בית המשפט עמד על היתרשמותו מן המערער וקבע כי הוא אכן מתייסר על מות המנוח, כי תשובותיו היו מחושבות מתוך מודעות לניואנסים ולפרטים הקטנים, כי הוא מיזער במכוון את היתנהגותו לפני הארוע ובמהלכו וניסה להמעיט בחומרת היתנהגותו וכי גם אם היה עיקבי בגירסתו לאורך חקירותיו במישטרה ובמהלך עדותו, הוא שינה וריכך נקודות מסוימות כדי להעניק נופך של מי שהותקף ופעל מתוך הגנה עצמית וביצע פעולות מפלילות אחר כך, לרבות נטישת הזירה מתוך בהלה והיסטריה.
על בסיס היתרשמותו מעדות המערער ועל בסיס אמירות המערער בחקירות וגירסאות עדי הראייה קבע בית המשפט שורה של ממצאים עובדתיים, כמפורט להלן:
(-) בעקבות פנייתו של בעל הקיוסק פנה המערער למנוח וצעק לעברו "בוא הינה רוסי בלאט" ו"גנב", ביקש ממנו לעצור ורץ לעברו.
(-) הוכחה היתנהגות מפלילה לאחר ארוע האלימות: המערער נימלט מהזירה לביתו, למרות שראה דם רב ופגיעת ראש משמעותית; המערער לא העניק טפול רפואי למנוח באף שלב למרות שהיה חובש קרבי; המערער שטף ידיו מהדם בקיוסק; המערער החליף את חולצתו; כשהגיעו השוטרים המערער שלל קשר לארוע ושאל שאלות המעידות על שקילת הסיטואציה, ולא של אדם הנתון בבהלה, ובכלל זה היתקשר לחבר שוטר להתייעץ עימו ורק בשלב זה קרא לשוטרים ומסר את גירסתו.
הסבריו של המערער כי איבד את עשתונותיו, נדחו על ידי בית המשפט כלא אמינים לנוכח רצף הפעולות המסבכות של עזיבת הזירה, הפקרת המנוח וחוסר טפול בו, המנעות מהזעקת מישטרה או מד"א, שטיפת ידיים בקיוסק, החלפת החולצה בבית, ניסיון לשטות בשוטרים כשרק לאחר היתייעצות מושכלת עם חבר שוטר, קרא לשוטרים במקום וגולל את סיפורו.
...
הכרעה זו, שעניינה המסקנה העולה מן התשתית הראייתית, כפי שזו נקבעה על ידי בית המשפט קמא, מבוססת כל כולה על נסיבות המקרה, כפי שנקבעו בהכרעת הדין עצמה.
התוצאה היא שהרשעתו של המערער בעבירת ההריגה אינה יכולה לעמוד.
על דרך הכלל, אני סבור כי כאשר מדובר בהתנהגות אנטי סוציאלית מובהקת שגרמה למותו של אדם, כמו תוך שימוש בנשק קר או חם ללא צידוק, ראוי כעניין של מדיניות משפטית לעשות שימוש בחזקת המודעות ולייחס לנאשם עבירה של הריגה, שהיא עבירה בעלת משרעת ענישה רחבה מאוד, כל מקרה ונסיבותיו.
