תכלית החוק עולה אף מדברי ההסבר לחוק (הצעות חוק 2518, 4.3.1996):
"לא אחת קורה שעובדים שהגישו תלונה על מעשים בלתי תקינים במקום העבודה מוצאים את עצמם חשופים להיתנכלות ורדיפה מצד המעבידים, הממונים והחברים לעבודה. לעיתים אף מפטרים אותם מעבודתם. מוצע על כן להגן בחוק על עובדים במצבים האמורים, בדרך של הקניית סמכות מיוחדת לבית הדין לעבודה, לפסוק פיצויים או לתת צו מניעה או אף צו עשה כנגד פגיעה בתנאי עבודה או פיטורין".
בעיניינו, לאחר תלונתה של התובעת, ועל רקע תלונות נוספות שהתקבלו, נעשה שינוי אירגוני, במסגרתו כלל עובדי המחלקה, לרבות התובעת, הועברו מתפקידם ואין אני סבורה שהתובעת סבלה מפגיעה שיש לה זיקה לתלונתה, וזאת בשונה ממקרים להם נועד החוק, בהם העובד שחשף שחיתות נרדף או נפגע כפועל יוצא ישיר של חשיפת השחיתות ומשכך נידרשת הגנת חוק.
בשנים האחרונות גברה המודעות לתופעה של היתנהגות פוגענית בעולם העבודה שהייתה נפוצה מאז ומעולם, אך לא נמצא לה מענה ראוי בדין, כפי שקיים בנוגע להתנהגויות פוגעניות שמתרחשות על רקע "ספציפי" אסור כמו הטרדה מינית, הפרת עיקרון השויון או חשיפת שחיתויות.
"היתנכלות תעסוקתית" היא היתנהגות שעיקרה השפלה והיא מלווה בבריונות, פגיעה בכבוד האדם, עלבונות, יצירת סביבת עבודה עוינת, הטרדה ואף אלימות נפשית.
...
אינני סבורה, בנסיבות אלה, כי יש להיעתר לבקשה לפיצול סעדים, ואין המדובר בעילות שהתגבשו לאחר כתב התביעה המתוקן, גם אם תשלום הגמלה בפועל, החל לאחר הגשת כתב התביעה המתוקן.
לאור האמור, מצאתי כי אין מקום להיעתר לבקשה.
נוכח כל האמור - הבקשה נדחית.