ויטלי היתחמק מהשאלה בנוגע לאמצעי המיגון בהם השתמש או לא השתמש התובע, העיד שאינו יודע באיזה חומר צביעה משתמשים בעת ביצוע העבודה והעיד כי העובדים צבעו עם "מה שנותנים". עוד הוסיף שהצבע לא רעיל ושהוא כנראה הבין לא נכון משיחות שהתקיימו, ככל הנראה בין העובדים, בסמוך למועד אשפוזו של התובע (עמ' 8, ש' 4-10 וגם ש' 15-29, י.כ.).
בנוסף העיד כי החדר האופטי נמצא באותו מקום במפעל ויש בו דלת ושני חלונות וכי היום יש בו מערכת איוורור, אם כי הוא לא בטוח האם היתה מערכת כזו, אך שב והדגיש, כשנשאל, כי היו חלונות, שניים מהם בודאות והדבר לא השתנה מאז שהקימו את החדר (ראו עמ' 11, ש' 1-16, עמ' 12, ש' 1-2, י.כ.).
הסתירות שהתגלו בעדות אחיו של התובע, בשים לב לאמור במסמכים הרפואיים שהוצגו ואף במסמכים שמילא התובע ו/או מי מטעמו, בעת הגשת התביעה למוסד לביטוח לאומי, כפי שהזכרנו, והשהוי הניכר של התובע בהגשת תביעתו הביא לקשיים בגינם לא ניתן היה לדעת את השתלשלות האירועים בסמוך לארוע הנטען והתובע לא הצליח להוכיח תביעתו, על ידי כך שלא זימן לעדות את מי שיכול היה לשפוך אור על טיב העבודה ואופן ביצועה.
הוצאות – כמקובל בהליכי בטחון סוצאלי, איננו פוסקים צו להוצאות.
...
דיון והכרעה
לאחר שעיינו בטענות ובעמדות הצדדים וכן בכלל הראיות שהוגשו לעיוננו, ואף שמענו את עדי התובע במסגרת הליך ההוכחות, הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.
התובע לא הוכיח קרות אירוע חריג בעבודה ו/או לחשיפה לחומר כלשהו בעבודה שהוא חריג או כי האירוע הנטען מהווה "תאונת עבודה" בהתאם להגדרות החוק ולפיכך, נמצאנו למדים כי יש לדחות את התביעה גם לגופה.
סוף דבר
לאור כל האמור לעיל, דין תביעתו של התובע להידחות.
