לפי עובדות כתב האישום המתוקן, במועד הרלוואנטי לכתב האישום המתוקן, שרתו הנאשמים במשטרת ישראל בתחנת חיפה.
האחרונים זעמו על ההגבלות שהטילה אותה עת הממשלה עקב מצב החרום במדינה, הם לא נשמעו לשוטרים, הגיבו באופן אלים, תוך שהם משחיתים רכוש צבורי, מסכנים את השוטרים, ולא מתפנים חרף הוראה מפורשת לעשות כן, תוך יצירת מהומה והפרת סדר.
בכל הנוגע לפעילות משטרתית, יש לזכור, כי שוטרים מתמודדים בשטח, לרוב, עם פעילות עבריינית מפירת חוק, עם מי שאינו ירא מהחוק ומהשוטרים האוכפים אותו, והם חשופים מדי יום, לאתגרים רוויי מתיחות ומסכני חיים:
"משטרת ישראל היא הלכה למעשה, הגילוי היום יומי, של שילטון החוק במדינת ישראל, ומוטלים עליה תפקידים רבים במדינתנו, רווית הקשיים, המתחים והאיומים, ונדמה כי אף גוף משטרתי במדינה דמוקרטית, לא נאלץ להיתמודד עם האתגרים הרבים, הניצבים בפני משטרת ישראל, החל מגילוי פשעים ומניעתם, וכלה בהתמודדות עם התקפות טירור אכזריות" (ע"פ 9878/09 מדינת ישראל נ' רמי מוסא (2009).
במקום ההפגנה, עבר המתלונן, אשר שמע את אחד המפגינים צועק לעבר שוטר יס"מ קריאה גזענית.
...
עוד אפנה בהקשר זה לדברי כב' נשיא בית המשפט המחוזי, השופט ד"ר ר. שפירא במסגרת ע"פ (מחוזי חיפה) 42146-02-15 בכר נ' מדינת ישראל (6.5.15) בו התקבלה, בדעת רוב, בקשה לסיום ההליך ללא הרשעה, תוך הדגשת התכליות העומדות ביסוד הימנעות מהרשעתו של נאשם שביצע עבירה:
"סבור אני כי בנסיבות המקרה שבפנינו הימנעות מהרשעה משרתת מספר תכליות: התכלית הראשונה היא, שיקום נאשם. במקרה שבפנינו מדובר באירוע חד פעמי שאירע על רקע משברי. לא קדמו לו אירועים זהים. גם בשש השנים שחלפו לאחר אותו מקרה נשוא כתב האישום לא אירעו אירועים דומים. כך גם לדברי המתלוננת. בנסיבות אלו, ובשים לב לחלוף הזמן הרב מעת ביצוע המעשה, נראה כי השיקום אינו רק בגדר סיכוי ערטילאי אלא רכיב ממשי המצדיק ללכת לקראת המערער ולא ליצור לו כתם שיעמיד בפניו מגבלות כאלו ואחרות לעניין תעסוקה. התכלית השניה היא, יעילות הפיקוח השיפוטי על המערער. בעוד שהרשעה ביחד עם מאסר מותנה מסיימת, בפועל, את הטיפול השיפוטי והסוציאלי בפרשה נשוא הליך זה דווקא העמדת המערער בפיקוח תוך הימנעות מהרשעה מאפשרת לגורמי הרווחה להמשיך ולסייע למערער, ובצד הסיוע והמעקב נשארת חרב ההליך השיפוטי מונפת ומרתיעה. זאת במובן שאם יחזור המערער לבצע עבירה נוספת (מכל סוג) ניתן יהיה להחזיר את הדיון בעניינו לבית המשפט ולגזור עליו עונש ראוי והולם. סבור אני ששילוב זה משרת הן את עניינו של המערער, הן את עניינה של המתלוננת והן את האינטרס הציבורי".
מכאן אעבור לבחינת התקיימות התנאים שנקבעו בהלכה הפסוקה בשאלת הימנעות מהרשעה.
לפיכך, ומכוח סמכותי לפי סעיף 192א לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב – 1982, אני מורה על ביטול הרשעתו של הנאשם.
מכח סמכותי לפי סעיף 71א (א) לחוק העונשין התשל"ז 1977 אני מורה לשירות המבחן להכין תוכנית עבודה בהיקף של 300 שעות ולהגישה לאישורו של בית המשפט.
אני מחייב את הנאשם לפצות את המתלונן מר בועז גורפינקל בסך של - 3,000 ₪.