אכיפת פסק דין בהליכי ביזיון בית המשפט העליון

כאמור, במרכז הדיון בקשה אשר הוגשה לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט הקובע: "(1) בית המשפט העליון, בית משפט מיוחד שנתכונן עפ"י סעיף 55 של דבר המלך במועצה על ארץ-ישראל, 1922, בית המשפט המחוזי, בית המשפט לקרקעות ובית משפט השלום, תהא להם הסמכות לכוף אדם בקנס או במאסר לציית לכל צו שניתן על ידם והמצוה לעשות איזה מעשה או האוסר לעשות כל מעשה." במסגרת ההלכה הפסוקה נקבע ראשית כי ההליך לפי פקודת ביזיון בית המשפט מצוי באיזור הדמדומים שבין ההליך האזרחי להליך הפלילי (רע"פ 7148/98 ארנון עזרא נ' זלזניאק, פ"ד נג(3) 337, 346 (1999), רע"פ 4169/12 דן מיחזור בע"מ נ' מדינת ישראל, (8.7.13) בפיסקה 22 לפסק-הדין; רע"פ 4873/14 פיסו נ' אריאלי, (13.7.14), בפיסקה 3 להחלטה).

זאת ועוד, לאור טיבו של ההליך לפי פקודת ביזיון בית המשפט כמו גם בהנתן שכאמור מדובר בהליך אכיפה קצוני - נקבע שלצורך אכיפת פסק-דין בהליך לפי פקודת בזיון בית המשפט, על פסק-הדין או הצוו להיות "ברור וחד משמעי. אין אוכפים מכוח פקודת הביזיון אלא צוים והחלטות שמובנם ברור ושאינם מאפשרים יותר מפירוש אחד" (עניין שרבט בעמוד 60; ע"פ 6981/13 יקבי ירושלים אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' אנטיפוד השקעות בע"מ,(9.12.13), בפיסקה 10 לפסק-הדין).

...

בנסיבות כפי שפורטו התבקש בשורת הסעד סעד כדלקמן: " לאור כל המקובץ לעיל, מתבקש כב' המפקח ליתן צו עשה כמבוקש ולא לאפשר את הפגיעה האנושה בעסקים המופעלים על ידי התובעת". במסגרת ההליך אשר התנהל בפני המפקחת הוסכם כי המפקחת תערוך ביקור במקום וכך נעשה בנוכחות הצדדים.

ודוק- לא ניתן גם צו המאפשר לה להסיר את הצמחייה – אלא שכל שנקבע – כפי שהתבקש בתביעה – כי התביעה להסרת הצמחייה נדחית- קרי כי המשיבה אינה מחויבת להסיר את הצמחייה.

לאור קביעתי ולפיה ההליך כפי שננקט אינו ההליך המתאים – דין הערעור להתקבל ומתייתר הצורך לדון בטענותיה החלופיות של המערערת.

סוף דבר; אשר על כן – הערעור מתקבל ובהתאמה - פסק דינה של המפקחת מיום 5/7/20 בטל.

להשלמת התמונה יצוין כי תביעה הנתבע לביטול פסק הדין האמור נדחתה (ת"א 52313-04-19), וכן נדחו ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי (ע"א 24225-11-21) ובקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט העליון בעיניין זה (רע"א 412/22).

עוד נקבע כי יעשה שימוש בפקודת בזיון בית משפט רק במקרים בהם פסק הדין ברור וחד משמעי וכי כאשר הצדדים חלוקים באשר לפרשנות ההסכם שביסוד פסק הדין, אין פסק הדין ניתן לאכיפה בהליכי בזיון בית משפט (רע"א 1235/22 דלתות אלפיים אחזקות בע"מ נ' פן-דור תעשיות בע"מ (26.4.2022)).

...

לאחר מספר דיונים בתיק, הגיעו הצדדים בדיון מיום 18.1.2017, להסכמה בזו הלשון: "לאחר ששמענו את הערות בית המשפט והמלצתו כפי שגם הועלו בדיון מיום 27.1.2016, הגענו להסכמה ולפיה יינתן פסק דין מוסכם לפינוי ואולם ביצוע פסק הדין יעוכב עד לאחר 60 ימים לאחר מתן פסק דין חלוט בתביעת הפיצוי אשר הוגשה על ידי הנתבע לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בת"א 51321-11-16.

טענת הנתבע כי יש בהצבת השער משום פגיעה בתפעול המסעדה ובהכנסותיה, וטענות התובעת כי הצבת השער נועדה לתכלית ראויה של התאמת הגן לאנשים עם מוגבלויות והסדרת התנועה בו וכי אין בהצבת השער כדי לפגוע בהפעלת המסעדה, אין מקומן להתברר במסגרת הליך זה. די בטענות אלה כדי לקבוע כי קיימת מחלוקת לגיטימית בין הצדדים, המובילה למסקנה כי פקודת בזיון בית משפט אינה האכסניה המתאימה לבירורה.

אשר על כן, הבקשה לפי פקודת בזיון בית משפט נדחית.

הליך בהתאם לפקודת ביזיון בית משפט הוא הליך שיורי בו יש לנקוט לאחר שמוצו ההליכים האחרים, לעניין זה ר' הפ"ב 4193/04, עין דרור נגד צדקני (מיום 29/5/13), וכן לאחרונה רע"א 734/22 א.ס.פ.י. חברה לקידום פרוייקטים באיכות הסביבה (ישראל) בע"מ נ' גלובל גרין דרופ (אך דוד) בע"מ (מיום 29.5.2022, הש' ע' גרוסקופף), שם נקבע כך (ההדגשות לא במקור): "בפני אדם הזכאי לסעד כספי מכוח פסק דין שניתן לטובתו עומדים שני מסלולים מרכזיים לשם הבטחת אכיפתו: הליכי הוצאה לפועל והליכים מכוח פקודת בזיון בית משפט. בעוד הדרך הראשונה נחשבת ל"דרך המלך" לאכיפת חיובים כספיים, הליכים מכוח הפקודה נחשבים להליכי אכיפה נוקשים, בעלי אופי מעין-פלילי.

לעניין זה אפנה לדברים שנאמרו ברעא 1208/22 מנאר גית נ' עו"ד עמוס ואן אמדן (מיום 18.4.2022), כדלקמן: "בפסיקה נקבע כי בשל חומרת הסנקציה שמוטלת מתוקף הפקודה, כאשר פרשנותו של צו שפוטי אינה ברורה וחד-משמעית, לא ראוי לעשות שימוש בפקודה לשם אכיפת הצוו". · עוד אפנה אל החלטת בית המשפט העליון ברעא 734/22 א.ס.פ.י. חברה לקידום פרוייקטים באיכות הסביבה (ישראל) בע"מ נ' גלובל גרין דרופ (אך דוד) בע"מ (מיום 29.5.2022, הש' ש. שוחט, ההדגשות אינן במקור) שם נקבע כך: "על כל פנים, גם אם מתברר כי מוצו ההליכים האחרים, ניתן לאכוף בהליכים מכוח הפקודה רק פסקי דין אשר כוללים ציווי אופראטיבי, חד משמעי וברור. בשל כך, הלכה היא שהליכים מכוח הפקודה נדרשים להיות קצרים וממוקדים, ועל פי קו זה היא אינה מתאימה לאכיפת חיובים אשר מצריכים פרשנות או אשר דורשים בירורים עובדתיים מורכבים" סעד שני מחמשה – סעיף 7(ב) לתביעה – סעד הצהרתי לפיו הנתבעת מיתנהלת בחוסר תום לב (1) בסעיף 7(ב) לכתב התביעה עותרים התובעים למתן "פסק דין הצהרתי הקובע כי הנתבעת מיתנהלת בחוסר תום לב בקיום חיוביה החוזיים". (2) אין מקום לידון ולהעתר לסעד המבוקש וזאת מהנימוקים שפורטו ביחס לסעד הראשון בסעיף 5.1 לעיל.

...

סוף דבר לאור האמור לעיל - הבקשה לסילוק על הסף מתקבלת.

אני מורה על דחיית התובענה.

בנסיבות העניין אני מוצא טעם מיוחד לקביעת סכום ההוצאות ושכר הטרחה בשלב המוקדם בו נדחית התביעה וכן העובדה שלא התקיים אפילו דיון מקדמי אחד.

בבית המשפט העליון רע"א 7593/19 לפני: כבוד השופט ד' מינץ המבקשים: 1. שרגא בודה 2. ציפורה בודה 3. ישראל בודה 4. שרית (שליסלברג) בודה 5. נתן בודה נ ג ד המשיבים: 1. משה אור ובניו חברה לבנין והשקעות 2. משה אור 3. שושנה אור 4. יהודה אור 5. קרן אור 6. גד יוחנן אור 7. דבורה ישר בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט ר' אמיר) מיום 10.10.2019 בהפ"ב 60143-03-19 בשם המבקשים: עו"ד רון דרור; עו"ד אופיר מנצ'ל ][]החלטה

ברע"א 1837/19 בוכריס נ' המשבב עיבוד שבבי (1994) בע"מ (29.8.2019) התעוררה שאלה דומה והשופט ע' גרוסקופף עמד על ההשפעה שיש לכך על אופן אכיפתו של פסק הדין המתקף: "בפסק דין שנותן תוקף להסכמה בין צדדים ממוזגות שתי תכונות, הן של הסכם והן של פסק דין (זוסמן, עמ' 547). צד להליך שמבקש לאכוף פסק דין כזה, פתוחים לפניו שני מסלולים: במסלול הראשון, שבנוי על הפן ההסכמי, אפשר להגיש תביעה חדשה שעילתה הפרת ההסכם, והסעד שנתבע בה הוא אכיפתו. במסלול השני, שבנוי על הפן השפוטי, אפשר לידרוש לאכוף את פסק הדין במישרין, בהוצאה לפועל או בהליך ביזיון בית המשפט (רע"פ 7148/98 עזרא נ' זלזניאק, פ"ד נג(3) 337, 345 (1999); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 600-559 (מהדורה שתים עשרה, 2015) (להלן: "גורן")).

...

דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיבים.

בקשת רשות הערעור נדחית אפוא.

בבית המשפט העליון ע"א 7678/22 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערערת: פלונית נ ג ד המשיבה: פלונית ערעור על החלטתו של בית המשפט לעינייני מישפחה בירושלים מיום 10.8.2022 בה"ט 48287-06-22 שניתנה על ידי השופט העמית ש' אלבז; בקשה למתן החלטה מטעם המערערת מיום 5.12.2022

ביום 6.7.2022 הגישה המערערת בקשה לפי פקודת בזיון בית משפט, שבה ביקשה לאכוף את ביצוע פסק הדין שניתן בהליך (להלן: בקשת הבזיון).

...

ביחס לדיון מיום 29.6.2022 טענה המערערת כי המותב לא אִפשר לה להציג את מלוא טענותיה, סירב לתעד חלק מדבריה בפרוטוקול, "וכול רגע תקף אותה, צרח עליה ולא הסכים לתת לה לדבר בכלל". עוד נטען כי המותב ציין במהלך הדיון שהמשיבה תבקש את ביטול פסק הדין שיינתן, "כאילו השופט מתואם עם [המשיבה]". באשר לדיון מיום 20.7.2022 הלינה המערערת על כך שהמותב לא נעתר לבקשתה לדחיית מועד הדיון, וטענה כי העובדה שהוצע לה להסכים לביטול פסק הדין הקודם עוד לפני שהתאפשר לה לשטוח את טענותיה, מעידה שהמותב החזיק בדעה קדומה ביחס לתוצאת ההליך.

בענייננו, לא שוכנעתי כי האופן שבו התבטא המותב כלפי המערערת מצדיק סטייה מנקודת מוצא זו. לכך יש להוסיף כי הליכי פסלות על פי מהותם צופים פני עתיד, ומטרתם אינה לדון בהשגות "ערעוריות" על החלטות שניתנו בעבר אלא לברר אם המותב יכול להמשיך ולשבת בדין (ראו למשל: ע"א 7843/20 המאגר הישראלי לביטוחי רכב (הפול) נ' פלוני, פסקה 7 (31.1.2021)).

בענייננו, כפי שפורט לעיל, הסוגיות שנותרו תלויות ועומדות בפני המותב בשלב זה הן מצומצמות ביותר, אם בכלל, ולא שוכנעתי כי איזו מן ההתבטאויות המתועדות בפרוטוקול ובפסק הדין מיום 20.7.2022 מקימה חשש ממשי למשוא פנים ביחס לסוגיות הללו.

מן הטעמים שפורטו לעיל, הערעור נדחה.