אכיפת פסק דין זר שניתן בגרמניה

הכרה בפסק דין זר הבקשה שהגישה בעלת האנייה הנה לסילוק התביעה על הסף מחמת "מעשה בית דין" בשל פסק הדין שניתן בגרמניה.

משמע, באותם מקרים שבהם לא יינתן צו לאכיפת פסק דין חוץ בשל תחולת הוראת סעיף 6 לחוק אכיפת פסקי חוץ, ימנע בית המשפט גם מהכרה אגבית בפסק חוץ (ראו ע"א 3294/08 Goldhar Corporate Finance Ltd נ'S.A Klepierre, פסקה 6 (6.9.2010); ע"א 587/85 שטרק נ' בירנברג, פ"ד מא(3) 227, 230 (1987); ע"א 3441/01 פלוני נ' פלונית, פ"ד נח(3) 1 (2004); ע"א 490/88 המוטראן הקופטי של הכיסא הקדוש של ירושלים והמזרח הקרוב נ' עדילה, פ"ד מד(4) 397 (1990)).

...

סוף דבר בשים לב לכל האמור ולאחר שקבעתי כי יש להכיר בפסק הדין הגרמני, דינה של התביעה לסילוק על הסף.

על כן, אני מורה על דחיית התביעה.

התובעת תשלם לבעלת האנייה הוצאות ושכר טרחה בסך כולל של 30,000 ₪.

זו איפוא, קביעת בית המשפט בעיניין פוקס, לרבות ההסבר לכך (שם, עמ' 257-256): "אכן, באכיפת פסק-דין זר בבית-משפט בישראל יש גם משום הצהרה על תוקפו המחייב כלפי הצדדים. בהצהירו על כך אין בית-המשפט רשאי להוסיף על החיובים שנפסקו בו או לגרוע מהם. ראו ע"א 3459/94 I.P. Enterprises Inc. נ' מילוזן בע"מ [...]. אולם בכך, כאמור, אין כדי להפוך את הסעד שניתן להצהרתי גרידא. תובענה לאכיפה של פסק החוץ הנה תובענה לסעד ביצועי באופיו. נלווית לו האפשרות האופרטיבית לאכוף חיוב כספי תוך שימוש במערכות ההוצאה לפועל והאכיפה האזרחיות. בכך נבדל סעד זה מסעד שהוא כל כולו דקלראטיבי, ושכל נפקותו בהצהרה על קיומה של זכות משפטית. ראו: ע"א 288/95 לחאם נ' אל-זארובי [...]; ע"א 555/84 פוקס נ' מנצ'יק (פוקס) [...].

כמו כן, בשונה מהאמנה שנחתמה עם גרמניה, 'אמנה בין מדינת ישראל ובין הרפובליקה הפדרלית גרמניה בדבר הכרה הדדית בהחלטות בתי המשפט בעניינים אזרחיים ומסחריים ובדבר ביצוען ההדדי של החלטות אלה' (מיום 20.7.1977), אשר נקלטה במשפט הישראלי הפנימי בתקנות אכיפת פסקי חוץ (אמנה עם הרפובליקה הפדרלית של גרמניה), התשמ"א-1981, האמנה עם בריטניה טרם נקלטה במשפט הישראלי הפנימי בדרך של התקנת תקנות המאמצות אותה אל הדין הישראלי הפנימי.

...

מסקנה זו אף מתיישבת עם תכליתם של דיני הסמכות העניינית.

עוד יש להעיר לעניין האמנה עם בריטניה, כי הגם שבתי המשפט נוהגים על-פי אמנה זו, לא מצאנו כי סמכות בית המשפט נקבעת על-פי הוראת סעיף 7 באמנה, כך שלבית המשפט המחוזי בירושלים סמכות ייחודית להידרש לאכיפת פסק-חוץ שניתן בבריטניה (ראו למשל, ע"א 4949/03 בולוס גד בע"מ נ' Globe Master Management Ltd, פ"ד נט(5) 616 (2005) (ראו את פסקי הדין של כבוד השופטים מ' חשין וא' רובינשטיין), שם נאכף פסק החוץ שניתן בבריטניה בבית המשפט המחוזי בתל-אביב).

בפס"ד רייטמן נאמר עוד, כי "בהעדר הוכחה ישירה לאכיפה או אי אכיפה של פסקי דין ישראליים, יחסהּ של מדינה כלפי פסקי דין שניתנו על ידי בתי משפט של מדינות אחרות עשויה לשמש – בזהירות המתבקשת ותוך היתחשבות ביתר נסיבות העניין – אינדיקאציה למגמה הרווחת באותה שיטת משפט ביחס לאכיפת פסקי דין זרים" (סעיף 41 לפסק הדין).

בנוגע לסוגיית פסקי הדין בעינייני מישפחה שנאכפו בגיאורגיה (שניים יווניים ושניים גרמנים) הוסבר על ידי מומחה בית המשפט שם (ראו סעיף 45 לפסק הדין האנגלי), שבית המשפט הגיאורגי נוטה להניח שבפסקי דין בעינייני מישפחה, שמתמקדים בהכרה (סטאטוס) ולא באכיפה, בתי המשפט הזרים ייאכפו את פסקי הדין הגיאורגיים גם ללא אמנה בינלאומית ולכן נוטים להכיר בהם, אך לא כך בעינייני רכוש וממון (גישה שמקובלת גם בגרמניה, ראו בפס"ד דאבל קיי סעיף 40).

...

לא שוכנענו ולא הוצג לנו שחלוף הזמן ממתן אותו פסק דין בשנת 2010 הביא לשינוי של ממש בפסיקה בגיאורגיה (ראו חוות הדעת של מומחה בית המשפט ופסק הדין האנגלי שניתן בשנת 2016).

סוף דבר לו דעתי תשמע, אציע לחברי לדחות את הערעור.

המערערת תשלם למשיבה הוצאות בסך של 20,000 ₪.

טענות המשיבה לעניין הסמכות טוענת המשיבה כי בקשת האכיפה עניינה בפסק הזר הקובע חיוב כספי בסכום שאינו עולה על 2.5 מיליון ₪ ועל כן הסמכות העניינית נתונה לבית משפט השלום, בהתאם לפסק הדין בעיניין רע"א 7551/00 פוקס נ' קצנלבוגן, פ"ד נו(1) 253 (להלן: "פס"ד פוקס"), אשר גם שם נדונה בקשה לאכוף פסק דין שניתן בגרמניה ובית המשפט העליון קבע כי הסמכות נתונה לבית משפט השלום בהתאם למבחן הסעד.

...

טענות המבקש המבקש מקדים וטוען כי דין בקשת האכיפה להידחות על הסף מפאת העדר סמכות עניינית ומקומית של בית המשפט דנן.

המבקש טוען כי משלא עמדה החברה הזרה בתנאים הקבועים בחוק אכיפת פסקי חוץ, אזי יש לדחות את הבקשה על הסף.

בכל הנוגע לבקשת גילוי מסמכים טוענת המשיבה כי הליך אכיפת פסק דין זר אינו הליך לבחינה מחודשת של העובדות ומטרתו הינה לבדוק האם התנאים בחוק קוימו ותו לא ומשכך אין לאפשר הליך של גילוי מסמכים.

סעיף 6(א) לחוק פסקי חוץ שכותרתו היא "הגנה מפני אכיפה" קובע: (א) פסק-חוץ לא יוכרז אכיף אם הוכח לבית המשפט אחד מאלה: (1) הפסק הושג במירמה; (2) האפשרות שניתנה לנתבע לטעון טענותיו ולהביא ראיותיו לפני מתן הפסק לא היתה, לדעת בית המשפט, סבירה; (3) הפסק ניתן על ידי בית משפט שלא היה מוסמך לתיתו על-פי כללי המשפט הבין-לאומי הפרטי החלים בישראל; (4) הפסק נוגד פסק דין אחר שניתן באותו ענין בין אותם בעלי דין ושעודנו בר-תוקף; (5) בעת הגשת התביעה בבית המשפט במדינה הזרה היה משפט תלוי ועומד, באותו ענין ובין אותם בעלי דין, בפני בית משפט או בית דין בישראל.

כדי לסבר את האוזן אציין, כי בכל ארבע האמנות עליהן חתומה ישראל אכן כלולה וריאציה מסוימת של הגנת "הליך תלוי ועומד" (ראו, בנוסף לסעיף נשוא ענייננו, סעיף 5(3) לאמנה עם אוסטריה [כתבי אמנה 21, 149]; סעיף 5(1)(5) לתוספת לתקנות אכיפת פסקי חוץ (אמנה עם הרפובליקה הפדרלית של גרמניה), תשמ"א - 1981; סעיף 4(ה)(1) לאמנה עם ממלכת ספרד [כתבי אמנה 30, 714]).

...

על כל פנים, סבורני כי אין מדובר בהפניה לסעיף 6 לחוק שעניינו (לפי כותרתו) "הגנה מפני אכיפה". לדידי, תנאים לחוד, והגנות לחוד (להבחנה בין תנאים להגנות - בעיקר בשאלת הנטלים - ראו ע"א 1268/07 גרינברג נ' במירה (לא פורסם) פסקה 13; ע"א 10854/07 פיקהולץ נ' Sohachesky (לא פורסם)).

מסיבה זו סבורני, כי שיקול הדעת שמקנה האמנה צריך היה להביא לתוצאה אליה הגיעו שני חברי.

סוף דבר כאמור, לדידי סעיף 11(א)(3) מציב דרישות סף מינימליסטיות שמטרתן להגביל את המדינה בבואה להתקשר באמנות בינלאומיות, ואין הוא מחייב את בתי המשפט לבחון אם למשיב בבקשת הכרה ספציפית טענות הגנה טובות לפי סעיף 6 לחוק (טענות הגנה המבוססות על הוראות האמנה יש כמובן לבחון לפי סעיף 11(א)(4)).