ביום 6.8.2020 היתקיים בפני דיון קדם משפט, אשר בסיומו נקבע כי דומה כי אין מקום לכרוך הסעד של אכיפת פסק חוץ יחד עם העילות שנטענו כלפי המבקשים, אלא יש מקום לידון תחילה במשוכה של אכיפת פסק החוץ, ולאחר מכן, ככל שתימצא המשיבה לנכון להמשיך בהליכים כנגד המבקשים על אף הקשיים העולים מכתב ההגנה ומהבקשה לסילוק על הסף, כמו גם מעדות המבקש 4 שנשמעה במסגרת הדיון, תוכל לנקוט בהליך נוסף.
זאת ועוד, מקובלת עלי טענת המבקשת שלפיה בתצהיר מטעם המשיבה כלל לא נטען כי לתדיראן חוב כלשהוא כלפי המשיבה כמו גם טענת המבקשים שלפיה אף לו היה קיים חוב כאמור, כדי לגבותו יהיה עליהם לנהל הליכים משפטיים כנגד תדיראן, באופן המסכל את תכליתה של הערובה- להבטיח כי יוכלו לפרוע את ההוצאות שתיפסקנה לזכותם, ככל שתיפסקנה.
אשר לשאלת גובה הערובה, בהיתחשב בסכום התביעה ומורכבותה; בהיתחשב במהות התביעה והסעד המתבקש במסגרתה, לרבות טענות המבקשים אשר לצורך בהעדת עדים מחו"ל ובהגשת חוות דעת; בהיתחשב בהוצאות שכבר נדרשו הצדדים להוציא במסגרת ניהול ההליך; בהיתחשב בפיצול ההליך לשני שלבים ובטענת המשיבה שלפיה בקשות הצדדים חופפות, וכן באיזון הנידרש בין זכות המשיבה לפנות לערכאות לבין זכות המבקשת והמבקשים להפרע את הוצאות המשפט שתיפסקנה לטובתם, ככל שתיפסקנה, מצאתי להעמיד הערובה להוצאות המבקשת על סך של 150,000 ₪ כמו גם את הערובה להוצאות המבקשים על סך של 150,000 ₪.
...
שעה שזה הסעד הנתבע במסגרת התביעה, אין בידי לקבוע כי הקביעות שבמסגרת פסק החוץ מעידות על סיכויי התביעה להתקבל, שעה ששאלת אכיפתן בישראל של הקביעות שבפסק החוץ היא השאלה שיש להכריע בה.
אף טענות המשיבה בכל הנוגע למימון הליכי הבוררות על ידי המבקשים, וכפועל יוצא מכך קיומן של עילות תביעה כנגד המבקשים, הן טענות עובדתיות הטעונות הכרעה, ואיני סבורה כי ישי בהן, בשלב זה, כדי לבסס את טענת המשיבה אשר לסיכויי התביעה להתקבל.
נוכח כל האמור לעיל, דין הבקשות לחיוב המשיבה בהפקדת ערובה להוצאות המבקשת והמבקשים להתקבל.
סוף דבר
הבקשות לחיוב המשיבה בהפקדת ערובה להוצאות המבקשת והמבקשים מתקבלת.
