אמיתות תלונות טנטון בתביעת פגיעה בעבודה

ככל שמתקיים התנאי הקבוע בסעיף 84א(א)(2) לחוק - האם קיים קשר סיבתי בין ליקוי השמיעה לבין עבודתו של התובע בחשיפה לרעש מזיק? האם מיתקיים בתובע התנאי הקבוע בסעיף 84א(ב)(1) לחוק? האם סובל התובע מטינטון תמידי? ככל שמתקיים בתובע התנאי הקבוע בסעיף 84א(ב)(1) לחוק וככל שהתובע סובל מטינטון תמידי - האם קיים קשר סיבתי בין הטינטון התמידי לבין חשיפתו של התובע לרעש מזיק? האם מיתקיים בתובע התנאי הקבוע בסעיף 84א(ב)(3) לחוק: המומחה יתבקש לפרט כמה פעמים פנה התובע לפני יום 19.11.15 (מועד הגשת התביעה לנתבע) לגורם רפואי בתלונה על טינטון; והאם מדובר בתלונות אותנטיות?"

בדיקת אפיון הטינטון מהאוניברסיטה תומכת באמיתות התלונה, לפחות במהלך הבדיקה.

עוד טוען התובע כי יש לקבל את מסקנות ד"ר חביבאללה, שנתן חוות דעת מטעם התובע; כי יש להכיר בטינטון כפגיעה בעבודה לאור כך שקיימת פגיעה בתדרים הגבוהים העולה על 25 דציבל ולאור פניות חוזרות ונישנות לטפול רפואי בשל הטינטון; וכי יש להקנות לבדיקת מכון "מיניפון" מהימנות גבוהה שכן רופאים מסתמכים על תוצאות בדיקות מכון זה. הנתבע, בסיכומיו, עותר לדחית התביעה.

...

בסיכומיו, טוען התובע כי יש לקבל את התביעה.

מצאנו אף לאמץ את מסקנתו כי התלונות על טנטון תמידי אינן מהימנות, בהיותן כאלה שרוכזו בסמיכות להגשת התביעה לנתבע, ולאחר שחלפו מספר חודשים בהם לא עבד עוד התובע בחשיפה לרעש מזיק.

זאת ועוד, מסקנתו של ד"ר חביבאללה בחוות דעתו באשר לספי השמיעה בתדירויות הדיבור, כפי שעולים מבדיקת מכון "מיניפון", אינה מקובלת עלינו מהטעמים שפרטנו כבר לעיל.

לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

ואלה העובדות הצריכות לעניין: התובע יליד 1950 עבד במשך שנים רבות (1977-2015) בתפקידים שונים בחברת אל על. בשנת 2013 התובע פנה למל"ל בתביעה להכרה בפגימה בשמיעתו כפגיעה בעבודה.

מהתיעוד הרפואי שעמד לפני עולה, שתלונתו של התובע על טינטון תועדה לראשונה בגליון רפואי מאת דר' הוכוולד איתן (א.א.ג) מיום 3.6.09 בו נרשם: "ניחבל בזמן תאונת דרכים, לפני שנתיים, מאז טינטון, לבדיקות". טינטון מוזכר בהמשך בגליון רפואי מאת דר' אריק ויסבורד (א.א.ג) בו דווח על "טינטון מטריד דו צדדי. לדבריו שנים רבות. אנמנזה של חשיפה לעוצמות רעש גבוהות וממושכות (מנועי מטוסים) במסגרת עבודתו. בחברת אל על". כ"כ התלונה מופיעה בגליון רפואי מאת דר' אהרון חרמון (א.א.ג) בה נרשם: "ירידה בשמיעה. טינטון דו צדדי דיזינס", בגליון רפואה תעסוקתית נתב"ג מה 11.10.15 (דר' גלעד מירסקי) בו דווח על ירידת שמיעה ועל טינטון כרוני "לדבריו כבר הרבה שנים (לא יכול לכמת)", בגליון רפואי מאת דר' אריק ויסבורד (א.א.ג) מה -8.1.17 נרשם: "טינטון מטריד דו צדדי. מתגבר בלילה מפריע לשינה". תלונות על טינטון בהקשר של חשיפה לרעש במקום עבודתו מתועדות גם בנספחים לבדיקות השמיעה הנוספות שנערכו במכוני השמיעה (הדים, קולות) ב-25.4.12, ב-2.1.13 וב-30.4.13.

עם זאת, הקביעה שבדיקת השמיעה מה-30.4.13 (קולות) היא הבדיקה הקובעת, נסמכה על קריטריונים אחרים ולמען נוחות מובא להלן הפרק הדן בכך בחוות דעתי השניה: "בדיקת פלט אקוסטי היא הערכת שמיעה אובייקטיבית שתוצאותיה אינן תלויות בשיתוף הפעולה המתקיים בין הבודק לנבדק. בדיקת הפלט האקוסטי מה-30.4.13, הצביעה בבור רעל פגיעה בשמיעת התדירויות הגבוהות החל מ-3000 הרץ מימין והחל מ-2000 הרץ משמאל ועל שמיעה תקינה בתחום שמיעת הדיבור. תוצאות בדיקת הפלט האקוסטי מאמתות את הנראה בבדיקת השמיעה מה-30.4.13, הולכן היא בדיקת השמיעה הקובעת מכלל בדיקות השמיעה שעמדו לפני. בבדיקה זו נראה סף שמיעה מחושב (PTA) בהולכת עצם בתדירויות הדיבור (1,000, 500, 200 הרץ) אשר עמד על 11.6דציבל מימין ועל 18.3 דציבל משמאל, דהיינו, לא פחת, בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים". לא, והסיבה לכך הובאה לעיל.

(ב) רעש תמידי באוזניים (להלן – טנטון) עקב חשיפה לרעש, לא יוכר כפגיעה בעבודה אלא אם כן היתקיים האמור בסעיף קטן (א), וכן כל אלה: (1) כושר השמיעה בתדירויות הגבוהות פחת בשיעור של 25 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים; לענין זה, "תדירויות גבוהות" – תדירויות של 3000 ו-4000 מחזורים בשניה; (2) הטנטון תועד לראשונה ברשומה רפואית, לפני שהמבוטח חדל לעבוד בחשיפה לרעש מזיק; (3) הפגיעה בתיפקוד עקב הטנטון חייבה פניות חוזרות ונישנות לטפול רפואי, שתועדו ברשומה רפואית.

...

לצדדים ניתנה הזדמנות להפנות למומחה שאלות הצדדים, ולאחר שעיינתי בבקשת התובע ובתגובת הנתבע ביום 25/1/21 הוריתי להעביר למומחה את שאלות ההבהרה הבאות: הנך מציין בחוות דעתך, בסעיף בדיקות עזר כי עמדה בפניך בדיקת שמיעה, מיום 25.4.12 שבוצעה במכון הדים והעידה על ירידת שמיעה מעורבת.

לפיכך לטענתו דין התביעה להידחות.

לנוכח כל האמור לעיל מצאנו כי בנסיבות העניין לא קיימת הצדקה לסטות מחוות דעתו של המומחה הרפואי, ואנו קובעים כי התובע לא עומד בתנאי הסף להכרה בפגיעה בשמיעתו/טינטון כפגיעה בעבודה.

התובע הגיש לנתבע טופס תביעה למחלת מיקצוע או ליקוי רפואי עקב תנאי עבודה (מוצג נ/3), ובטופס התביעה טען לליקוי שמיעה ולטינטון עקב "עבודה עם דיסק חיתוך והשחזה במשך 14 שנים כרתך. כמו כן חשיפה למכונות השחזה ומלגזות דיזל". הנתבע אישר את תביעתו של התובע להכרה בירידה בשמיעה כפגיעה בעבודה, בהתאם למכתב פקיד התביעות מיום 28.10.21.

כן נטען שתלונת הטינטון תלויה באותנטיות של דברי הנבדק במהלך הבדיקה.

הבסיס החוקי להצגת תעוד רפואי כראיה נמצא בהוראת סעיף 36 לפקודת הראיות, הקובע כי רשומה מוסדית תהווה ראיה לכאורה לאמתות תוכנה.

...

דין הבקשה להידחות.

אשר על כן, נדחית הבקשה להעביר לעיון המומחה את עדותה של הבודקת.

משנדחו בקשות התובע, בשלב זה אנו קובעים כי יש להורות על מינוי מומחה-יועץ רפואי לבירור השאלה האם התובע סובל מטנטון תמידי.

לפני תביעה לפצוי בגין נזק גוף לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה – 1975.

" לסיכום, העריך המומחה האורתופד את נכותה של התובעת בשיעור של 10% ע"פ תקנה 35(1)(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז – 1956.

בכל הנוגע לטינטון, ציין המומחה כי בהתייחס לתלונות התובעת, במידה וקיים, מדובר בטינטון לא תמידי שלא מקנה לתובעת אחוזי נכות.

המחלוקת בין הצדדים אינה נוגעת ל שאלת החבות אלא רק בשאלת הנזק ובעיקר תיתמקד בנושא עזרת צד ג' כאשר הצדדים מנועים מלהרחיב את החזית בנוגע לנזקים שלא הופיעו בכתבי הטענות וכן מוסכם על הצדדים כי ויתור על החקירה של המצהירים מטעם התובעת לא תחשב כהסכמה לנכונות האמור בתצהירים והתצהירים לא יהוו ראיה לאמתות תוכנם.

...

(ראו: רע"א 271-20 שומרה נ' פלוני (12.3.2020) וההפניות שם) בכל הנוגע לליקוי השמיעה שהתובעת טענה שנגרם לה בעקבות התאונה, אני מורה על דחיית הטענה.

(ראו: שם) לאור כל האמור, הגם שניתן להניח שהתובעת הסתייעה בבני משפחתה לאחר התאונה הן בטיפול במשק הבית והן בסיפוק צרכיה הבסיסיים, לנוכח הפגיעה הנטענת ביד הדומיננטית, לא הוגשו ראיות להיקף העזרה שהתקבלה.

לאור כל האמור, אני מעמיד ראש נזק זה על סכום של 25,000 ₪ לעבר ולכך יש להוסיף 60,000 ₪ עבור הוצאות עזרת צד ג בעתיד, בהתחשב בין השאר באומדן תוחלת החיים הממוצעת בישראל.

(ראו: ע"א 5557/95 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' אלחדד (30.4.1997)) בהתחשב באמור לעיל, ייפסק לתובעת סכום גלובאלי עבור רכיב זה בגין הוצאות לעבר ולעתיד בסך 2000 ₪ וכן מאחר שאני מניח שהתובעת נעזרת בבני משפחתה כדי להגיע לטיפולים רפואיים, לפחות בחלק מהמקרים, אני סבור שיש לפסוק לה 5,000 ₪ נוספים עבור הוצאות ניידות.

די בכך שיש תעוד להופעת כאב צואר לאחר הארוע התאונתי ובסמיכות לו ושיש תעוד לפגיעה פיזיולוגית בעמוד השידרה הצוארי – כדי להביא לקבלת התביעה בנקודה זו. בהמשך, כך טוען התובע, יוכלו הועדות הרפואיות לקבוע אם קיים קשר סיבתי בין הפגיעה בעבודה לבין הנכות ובאיזו מידה קיים קשר שכזה.

מומחה אא"ג סיכם וקבע שהתובע אינו סובל מליקוי שמיעה וטינטון וזאת על יסוד הנימוקים הבאים: ראשית, כושר השמיעה לפי הבדיקה שנערכה לאחר תאונת העבודה הוא תקין ודומה לתוצאות בדיקה שנעשתה חמש שנים לפני התאונה; שנית, התובע לא התלונן על ליקוי שמיעה וטינטון בפני הרופאים המטפלים בסמוך לתאונה, והתלונה תועדה לראשונה ופעם יחידה ביום 21.1.21 (חמישה חודשים לאחר התאונה); שלישית, התובע לא פעל כפי שניתן לצפות ממי שסובל מהפרעה תפקודית – התובע התעכב חודשים ארוכים בבצוע בדיקת שמיעה ולא ניתן לקבל סיוע בשיקום השמיעה או במיסוך הטינטון.

במסגרת הבדיקה הגופנית ("ממצאים") ד"ר ציק לא היתייחס לתלונת הטינטון ואפילו לא בחן אם קיימת האגרה של תחושת הטינטון באטימת האזניים – ממצא קליני פשוט שיכול לירמוז על אמתות התלונה.

...

על יסוד האמור, נדחית התביעה להכיר בפגימות מסוג ליקוי שמיעה וטנטון.

סוף דבר – התביעה מתקבלת בחלקה.

התביעה בכל האמור בליקוי שמיעה וטנטון – נדחית.