אמא שמנסה להרחיק את האבא מהילד שלו עמדת בית המשפט

עובר האורח ואדם נוסף ניסו להרחיק את המערער מן המתלוננת אך המערער נחלץ מידיהם, רץ לעבר המתלוננת וזרק לעברה שקית המכילה בקבוקי זכוכית, והשקית פגעה בגבה.

מעיון בתסקיר שירות המבחן מיום 18.4.21 עולה, שהמערער כבן 53, גרוש ואב לילד בן 19 שעלה ארצה בהיותו כבן 35 וחווה קשיי היסתגלות.

טרם מעצרו התגורר המערער בבית אמו הקשישה בחיפה.

ב"כ המדינה ציינה בפני בית משפט קמא, את האלימות הקשה של המערער כלפי המתלוננת, הנזק המשמעותי שעלול היה להגרם מבצוע העבירה, העובדה שנגרמו למתלוננת חבלות וחתכים בגופה והיא נזקקה לטיפולים רפואיים שונים, העובדה שגם כאשר ניסו שני אנשים למנוע מן המערער להמשיך ולתקוף את המתלוננת המשיך הוא ותקף אותה ביתר שאת וניתן לשער מה היה גורלה אילמלא היו עוברי אורח במקום.

אמנם, כך כותב הסניגור, בית משפט קמא ציין בהחלטתו מיום 23.6.21 שאין בהפניית המערער לממונה משום קביעת עמדה לגבי העונש שיוטל בסופו של דבר ואולם, לטענתו, מעניק בית-המשפט העליון משקל רב לאנטרס הציפיה וההסתמכות שנוצר אצל נאשם עקב הפנייתו לבדיקות התאמה (בש"פ 8168/17 ראיד קרקי נ' מדינת ישראל (31.10.17), ועפ"ת (מחוזי חיפה) 18356-02-14 שמלאווילי נ' מדינת ישראל (20.2.14)).

...

" בענייננו, יש להביא בחשבון מכלול של נסיבות ששקלולן הוביל אותנו למסקנה, לאחר לבטים כאמור, שיש מקום לאפשר למערער לרצות את עונש המאסר על דרך של עבודות שירות, הואיל ושליחת המערער לריצוי העונש בבית הסוהר עלולה להביא ליותר נזק מאשר תועלת כאשר ייחשף המערער לדפוסים עברייניים במהלך שהייתו בכלא.

לצד זאת סבורים אנו, שיש ליתן משקל גבוה לעובדה שהמערער שהה במעצר מאחורי סורג ובריח מיום 24.4.20 עד 15.6.20 (משמע, כ-7 שבועות).

התקופה בה שהה המערער במעצר מאחורי סורג ובריח (כשבעה שבועות) והתקופה של שמונה חודשים בה שהה במעצר באיזוק אלקטרוני בעיר המרוחקת ממקום מגוריו שבחיפה, היא תקופה משמעותית שיש בהחלט לתת לה משקל של ממש בקביעת העונש שהמערער ראוי לו. (1) בשים לב לכל האמור לעיל, אנו מחליטים בזאת לקבל את הערעור, ואנו מורים שחלף 12 חודשי המאסר בפועל שגזר בית משפט קמא על המערער יבואו תשעה חודשי מאסר שאותם ירצה המערער בעבודות שירות, כשאנו מבהירים שאין לנכות את התקופה שבה שהה המערער במעצר מאחורי סורג ובריח מתשעת החודשים שבהם על המערער לבצע את עבודות השירות.

בית משפט השלום בבאר שבע כ"א כסלו תשפ"א 07 דצמבר 2020 ת"פ 26603-05-18 מדינת ישראל נ' חמאיסה ואח' תיק חצוני: 2982/2018 לפני כב' השופט רון סולקין המאשימה מדינת ישראל – פמ"ד ע"י המתמחים אלעד אזולאי ורן נוריאל הנאשמים 1. סהר בן דיאב חמאיסה ע"י ב"כ עו"ד סמיר אבו עאבד 2. מוסטפה בן ריאד אבו זעילה ע"י ב"כ עו"ד האיל אבו גררה 3. מהאר בן חאלד אלכמלאת ע"י ב"כ עו"ד בני זיתונה 4. עטוה בן סלאמה עביד ע"י ב"כ עו"ד טאהר אלמכאווי 5. איהאב בן חסאן תראבין – נדון גזר דין לנאשמים 1 - 3

באותו הזמן, הנאשם 2 והנאשם 3 תקפו את השוטר ע.ת 3 בכך שדחפו אותו בניסיון להרחיקו מהנאשם 1, והנאשם 4 ניסה למנוע את מעצרו.

מישפחת המוצא של הנאשם מונה זוג הורים ושישה ילדים.

עוד התרשם שירות המבחן, כי לנאשם עמדות מפחיתות ביחס לחלקים האלימים ולצריכת האלכוהול שהתבטאו בעבירותיו הנוכחיות.

אביו של הנאשם, כבן 55, עובד במגן דוד אדום ובנוסף עובד בכוח עוזר בבית החולים בלינסון בפתח תקוה.

אמו של הנאשם, כבת 50, עקרת בית.

...

בתגובה איים הנאשם באומרו: "בסוף אני אקח רובה וכדור לכל אחת", בתגובה שאלה העו"סית "על מי??" אז ענה הנאשם באומרו "אסנת ונטלי ולכולם שם בלישכה". בהמשך איים הנאשם על המתלוננות באומרו: "הילדים שלי גדלים בלי אבא הילדים שלהם יגדלו בלי אימא". רישום פלילי קודם: ביום 12.11.2018 הורשע הנאשם בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש (בן זוג) והפרת והוראה חוקית בגינן נגזרו עליו 10 חודשי מאסר בפועל, מאסרים על תנאי ורכיב של פיצוי.

בסיום ביקש שירות המבחן ארכה לצורך קיום מפגש עם המתלוננת, והמליץ כי נוכח המתואר עד כה, יורחק הנאשם מהמתלוננת.

בתסקיר מיום 18.10.21, בו הייתה היתייחסות לשאר התיקים שצורפו, דווח כי הנאשם הראה נכונות להישתלב בטיפול והופנה לצורך בחינת התאמתו לטפול קבוצתי במסגרת במרכז למשפחה של עמותת "יד שרה". משכך שרות המבחן חזרו בהם בהמלצתם הסופית כפי שהובאה בתסקיר הקודם, והמליצו על תקופת דחייה לצורך הניסיון הטיפולי.

עיון בפסיקות בתי המשפט ביחס לעבירות האיומים מלמדת על קשת ענישה רחבה כשמתחם הענישה הנו החל ממאסר צופה פני עתיד ו/או צו של"צ כאשר המדובר בארוע איומים בודד ללא עבירות נילוות, ומספר חודשי מאסר בפועל ועד לשנת מאסר כאשר נילוות לאיומים עבירות תקיפה סתם או כשהמדובר באיומים חמורים (ראו לדוגמה: עפ"ג 3328-05-15 פלוני נגד מדינת ישראל (6.9.15); עפ"ג 5601-09-17 אמגד אגרוף נ' מדינת ישראל (09.04.18); עפ"ג (מרכז) 1079-04-14‏ נגוסה יטזב נ' מדינת ישראל (17.6.14); רע"פ 9704/06 גרמן סלונים נ' מדינת ישראל (28.11.06)).

מטעם זה לא סברתי כי נכון יהיה להטיל עליו רכיב של מאסר בדרך של עבודות שירות, אף לא לזמן קצר, אלא לאמץ את עמדת שרות המבחן להטלת צו של"צ בהקף נרחב, דבר שיאפשר לנאשם לשמור על מקום עבודתו, מבלי ליצור רגרסיה בתפקודו התעסוקתי, או בחייו האישיים.

...

אולם בעשותו כן, בית המשפט כלל לא נימק כיצד החמרה בעונשו של המערער – אדם ללא עבר פלילי, בן 63, אב לארבעה ילדים ומפרנס עקרי – יעלה את הסיכוי להרתיע עבריינים פוטנציאליים.

המערער טוען בערעורו כי המצב הנפשי של המתלוננת עליו הצביע בית המשפט לא נגרם ממעשיו אלא מאירועים קשים אחרים מעברה, ובכלל זה חרם שעברה, אירועים מיניים אחרים מעברה ובעיקר ממערכת היחסים המורכבת שלה עם אמה – אירועים אשר לטענתו גם עמדו בבסיס ניסיון התאבדותה.

עוד היתייחס בית המשפט בהקשר זה לכך שהמערער ניסה להרחיק עצמו מסביבת המתלוננת במועדים הרלוואנטיים לתלונה, אולם כשל בלשונו.

באישום האחד – המערער הורשע, בכך שבמספר הזדמנויות שונות החדיר את אצבעותיו לאבר מינה של קורבן העבירה ובמספר הזדמנויות אחרות החדיר את אבר מינו לאבר מינה של קורבן העבירה וכן נישק אותה בכפיה וליטף את החזה שלה.

בהיתחשב בנסיבות העניין דנן ובפסיקה עליה עמדתי לעיל (ובמרכזה הפסיקה אליה הפנה גם בית המשפט קמא), הגעתי למסקנה כי המיתחם שנקבע על ידי בית המשפט קמא (9-15 שנים) היה מחמיר ובמידה משמעותית מהמתחם ההולם, שעומד לדעתי על 7-12 שנות מאסר.

...

בהתייחס לטענת המערער כי מדובר בעלילת שווא שהומצאה על ידי אם המתלוננת, צוין כי אמנם במועד הגשת התלונה היה סכסוך "פעיל" בין המערער לבין האם, וכי התלונה הוגשה בעקבות "לחץ" שהפעילה האם על המתלוננת לספר אם מישהו מקרובי המשפחה פגע בה. עם זאת, אין בכך כדי לשנות את המסקנה החד-משמעית לפיה המעשים שהמתלוננת פירטה אכן התרחשו ותלונתה היא תלונת אמת.

עדיין, כדי להגיע למסקנה שהתוצאה הסופית אינה מוטעית אדריך עצמי בהוראות שעניינן "הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה", כפי שנקבעו בתיקון 113 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

כמבואר להלן, לאחר שעשיתי כן, הגעתי למסקנה שיש מקום להתערב במידת מה בעונשו של המערער.

בהתחשב בנסיבות העניין דנן ובפסיקה עליה עמדתי לעיל (ובמרכזה הפסיקה אליה הפנה גם בית המשפט קמא), הגעתי למסקנה כי המתחם שנקבע על ידי בית המשפט קמא (9-15 שנים) היה מחמיר ובמידה משמעותית מהמתחם ההולם, שעומד לדעתי על 7-12 שנות מאסר.

בתחילה נעשו כאמור ניסיונות לקיים מפגשים במרכז הקשר, אולם לאחר שנים ממושכות של נתק וכשלון ההליכים הטיפוליים, ובהמלצת המטפל אלון דגן, ולאור עמדת האפוטרופא לדין, קבע בית המשפט (ביום 27.1.2021) כי בשלב זה לא ניתן ליתן הוראה אופראטיבית בדבר מפגשים בין הקטינים לבין האב, בטרם תתבררנה כל הטענות לגופן במסגרת ישיבות ההוכחות שנקבעו.

נטען כי האב לא היה ראוי לילדים שלו ולא היה ראוי כבעל לאישתו.

פסק הדין בעירעור מתבסס על הממצאים הברורים של בית המשפט קמא, על כך שהאם, מאז גירושי הצדדים, פעלה להרחיק את האב מילדיו, הסיתה את הקטינים נגדו, פעלה בכל דרך לחבל בקשר בין האב לקטינים, עד שהביאה לנתק מוחלט בין האב לשלושת ילדיו.

...

ממכלול הראיות שנפרשו בפני בית המשפט עולה תמונה עגומה וקיצונית של אם אשר הסיתה את שלושת ילדיה כנגד אביהם, והשחירה אותו כל כך, עד שאינם רוצים לפגוש בו או לשוחח איתו.

נוכח כל האמור, אציע לחבריי להעמיד את הפיצוי הנזיקי על סך של 400,000 ₪.

המשיבה תשלם למערער הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 15,000 ₪.