אכיפת פסק דין באמצעות צו ביזיון בית המשפט

שישית, גם לגופו של עניין, טוענים המשיבים, כי הם קיימו את מלוא הוראות פסק הדין, בתום לב: עבודות התיקון בוצעו במלואן, בהקפדת ובמעורבות של מ.ג. שירותי בית; בדיקת ההצפה בוצעה על ידי מ.ג. שירותי בית ונמצאה תקינה; גם בדיקת המטרה בוצעה ויצאה תקינה, אמנם לא על ידי מ.ג. שירותי בית, אלא על ידי מומחה מטעם המשיבים, אולם ממן אישר כי ניתן להסתמך על בדיקה זו. בנסיבות אלה, כך טוענים המשיבים, נוצר צו שפוטי שאינו בהיר דיו ושלא ניתן לאוכפו בהליכי ביזיון.

המבקשים ביקשו לאכוף על המשיבים את ביצוע פסק הדין "באופן שיביאו להשלמת תיקון הנזילה והרטיבות.. ולפתרונה". עם זאת, כפי שצוין לעיל, נקיטת אמצעי אכיפה מכוח פקודת ביזיון בית המשפט תיעשה רק כאשר מדובר בהוראה אופראטיבית, שאינה ניתנת ליותר מפירוש אחד, אשר הופרה בצורה ברורה וחד משמעית ואף חסרת תום לב. חלקו האופרטיבי של פסק הדין של המפקחת אינו מורה על "תיקון בעיית הרטיבות" באופן ערטילאי אלא קובע הוראות אופראטיביות לעניין העבודות שנידרש היה לבצע, הן על ידי המשיבים הן על ידי הנציגות.

...

ביום 29.8.2021, בעקבות בקשה שהגישו המבקשים, הוציאה המפקחת תחת ידה "השלמה" לפסק הדין, שלפיה סעיף 16 לפסק הדין יתוקן, כך שבמקומו יבוא הנוסח הבא: "דין התביעה להתקבל. אני מורה לנתבעים 2-1 לבצע את התיקונים הנדרשים בדירתם, בתוך 45 ימים. בתום ביצוע התיקונים יבצעו הנתבעים 2-1 בדיקת הצפה וכן בדיקת המטרה, אשר יאשרו כי התיקונים בוצעו כראוי. הבדיקות ייערכו ע"י חברת מ.ג. שירותי בית. ככל שהבדיקות לא יצאו תקינות יבצעו הנתבעים 2-1 את התיקונים הנדרשים עד שהבדיקות תצאנה תקינות. באשר לדרישת התובעים למינוי מפקח הרי שלא נעתרתי לדרישה זו ופסק הדין ברור בנקודה זו" [ההדגשות אינן במקור, ד.ל.].

אמנם, בדיוק מטעם זה, הפנו המשיבים הודעת צד ג' נגד מ.ג. שירותי בית, אולם סבורני כי אין מקום לברר את הטענות נגד מ.ג. שירותי בית, משני טעמים מרכזיים: ראשית, משום שלשיטתי אין מקום לכך שייאכף וייכפה, באמצעות פקודת הביזיון, ביצוע שירות על ידי מי שאינה צד מקורי לסכסוך, אלא מונתה על ידי המפקחת לצורך יישום פסק הדין; שנית, כיום, למעלה משנתיים לאחר ביצוע העבודות על ידי המשיבים, ספק אם ישנה עוד משמעות לביצוע בדיקת ההמטרה על ידי מ.ג. שירותי בית.

לא ראיתי מקום לעשות כן, מכמה טעמים: ראשית, ככל שסבורים היו המבקשים כי המפקחת מוסמכת לדון בבקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט, מן הראוי כי היו עושים כן מלכתחילה, ולא נוקטים בדרך עוקפת של פניה לבית המשפט על מנת להגיע בסופו של דבר למפקחת; שנית, המבקשים וכן המשיבים פנו בבקשות שונות למפקחת, והחלטותיה החוזרות ונשנות היו כי עם מתן פסק הדין, תמה מלאכתה.

סוף דבר הבקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט נדחית, מכל הטעמים שפורטו לעיל.

צודקים המשיבים כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי מהוה הסכם פשרה, אולם הוא אינו מאיין ומבטל את פסק דינו של כב' השופט גדעון, ההסכמה הנה כי פסק הדין יוותר על כנו ובנוסף המבקשת מתחייבת לאפשר הסדרת התחנה כתחנה מסחרית (בהתאם לנהליה), פסק הדין אינו מאפשר הפעלת התחנה כתחנה מסחרית, אינו מאפשר הפעלת חנות נוחות ואינו מאפשר מכירת דלק לכל דיכפין, וגם אם אפשר היה להבין מסיכום הדיון בשנת 2002 כי מותר למכור דלק לכל רכב השייך לתושבי הישובים, המסרונים שהוחלפו עם הפקח ביטלו אפשרות זו. החלק ההסכמי בפסק הדין של בית המשפט המחוזי הנו לקיים את פסק הדין של בית משפט השלום וכן כי בנוסף המבקשת תאפשר למשיבים לפעול להסדרה מסחרית, כפי שנקבע ברע"א 5112/07 אלברט סיבוני נ' דידי יזרעאלי (28/1/08), את החלק ההסכמי ניתן לאכוף הן באמצעות תביעה לאכיפת פסק דין והן באמצעות אכיפה ישירה על ידי פקודת בזיון בית המשפט, והכל לפי מידת בהירות פסק הדין, עניין זה חל על ההסכמה בדבר הסדרה מסחרית, החלק של פסק הדין של בית משפט השלום אינו הסכמי ולא נידרש מהמשיבים להסכים לו (והעובדה כי הסכימו לחזור בהם מהערעור לא נעשתה כחלק מהסכמה אלא כחלק מהבנה שאין לערעור סיכוי).

על כן יש לומר כי המשיבים לא מילאו אחר פסק הדין, והתנהלותם מלמדת כי קיים סיכון שגם בהמשך לא ימלאו אחר הצוו וזאת לצורך רווח כספי, עניין שכזה מצדיק מתן צו לפי פקודת בזיון בית המשפט, אולם כפי שנקבע בעיניין רע"פ 7148/98 הנ"ל, איני סבור שיש מקום להטיל קנס כבר מהיום אלא יש מקום למתן קנס על תנאי, ולפיו ככל שהתחנה תמשיך למכור דלק בנגוד לפסק הדין של בית משפט השלום - שבו נקבע כי מכירת הדלק בתחנה מוגבלת לכלים השייכים לאגודות וכן לכלים חקלאיים השייכים לתושבי שלושת הישובים (ואשר לפי המסרון של הפקח כוללים גם טנדרים) - אזי בגין כל הפרה של פסק הדין ישלמו המשיבים קנס בשיעור 1,500 ₪ וזאת כאמצעי לצורך אכיפת ציות.

...

המבקשת היא זו אשר לא פעלה בהתאם לסיכום, לא הוציאה שומה שתאפשר הסדרת התחנה.

מהכלל לפרט:- צודקת המבקשת כי פסק דינו של בית משפט השלום היה חד וברור, נאסר כל שימוש בתחנה למעט לצורך אספקת דלק לכלים השייכים לאגודות וכן לכלים חקלאיים השייכים לחברי המשיבה וכן האגודות גיאה ותלמי יפה, העובדה כי הערעור נדחה הפכה אותו לחלוט.

על כן יש לומר כי המשיבים לא מילאו אחר פסק הדין, והתנהלותם מלמדת כי קיים סיכון שגם בהמשך לא ימלאו אחר הצו וזאת לצורך רווח כספי, עניין שכזה מצדיק מתן צו לפי פקודת בזיון בית המשפט, אולם כפי שנקבע בעניין רע"פ 7148/98 הנ"ל, איני סבור שיש מקום להטיל קנס כבר מהיום אלא יש מקום למתן קנס על תנאי, ולפיו ככל שהתחנה תמשיך למכור דלק בניגוד לפסק הדין של בית משפט השלום - שבו נקבע כי מכירת הדלק בתחנה מוגבלת לכלים השייכים לאגודות וכן לכלים חקלאיים השייכים לתושבי שלושת הישובים (ואשר לפי המסרון של הפקח כוללים גם טנדרים) - אזי בגין כל הפרה של פסק הדין ישלמו המשיבים קנס בשיעור 1,500 ₪ וזאת כאמצעי לצורך אכיפת ציות.

עוד נטען כי המשיב 2 הוא אשר נידרש להמציא את אישור הרשות המקומית, וכי אישור זה אף נמצא בידי המשיב 2 הלכה למעשה; וכי הואיל והמצאת האישור מטעם הערייה כרוך בתשלום היטל ההשבחה, שגה בית המשפט המחוזי עת הורה על אכיפת פסק הדין באמצעות הפקודה ולא פנה לערוצי אכיפה חלופיים.

המשיבה נמנעת מהמצאת האישורים מזה קרוב לשלוש שנים, מבלי שהביאה טעם מוצדק להמנעות זו, תוך הפגנת זילות כלפי הצוים השפוטיים שהוצאו בעיניינה, אף לאחר שבית משפט לעינייני מישפחה התריע בפניה כי אי-קיום הצוו השפוטי עשוי ליגרור צעדים לפי פקודת ביזיון בית משפט שעה שהטיל עליה קנס יומי בגין ההפרה.

...

על כן, ביום 24.12.2018, נעתר בית המשפט לענייני משפחה לבקשת מנהל העיזבון, והורה למבקשת להעביר לידי מנהל העיזבון בתוך 30 ימים, אישור מס שבח וכן אישור מטעם הרשות המקומית (להלן: ההחלטה).

דין הבקשה להידחות.

אשר על כן, הבקשה נדחית וממילא מתייתרת הבקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל.

בדיון שהתקיים לפני ביום 17.12.2015 הגיעו הצדדים להסכמה (אשר קיבלה תוקף של פסק-דין, להלן: "פס"ד 2015") בדבר קבלת העתירה, כך שהמשיבות תפעלנה לפריצת הדרך הסטאטוטורית על-פי הסמכויות הנתונות להן, בתוך שלושה חודשים ממועד פסק הדין, וככל שיסתבר שלצורך פריצת הדרך הסטאטוטורית על המשיבות להגיש בקשות לבית המשפט המוסמך ו/או כתבי אישום – תעשינה כן במסגרת אותו פרק זמן כאשר הגשת כתבי האישום תיחשב כמילוי חובתן בעיניין זה. יחד עם זאת, פס"ד 2015 לא היוה סוף פסוק בנושא, ובחודש אוגוסט 2016 הגיש המבקש את הבקשה שלפני (להלן: "בקשת הביזיון"), במסגרתה טען כי המשיבות נימנעו מלפעול בהתאם לפס"ד 2015, לא פרצו את הדרך הסטאטוטורית ולא פעלו כנגד הגורמים אשר הקימו עליה מבנים פרטיים– ובקש כי פס"ד 2015 ייאכף בהתאם להוראות סעיף 6 לפקודת בזיון בית משפט (להלן: "הפקודה").

הליך בזיון בית משפט סעיף 6 לפקודה קובע כדלקמן: "בית המשפט העליון, בית משפט מיוחד שנתכונן עפ"י סעיף 55 של דבר המלך במועצה על ארץ ישראל, 1922, בית המשפט המחוזי ובית משפט השלום, תהא להם הסמכות לכוף אדם בקנס או במאסר לציית לכל צו שניתן על ידם והמצווה לעשות איזה מעשה או האוסר לעשות כל מעשה." סעיף זה מקנה איפוא כלי מעשי לבתי המשפט להגשמת האנטרס הצבורי שבשמירת שילטון החוק והבטחת מעמד הרשות השופטת בביצועם של פסקי-דין, וזאת באמצעות יצירת מערכת תמריצים שתוביל לאכיפת ההחלטה השיפוטית בדרך של קנס או מאסר (ע"פ 517/06 מנור נ' KPMG INC, פס' 12 לפסק דינה של השופטת פרוקצ'יה (פורסם בנבו, 24.7.2007) (להלן: "פרשת מנור"); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 705-706 (מהדורה 11, 2013) (להלן: "גורן")).

...

סיכומם של דברים, הגעתי לכלל מסקנה כי לא היה ספק ממשי בדבר תוואי הדרך אשר פריצתה הוסכמה במסגרת פס"ד 2015 וכי קביעת הדרך החלופית איננה מהווה עמידה בהתחייבויות המשיבות לפיו, כאשר בהתאם לכך, אי-פתיחת הדרך הסטטוטורית – ולחילופין, הגשת כתבי אישום – מהווה הפרת המשיבות של פסק-דין זה. כמו כן, לא מצאתי כי מתקיימות בענייננו נסיבות השוללות אכיפת פס"ד 2015 בהתאם להליך הביזיון, בין מטעמים פרוצדוראליים ובין מטעמים מהותיים של חוסר יכולת המשיבות לפעול בהתאם לפסק הדין.

למותר לציין כי התנהלות כאמור, הגובלת לכאורה בהתעמרות במבקש, איננה עולה בקנה אחד עם המצופה מרשויות ציבור, ונראה כי אין מנוס משימוש במנגנון האכיפה הקבוע בפקודה כדרך ההולמת את נסיבות המקרה החמורות, ומניעת המשך קיומה של ההפרה על-ידי המשיבות.

סוף דבר אשר על כן, בקשת המבקש לפי סעיף 6 לפקודה מתקבלת בזאת, ובהתאם הנני קובע כי ככל שבחלוף 45 ימים ממועד המצאה כדין של החלטה זו למשיבות, לא ימלאו המשיבות אחר פסק הדין מיום 17.12.2015 – דהיינו, יפרצו את הדרך הסטטוטורית ולחילופין, יגישו כתבי אישום לצורך כך – יוטל עליהן קנס בסך של 1,500 ₪ בגין כל יום שבו ישתהו בביצוע האמור לעיל.

עיקרון מיצוי ההליכים רלוואנטי, לדוגמא, במקרים בהם מבקשים לאכוף פסק דין כספי בדרך של הליכי בזיון בית משפט וזאת תחת נקיטת הליכי גביה רגילים באמצעות ההוצאה לפועל.

לעניין זה אפנה לדברים שנאמרו ברעא 1208/22 מנאר גית נ' עו"ד עמוס ואן אמדן (מיום 18.4.2022), כדלקמן: "בפסיקה נקבע כי בשל חומרת הסנקציה שמוטלת מתוקף הפקודה, כאשר פרשנותו של צו שפוטי אינה ברורה וחד-משמעית, לא ראוי לעשות שימוש בפקודה לשם אכיפת הצוו". · עוד אפנה אל החלטת בית המשפט העליון ברעא 734/22 א.ס.פ.י. חברה לקידום פרוייקטים באיכות הסביבה (ישראל) בע"מ נ' גלובל גרין דרופ (אך דוד) בע"מ (מיום 29.5.2022, הש' ש. שוחט, ההדגשות אינן במקור) שם נקבע כך: "על כל פנים, גם אם מתברר כי מוצו ההליכים האחרים, ניתן לאכוף בהליכים מכוח הפקודה רק פסקי דין אשר כוללים ציווי אופראטיבי, חד משמעי וברור. בשל כך, הלכה היא שהליכים מכוח הפקודה נדרשים להיות קצרים וממוקדים, ועל פי קו זה היא אינה מתאימה לאכיפת חיובים אשר מצריכים פרשנות או אשר דורשים בירורים עובדתיים מורכבים" סעד שני מחמשה – סעיף 7(ב) לתביעה – סעד הצהרתי לפיו הנתבעת מיתנהלת בחוסר תום לב (1) בסעיף 7(ב) לכתב התביעה עותרים התובעים למתן "פסק דין הצהרתי הקובע כי הנתבעת מיתנהלת בחוסר תום לב בקיום חיוביה החוזיים". (2) אין מקום לידון ולהעתר לסעד המבוקש וזאת מהנימוקים שפורטו ביחס לסעד הראשון בסעיף 5.1 לעיל.

...

סוף דבר לאור האמור לעיל - הבקשה לסילוק על הסף מתקבלת.

אני מורה על דחיית התובענה.

בנסיבות העניין אני מוצא טעם מיוחד לקביעת סכום ההוצאות ושכר הטרחה בשלב המוקדם בו נדחית התביעה וכן העובדה שלא התקיים אפילו דיון מקדמי אחד.