אלימות במשפחה: כתב אישום חמור נגד בעל מתעלל

ביום 24.4.14 הוגש נגד המערער כתב אישום אשר המעשים המפורטים בו יובאו להלן ככתבם וכלשונם: "(1) במהלך שנת 2010 או בסמוך לכך, במועד מדויק שאינו ידוע למאשימה, בסמוך לאחר אירוסיהם, סטר הנאשם על פניה של המתלוננת בבית הוריו, ואימו של הנאשם משכה את שיערות ראשה; (2) בתאריך 6.10.13 פרץ ויכוח בין הנאשם לבין המתלוננת. עקב כך, שבר הנאשם את מכשיר הטלפון הסלולארי של המתלוננת והיכה אותה על פניה ולחייה. באותם נסיבות, הביע הנאשם ספק בבתוליה של המתלוננת ודרש ממנה לבצע בדיקה רפואית. המתלוננת מילאה אחר מצוותו של הנאשם; (3) בתאריך 8.10.13 היכה הנאשם את המתלוננת בפניה באמצעות אגרופיו; (4) עקב מעשיו של הנאשם, נרגמו למתלוננת חבלות, נפיחות, כאבים עזים ורגישות במישוש בסנטר ובזווית הלסת מימין והיא פנתה לקבל טפול במרכז רפואי "פוריה"; (5) במהלך חודש נובמבר שנת 2013 או בסמוך לכך, בתאריך מדויק שאינו ידוע למאשימה, בסמוך לשעה 03:00 בבוקר, התעורר הנאשם משנתו וראה את המתלוננת מחזיקה את הטלפון הסלולארי שלו.

לקראת גזר-הדין עיין בית המשפט בתסקיר שירות המבחן למבוגרים, בו תואר, כי המערער בן מישפחה בעלת רקע קשה, שירת בצה"ל, נטל אחריות מלאה על מעשיו והביע צער וחרטה, אך כי הוא בעל תפיסות מגדריות נוקשות באשר למקומם של המינים במשפחה, וגישה אלימה; נאמר כי גם אם יש שינוי מסוים בהבנת המערער לאשר ארע, יש צורך בטיפול אינטנסיבי למניעת הישנות, ועל כן נידרשת ענישה מוחשית הרתעתית, ועימה טפול ייעודי.

הכרעה המערער הורשע בעבירות חמורות של אלימות במשפחה, לרבות תקיפות מיניות, כלפי רעייתו מייד לאחר נישואיהם.

וכן מובא בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג [ר' מאיר בן ר' ברוך, המאה הי"ג, אשכנז] חלק ד' (דפוס פראג) סימן פ"א: "כל בן ברית חייב לכבד את אישתו יותר מגופו [...] לחיים נתנה ולא לצער [...] והמכה את אישתו מקובלני שיש יותר להחמיר בו מבמכה את חבירו דבחבירו אינו חייב בכבודו ובאישתו חייב בכבודה [...] והעושה יש להחרימו ולנדותו ולהלקותו ולעונשו בכל מיני רידוי [...]". באופן דומה, אוסר המשפט העברי גם על היתעללות מינית של בעל באישתו (ראו פסקי ריא"ז [רבי ישעיה בן אליה די-טראני, המאה הי"ג, איטליה] בבא קמא פרק ג'; שו"ת מהר"ם מרוטנבורג חלק ד' (דפוס פראג) סימן תתקכ"ז; נ' רקובר "יחסי אישות בכפיה בין הבעל לאישתו" שנתון המשפט העברי ו-ז 295 (תשל"ט-תש"ם)).

...

אנו מבקשים לראות בחזרה מן הערעור על הכרעת הדין ובתשלום הפיצוי גם סוג של "הבעת חרטה מעשית" מצד המערער, וקבלת אחריות שלא היתה לפני כן. נוכח אלה, וגם כדי לעודד את המערער לקבל את הטיפול הדרוש ולהתמיד בו, החלטנו – לא בלי התלבטות – להפחית תשעה חודשים מן המאסר בפועל, כך שתחת שמונה שנים, ירצה המערער שבע שנים ושלושה חודשים.

הערעור מתקבל במידת-מה בהתאם.

מדובר במעשים שנעשו לאורך זמן ולצורך סיפוקו האישי של המערער, תוך שהוא מיתעלם מכאבה של אישתו בעקבות המעשים ומרצונה (וראו: סעיף 40ט(10) לחוק העונשין שרואה באכזריות, האלימות או ההיתעללות של נאשם בנפגע עבירה כנסיבה מחמירה הקשורה בבצוע).

על מאזן כוחות זה, של ההורה מול ילדו, הרחיבה השופטת (כתארה אז) ד' ביניש בע"פ 4596/98 פלונית נ' מדינת ישראל, נד(1) 145, 170 (2000) (להלן: ע"פ 4596/98): "עלינו לזכור כי במערכת יחסים זו מצויים פערי כוחות משמעותיים: ההורה הוא בעל כוח המרות והשליטה, ואילו הילד הוא הנזקק והתלותי. ביחסי כוחות אלה, אין בכוחו הפיזי והנפשי של הילד להגן על עצמו באופן אפקטיבי מפני הורהו. משום כך, בבואנו לפרש את החוק עלינו לתת ביטוי למצבם הרגיש והפגיע של קטינים ולעמדת הנחיתות וחוסר האונים שבה הם שרויים, כאשר בוגר שהוא בעל סמכות כלפיהם, לא כל שכן אחד מהוריהם, מפעיל נגדם אמצעי פיזי, הגורם סבל או עלול לגרום סבל או נזק, באופן שתואר לעיל". מדיניות הענישה הנהוגה – בהקשר זה, לא נימצאו מקרים רבים בפסיקה בנסיבות דומות לאישום שבפנינו, ולרוב העבירה במוקד אישום זה נימצאת לצד עבירות חמורות יותר בכתבי אישום שמוגשים לבתי המשפט.

ראיתי חשיבות בקביעת מיתחמי העונש ההולמים לכל ארוע וארוע, תוך הדגשת נסיבותיו הייחודיות שמביאות להחמרה או הקלה ביחס לאירועים אחרים, ובשליחת מסר של קביעת מתחמים הולמים לעבירות מין ואלימות במשפחה בחומרה כגון העבירות הללו.

...

מתחם העונש ההולם – נוכח האמור לעיל, וכיוון שמדובר בארבעה מעשי סדום בנסיבות אינוס וכן בעבירת תקיפה, מצאנו לקבוע כי מתחם העונש ההולם נע בין שבע וחצי שנות מאסר בפועל לבין 15 שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי וכן פיצוי למתלוננת לפי שיקול דעתו של בית המשפט.

משכך לא מצאתי פגם בעצם החלטתו של בית המשפט המחוזי להשית עונש כולל על המערער, אך אני סבור כי החלטה זו, כמו גם ההחלטה בדבר גובהו של העונש לא נומקו, ובכך נפל פגם.

סוף דבר אציע לחבריי לדחות את הערעור על חומרת העונש (ע"פ 1605/13) ולקבל את הערעור על קולת העונש (ע"פ 1613/13), כאמור לעיל בסעיף 46 לעיל.

רקע הנאשם הורשע בהתאם להודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן בעבירה של תקיפת קטין הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 368ב(א) סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק").

אלימות כלפי קטינים באמצעות חפץ הנה בעלת משנה חומרה.

בעפ"ג (מח' מרכז) 5662-06-10 קצב נ' מדינת ישראל (10.11.10), היתקבל עירעורו של נאשם שהורשע בבצוע עבירות של היתעללות בקטין או בחסר ישע על ידי אחראי.

עונשו הוקל משישה חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות לבצוע 200 שעות של"צ. בע"פ (מח' חי') 8394-12-13 מדינת ישראל נ' פלוני (13.2.14), היתקבל באופן חלקי ערעור המדינה על קולת העונש, בעיניינו של נאשם אשר הורשע בבצוע עבירות אלימות במשפחה.

עם זאת, בניהול ההליך המשפטי בעיניינו ניכר כי היו בעיות רבות מצד הנאשם אשר כללו, בין היתר, היעדרויות מדיונים ומפגישות שתואמו עם שירות המבחן, נטייה למזער מחומרת העבירות וקושי ביצירת אמון והסתייעות בגורמי הטיפול.

עם זאת, חלוף הזמן שלאחר מכן ניזקף לחובת הנאשם, הואיל ובמשך תקופה ממושכת לא התייצב לדיונים בעיניינו (15.10.13; 26.11.13; 13.1.14), והוצאו נגדו צוי הבאה.

...

באיזון בין השיקולים השונים, סבורני כי יש לגזור על הנאשם עונש מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות לתקופה קצרה באופן יחסי, לצד מאסר על תנאי ומבחן.

לא שוכנעתי כי ניתן לאמץ את המלצת שירות המבחן, ולהסתפק בעונש של צו מבחן בלבד.

סוף דבר אשר על-כן, הנני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: חודש מאסר בפועל, לריצוי בדרך של עבודות שירות.

בפגישה עם המתלוננת, מטפלת בקשישים, תארה המתלוננת מערכת יחסים טובה עם הנאשם, אב ובן זוג טוב לדבריה, ושללה אלימות פיזית קודמת לארוע העומד בבסיס כתב האישום המתוקן.

בטיעוניה הפניתה ב"כ המאשימה לערכים המוגנים שנפגעו כתוצאה מבצוע העבירה, לחומרת העבירה והצורך להוקיעה במיוחד בעת הנוכחית בה ניכרת עליה במקרי אלימות והיתעללות כנגד נשים על ידי בני זוגם.

באשר לחומרת עבירות האלימות בתוך המשפחה, יפים הדברים שנאמרו בע"פ 6758/07 פלוני נגד מדינת ישראל (11/10/07): "מעשי אלימות בתוך המשפחה נתפסים כבעלי חומרה מיוחדת במערכת האיסורים הפליליים העוסקים בעבירות אלימות. הציפייה האנושית הטבעית הנה כי בתוך מישפחה ישררו יחסי אהבה, הרמוניה, וכבוד הדדי. הפרתה של ציפייה זו הופכת את השמוש באלימות במשפחה לתופעה העומדת בנגוד עמוק לחוש הצדק האנושי. יתר על כן, במסגרת המשפחה, מופעלת האלימות על פי רוב בידי החזק כלפי החלש. פערי הכוחות הם גדולים כשמדובר באלימות כלפי קטינים או כלפי בת זוג...". בחינת מדיניות הענישה הנוהגת בגין העבירה עליה נותן הנאשם את הדין מעלה כי במקרים דומים הוטלו על נאשמים עונשים במנעד רחב כמפורט להלן: ברע"פ 3077/16 פלוני נגד מדינת ישראל (02/05/16), אליו הפניתה ב"כ המאשימה, נדחתה בקשת רשות ערעור של נאשם, אשר הורשע בהתאם להודאתו בבצוע עבירת תקיפת בת זוג, אשר כללה דחיפתה לעבר המיטה, משיכה בשערה וכיפוף גופה לעבר הריצפה כשהוא אוחז בצוארה.

...

עם זאת, לאור תפקידו של הנאשם, אשר ממלא מזה מספר שנים, כמפורט לעיל, ובשים לב לרצונו להתקדם בתחום ואפשרותו הריאלית לעשות כן, סבורני כי קיימת צפיות גבוהה למדי כי הרשעה בדין עשויה לפגוע באופן ממשי בסיכוי ההעסקה והקידום של הנאשם.

לאור המפורט, בשים לב לחומרת העבירה בנסיבות ביצועה, למפורט בתסקיר שירות המבחן והמלצתו, ולעמדת המתלוננת, וכן לסיכוי ממשי לפגיעה קונקרטית משמעותית בעתידו של הנאשם - שוכנעתי כי במקרה זה הנאשם עומד בתנאים להימנעות מהרשעה.

אשר על כן, ובשים לב אף להיעדר עבר פלילי, ללקיחת האחריות מצד הנאשם, למשבר המשפחתי אשר נמצא ברקע לביצוע העבירה, ולרצון המשותף של הנאשם והמתלוננת להשתלב בהליך טיפול זוגי - אני מורה על ביטול הרשעת הנאשם בדין ומצווה כדלקמן: הנאשם יבצע צו של"צ בהיקף של 180 שעות זאת תוך שנה מהיום.

המדינה מוסיפה כי לנוכח חומרת התופעה של אלימות נגד נשים בכלל ושל רצח נשים בידי בני זוגן בפרט יש חשיבות מיוחדת למסר החברתי וההרתעתי של הענישה במקרה כגון דא. עוד מדגישה המדינה כי בנסיבות שבית משפט קמא זקף לזכותו של המערער – בראשן ההודיה ולקיחת האחריות – אין כדי להצדיק סטייה מהעונש של מאסר עולם, הוא העונש ההולם את העבירה שביצע.

עוד גורס בא-כוח המערער כי המדינה, בעמידתה על הנסיבות המצדיקות ענישה מחמירה בדמות מאסר עולם, מנסה "להכניס בדלת האחורית" טענות אשר אינן מופיעות בכתב האישום המתוקן שבו הודה המערער, לאחר שהושמטו מנוסחו הקודם, לעניין אכזריות בבצוע הרצח, אלימות קודמת של המערער כלפי המנוחה ותכנון של הרצח.

(ב) במצב שבו מעשהו של הנאשם חרג במידה מועטה, בנסיבות הענין, מתחום הסבירות הנדרשת לפי סעיף 34טז לשם תחולת הסייג של הגנה עצמית, צורך או כורח, לפי סעיפים 34י, 34יא או 34יב. (ג) כשהנאשם היה נתון במצב של מצוקה נפשית קשה, עקב היתעללות חמורה ומתמשכת בו או בבן משפחתו, בידי מי שהנאשם גרם למותו.

התייחסתי לתופעה זו לאחרונה, במסגרת עניין אחר אשר העלה גם הוא שאלה פרשנית הנוגעת לרפורמה בעבירות ההמתה: "תופעה נפסדת זו, החוצה מגזרים וקבוצות חברתיות, גבתה את חייהן של 48 קורבנות בתקופה שבין שנת 2016 לשנת 2020, מתוכן 13 נשים בשנת 2020 (ראו: ג'רי אלמו קפיטל רכוז נתונים על אלימות במשפחה בדגש על אלימות כלפי נשים 8-7 (הכנסת, מרכז המחקר והמידע, 2021)). מקרים אלו של רצח נשים בידי בני זוגן הם מקרי הקצה של תופעה רחבה יותר של אלימות נגד נשים, שהחמירה עוד מאז פרוץ מגיפת הקורונה – החמרה שבאה לידי ביטוי בעלייה של מאות אחוזים במספר הפניות למוקד המידע והסיוע של משרד הרווחה, ושל עשרות אחוזים במספר הפניות למרכזי טפול ולמשטרה (שם, בעמ׳ 19-16). כפי שכתב לא מכבר חברי השופט ע' גרוסקופף: 'השנים חולפות, נדמה לנו שאנו צועדים קדימה לעבר עולם מיתקדם ושוויוני יותר, ואולם, לדאבון הלב, בתחום האלימות נגד נשים מצד בני זוגן וקרוביהן עולם כעוולתו נוהג' (ע"פ 3011/17 פרץ נ' מדינת ישראל, פס' 14 (31.1.2019)).

...

ואולם, בבואי לשקלל את הנסיבות סבורני כי העמדת העונש בתחתית מתחם העונש ולא במרכזו, כפי שבית משפט קמא קבע, תהא מענה הולם למורכבות של גזירת העונש במקרה הייחודי דנן.

סיכום וסוף דבר פסק דין זה דן בסוגיית הענישה בעבירת הרצח הבסיסית בנוסחה לאחר הרפורמה בעבירות ההמתה (סעיף 300(א) לחוק העונשין), הקובעת, לעבירה זו בלבד ולראשונה באופן רחב זה, עונש של מאסר עולם כעונש מרבי ולא כעונש חובה.

רביעית, בנסיבות מקרה זה, סבורני כי נכון שהערכאה הדיונית הייתה מטילה על המערער עונש של מאסר עולם בשל הנימוקים שפורטו.