ממושכים ובמשך 22 שנים ויותר כשהוא שואף לריאותיו חלקיקי חומרים מזיקים יחד עם העשן והאבק במפעל, הוא גורם העלול לגרום לנזק לריאותיו או להחמרה לליקויו, אם בדרך של התפתחות מחלת הסרקואידוזיס או בדרך של התפתחות מחלה אחרת דמות סרקואיד? בסיום פסקת הדיון שבחוות דעתך, הפנת לספר משנת 2016, לפרק העוסק באטיולוגיה של המחלה, ולפיו "האטיולוגיה של המחלה אינה ידועה.. ז.א. מדובר ברקע אימונולוגי". ככל שלמחלה גורמים שונים, ולדעתך, "אין מדובר במחלת מיקצוע", האם לדעתך ניתן לקבוע כי החשיפה לחומרים מסוכנים ו/או אבק ו/או עשן עלולה לגרום להחמרת המחלה הקיימת? עפ"י התעוד הרפואי של התובע, מאז אבחנת המחלה בשנת 2015, האם נימצאו סימפטומים למחלה אשר בחלוף הזמן הלכו והחמירו? ככל שיימצא שקיימים ממצאים המצביעים על החמרה במחלת התובע, האם קביעתך תשתנה ביחס לסבירות העולה מעל 50% לקשר הסיבתי בין חשיפת התובע למזיקים במפעל לבין הליקוי ממנו הוא סובל? האם לדעתך קיימת אסכולה רפואית המכירה בקשר סיבתי בין חשיפה לאבק ו/או עשן לבין המחלה בה לקה התובע? האם לדעתך, במקרה דנן, יש מקום לחוות דעת נוספת של מומחה גהותן לבירור מהות החומרים הספציפיים להם נחשף התובע בעבודתו? האם ישנן בדיקות רפואיות מסוימות נוספות, כגון ביופסיה או בדיקת ריאות במקרוסקופ אלקטרוני ושבממציאהן נמצאים חלקיקי מתכות שבסביבת המפעל, אשר עשויות לשנות את קביעתך בדבר הקשר הסיבתי? האם שיפור נשימתי לאחר מנוחה מהעבודה או שינוי בתנאי העבודה אינו תומך במסקנה שמצב בריאותו של התובע נגרם עקב חשיפתו לחומרים מזיקים בעבודה? האם ניתן לקבוע שעבודתו של התובע כמתואר לעיל בחלק העובדתי, גרמה לו ל"מחלת מיקצוע" כמוגדר בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (מחלת מיקצוע היא מחלה שנקבעה בתקנות על פי סמכות שר העבודה והרווחה שנקבעה בסעיף 85 לחוק).

גם חשיפה לרמות גבוהות של אבק ובתדירות יום יומית לא יכולה לגרום למחלת סרקואידוזיס.

...

אם כך, האם ייתכן שהסיבה למחלה עומדת במידה שווה בין הסיכוי להתפתחות המחלה עקב הזיהום התעסוקתי לבין גורם אחר למחלה? האם העובדה שהתובע עבד במפעל ללא אמצעי מיגון או הגנה על כלי הנשימה בפרקי זמן ממושכים ובמשך 22 שנים ויותר כשהוא שואף לריאותיו חלקיקי חומרים מזיקים יחד עם העשן והאבק במפעל, הוא גורם העלול לגרום לנזק לריאותיו או להחמרה לליקויו, אם בדרך של התפתחות מחלת הסרקואידוזיס או בדרך של התפתחות מחלה אחרת דמוית סרקואיד? בסיום פסקת הדיון שבחוות דעתך, הפנת לספר משנת 2016, לפרק העוסק באטיולוגיה של המחלה, ולפיו "האטיולוגיה של המחלה אינה ידועה.. ז.א. מדובר ברקע אימונולוגי". ככל שלמחלה גורמים שונים, ולדעתך, "אין מדובר במחלת מקצוע", האם לדעתך ניתן לקבוע כי החשיפה לחומרים מסוכנים ו/או אבק ו/או עשן עלולה לגרום להחמרת המחלה הקיימת? עפ"י התיעוד הרפואי של התובע, מאז אבחנת המחלה בשנת 2015, האם נמצאו סימפטומים למחלה אשר בחלוף הזמן הלכו והחמירו? ככל שיימצא שקיימים ממצאים המצביעים על החמרה במחלת התובע, האם קביעתך תשתנה ביחס לסבירות העולה מעל 50% לקשר הסיבתי בין חשיפת התובע למזיקים במפעל לבין הליקוי ממנו הוא סובל? האם לדעתך קיימת אסכולה רפואית המכירה בקשר סיבתי בין חשיפה לאבק ו/או עשן לבין המחלה בה לקה התובע? האם לדעתך, במקרה דנן, יש מקום לחוות דעת נוספת של מומחה גהותן לבירור מהות החומרים הספציפיים להם נחשף התובע בעבודתו? האם ישנן בדיקות רפואיות מסוימות נוספות, כגון ביופסיה או בדיקת ריאות במיקרוסקופ אלקטרוני ושבממציאהן נמצאים חלקיקי מתכות שבסביבת המפעל, אשר עשויות לשנות את קביעתך בדבר הקשר הסיבתי? האם שיפור נשימתי לאחר מנוחה מהעבודה או שינוי בתנאי העבודה אינו תומך במסקנה שמצב בריאותו של התובע נגרם עקב חשיפתו לחומרים מזיקים בעבודה? האם ניתן לקבוע שעבודתו של התובע כמתואר לעיל בחלק העובדתי, גרמה לו ל"מחלת מקצוע" כמוגדר בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (מחלת מקצוע היא מחלה שנקבעה בתקנות על פי סמכות שר העבודה והרווחה שנקבעה בסעיף 85 לחוק).

בעניין לב (עב"ל (ארצי) 208/09 יהושע לב - המוסד לביטוח לאומי (13.02.11)), קבע בית הדין הארצי כי יש לעדכן את הגדרת "אסכולה רפואית" הנוהגת ביחס לחוות דעת רפואיות בבתי הדין כמפורט להלן: "על כך יש להוסיף, כי גם דעה רפואית המופיעה כמקובלת בעיתונים הרפואיים הראשיים ובאתרי המידע הרפואיים המקוונים העיקריים, הכוללים הצלבות בין מספר גדול של מאמרים ומחקרים רפואיים רציניים המצביעים באופן משכנע על קיומו של קשר סיבתי, עשויה להיחשב כאסכולה עדכנית". באשר לנטל ההוכחה לקיומה של אסכולה רפואית נפסק בעניין איילון כי – "על המבוטח הטוען לקיומה של אסכולה הגורסת אחרת מדעת המומחה שמונה - חובת הוכחתה. ההוכחה חייבת להיסמך על חוות דעת רפואית כבדת משקל, שממנה ניתן יהיה להסיק את המסקנה המשפטית לקיומה של האסכולה אחרת המטיבה עם המבוטח יותר מהאסכולה הרפואית בה דוגל המומחה שמונה.

כמו כן הוסיף המומחה שם כי בהתאם לספרות הרפואית "סרקואידוזיס לכשעצמה היא מחלה עצמונית אשר לא מיוחסת לחשיפה לחומרים חיצוניים". לאור כל האמור לא מצאנו סיבה שלא לקבל את חוות דעתו של ד"ר גפן כלשונה.

סוף דבר לאור האמור לעיל, ובהתאם לחוות דעתו של ד"ר גפן, דין התביעה להידחות.

תביעה זו עניינה ניזקי גוף שנגרמו לתובע 1, בתאונת עבודה שארעה, עת נפל מגובה במהלך עבודתו (להלן: "התאונה").

חרף חובת המעביד לדאוג לסביבת עבודה בטוחה לעובדיו, לשיטות עבודה נאותות, לספק כלי עבודה מתאימים ובטוחים, לספק אמצעי מיגון לעבודה בגובה ולפקח על נקיטת אמצעי הזהירות הנדרשים, הנתבעת 1 הפרה חובות אלה, נוכח מחדלה לספק אמצעי הגנה לתובע מפני הסיכון הגלום בעבודה בגובה, הוא הסיכון של נפילה שהיתממש במקרה דנן.

...

סוף דבר: מכל המקובץ לעיל עולה, כי דין התביעה להתקבל, ואילו דין ההודעות לצד שלישי להידחות.

לאור הסכמת הצדדים בדיון מיום 9.6.21, ישלמו הנתבעות, ביחד ולחוד, לתובע 1 פיצוי בסך כולל של 435,000 ₪ מעבר לתשלומי המל"ל. ביחסים בין הנתבעות לבין עצמן תחול חלוקת האחריות היחסית, כפי שנקבעה בסעיף 30 דלעיל.

בנוסף לכך, תשלם הנתבעת 2 לתובע 2 – המל"ל, סך של 72,424 ₪ מתוך סכום התגמולים ששולמו על ידו לתובע 1.

לפתע, בעיצומה של פריקת הסחורה נופל העובד מארגז המשאית מבלי שהוא עצמו יודע אל נכון מה גרם לנפילה זו. האם מצב דברים זה מקים חבות כלפי המעסיק? זו השאלה העומדת במרכז המחלוקת והדורשת הכרעה בתובענה זו. רקע כללי והצגת הצדדים עסקינן בתביעת ניזקי גוף שנגרמו לתובע יליד 10/8/1970 בתאונת עבודה מיום 7/2/2010.

משכך, לדיון בסוגיית החבות, הצטרפה כעת גם סוגיית הכסוי הבטוחי בחזית שבין הנתבעות 1 ו- 3, והדיון להלן יעסוק בשתי סוגיות אלו בלבד; טענות הצדדים בתמצית גורס התובע בסעיף 6 לכתב התביעה, כי התאונה אירעה עת "החליק ממשאית בגובה 2 מטר". בסעיף 8 לתצהירו מתאר את התאונה: "עמדתי על המשאית...לפתע מעדתי והחלקתי". אין חולק כי הן כתב התביעה והן התצהיר שותקים לגבי הנסיבות או הסיבות שגרמו לאותה נפילה.

על פי הפסיקה, מוטלת על המעסיק החובה לנקוט באמצעים סבירים במטרה להגן על העובד מפני סיכונים המצויים במקום או בתהליך העבודה.

ראה דברי האח: "כימעט כל יום הוא היה באתר. 90% מהימים הוא היה באתר" וכאשר נישאל האם עבד שם באופן חד פעמי באותו היום השיב: " לא חד פעמי. הוא היה עובד בחברה ובאתר הזה בזמן הארוע" (עמ' 33 לפרוטוקול) האם הוכחה הטענה כי מדובר "ברמפת משא בלתי תקינה או מסוכנת או מיושנת או בלתי יציבה"? או סביבת עבודה מסוכנת? או כי נדרשים "אמצעי מיגון מתאימים" לבצוע העבודה? נזכיר כי כלל לא ברור אם התובע נפל מהרמפה או מארגז המשאית.

...

לאור כל האמור לעיל, הריני לקבוע כי דחיית הכיסוי הביטוחי של איילון ביחס למעסיקה בשלב בו נעשתה- בדין הייתה יסודה.

סוף דבר ופסיקת הוצאות ההליך לאור כל המקובץ דלעיל, דין התביעה כנגד הנתבעות 1 ו- 3 להידחות לנוכח קביעתי כי התובע כשל להוכיח את עילת תביעתו כנגד מעסיקתו.

דין ההודעה לצד ג' 2 להידחות גם כן, לאו דווקא כפועל יוצא מדחיית התביעה העיקרית, אלא לנוכח קביעתי לעיל כי דחיית הכיסוי הביטוחי בשלב בו נעשתה- בדין הייתה יסודה.

הרקע העובדתי ותמצית טענות הצדדים התביעה שלפניי עניינה טענות התובע, יליד 1957 לניזקי גוף שנגרמו לו כתוצאה מתאונת עבודה שאירעה ביום 10.7.2012, במהלך עבודת שיפוצים בדירה ברחוב יסמין בכפר סבא.

בכתב התביעה מייחס התובע לנתבע הפרת חובות חקוקות ו/או רשלנות, בין היתר, בכך שהורה לתובע לבצע עבודה מסוכנת מבלי להבטיח תנאי בטיחות הולמים לביצועה; לא הדריך את התובע באופן ביצוע העבודה בצורה בטיחותית; לא דאג לקיים שיטת עבודה בטוחה; לא סיפק לתובע אמצעים נאותים לבצוע העבודה כגון בימת הרמה ו/או מלגזה המצוידת בסל להרמת אדם ואף לא סולם ארוך דיו; לא דאג לספק לתובע אמצעי מיגון מפני נפילה; לא דאג לעובדים נוספים לשם ביצוע העבודה ו/ או לשם שמירת יציבות הסולם; לא הזהיר את התובע מפני סיכונים רלוואנטיים; לא פיקח כיאות על עבודתו של התובע; היתעלם מהסיכון הרב הצפוי בפרוק של קורה אופקית; נהג בחוסר זהירות ו/או בחוסר אכפתיות; לא פעל כפי שמעסיק סביר וזהיר היה פועל בנסיבות דומות.

הנתבע לא הציג אסמכתא באשר להדרכה ספציפית אשר קיבל התובע בעיניין עבודת פירוק הקורה או ביחס לשיטת העבודה הראויה לבצוע עבודה מסוג זה. אין ספק כי ביצוע עבודה של פירוק קורה המחוברת בברזלים לקיר הנה עבודה שנעשית מטבע הדברים בגובה ובסמוך לקורה על גבי סולם, והנה עבודה אשר בהיעדר הדרכה מתאימה, סיוע של עובד נוסף ופקוח על אופן ביצועה, עשויה להוביל לנפילה כפי שאירעה לתובע וניתן היה לצפותה.

...

משלא הוגשו על ידי התובע תלושי שכר עדכניים ביחס לבסיס שכר התובע כיום ולאור התרשמותי מאופי עבודתו של התובע ורציפות עבודתו וסוג עבודתו אני קובע כי בסיס השכר לעבר, כמשקף את פוטנציאל השתכרות התובע, יעמוד גם לעתיד.

התובע נשאל בחקירתו אודות נספח 15 והשיב "אני לא יודע מי הביא לך את המסמכים האלה. זה לא מה שאני מקבל. אני, מה שאני מקבל ליום זה 200 שקל בלבד, מקסימום. גם אם אעבוד שעה או 8 שעות. זה לא כל חודש, זה אותו דבר. זה לא תלוש משכרות, אני מצטער מאוד." (שם בעמ' 25).

בהמשך הוגשה חוות דעת אקטוארית נכון ליום 31.8.21 לפיה התובע זכאי לתגמולים בסכום של 114,048 ₪ משוערך להיום 122,000 ש"ח. סיכום נזקי התובעת הפסד שכר לעבר 70,000 ₪ הפסד שכר לעתיד והפסדי פנסיה 19,737 ₪ עזרת הזולת 20,000 ₪ הוצאות 3,000 ₪ כאב וסבל 94,000 ₪ סך נזקי התובע 206,737 ₪ בניכוי אשם תורם 165,390 ₪ ניכויים 122,000 ₪ סוף דבר הנתבעים ישלמו לתובע פיצוי בסך של 43,390 ₪ בצירוף שכר טרחת עורך-דין בשיעור כולל של 23.4% ובצירוף הוצאות משפט שהוציא התובע.

תביעת התובע התאונה הראשונה: התובע תיאר בתביעתו (סעיף 4) את התאונה, כלהלן: "בתאריך 1.9.11, בעת עבודתו אצל הנתבע ובהתאם להוראות שקבל, עסק התובע בעבודות חשמל והתקנת כבלים בתעלות תיקרה אקוסטית. במהלך עבודתו זו נפל התובע מגובה של כ-3 מ'. במהלך נפילתו נפגע התובע מאלומיניום ונגרמו לו חתכים עמוקים בשתי כפות ידיו...". בסעיף 3 בתצהירו הוא תיאר: "בתאריך 01.09.2011, בעת שעבדתי אצל שרגא בעבודות חשמל והתקנת כבלים בתעלות תיקרה אקוסטית. באמצע העבודה נפלתי מגובה של כ-3 מ', נפגעתי ונגרמו לי חתכים עמוקים בשתי כפות הידיים". הנתבע בחר שלא לחקור את התובע לעניין תאונה זו ובכלל (ש' 8-7, ע' 10).

במילים אחרות, לא הונחה כל תשתית ראייתית לפיה התרשל הנתבע באספקת סביבת עבודה בטוחה, אספקת אמצעי מיגון (וככל שמתחייבים אמצעים כאלה – מה הם ולפי איזה הוראת בטיחות), תידרוך מיוחד מפני היתחשמלות, ועוד.

במילים אחרות, כל הטענות והתביעות שבאספקלריית דיני העבודה כבר הוסדרו במסמך זה. לעומת זאת, תביעת נזק גוף לא רק שאין היא נובעת מדיני העבודה, אלא שגם המסמך עצמו אינו מזכיר אותה או כולל אותה, אף שהנתבע היה מודע כי התובע עבר שתי תאונות עבודה (ראו האישורים עליהם חתם לטובת תביעת התובע במל"ל).

...

הן מעמד החתימה על רקע התפטרות התובע (נוכח היעדרות שלא ברשות המעביד – סעיף 2), הן המושגים שבהם השתמש מנסח המסמך, והן הקשרם של הדברים – כל אלה מובילים למסקנה לפיה הסכום ששולם (לרבות שחרור כספי הפיצויים והפנסיה) לפי כתב הוויתור, נועד לסילוק סופי של כל טענות התובע שהיו או יהיו בעתיד, כנגד הנתבע והנובעים או נגזרים מיחסי העבודה ביניהם.

מן העובדה לפיה המזיק בתביעה שלנו הוא הנתבע (המעביד), לא מתחייבת המסקנה שהתובע ויתר על תביעת נזק גוף נגד הנתבע בהתבסס על כתב הוויתור.

התביעה שכנגד אשר הגיש הנתבע, נדחית.