אכיפת פסק בוררות מאוקראינה

גרנובסקי מוסיף וטוען כי על מנת שהבנק יוכל לאכוף את פסקי החוץ בישראל, עליו להוכיח כי בהתאם לדין האוקראיני, אישרו בתי המשפט באוקראינה את פסקי הבוררות והם נבלעו לתוך פסקי דינם, בעוד שבעניינינו לא היתקיימה דרישה זו שכן פסקי הדין האוקראינים לא אישרו את פסקי הבוררות אלא נתנו הרשאה בלבד לאוכפם כפסקי בוררות.

...

עיקרי טענות גרנובסקי לטענת גרנובסקי יש לדחות את הבקשה על הסף שכן לא צורפו אליה צדדים שלישיים הקשורים באופן ישיר להלוואה, לרבות שני, בארינבוים, פורטיסימו והאחים ויליגר, וזאת על אף שלגרסתו צפויים הם להיפגע ממתן הסעדים הזמניים.

סוף דבר אשר על כן, הגעתי לכלל מסקנה כי האיזון הראוי בנסיבות אלו הינו בקבלה חלקית של הבקשה.

לפיכך, הנני מורה בזאת על מתן צווים כדלקמן: צו איסור דיספוזיציה בכספי ההלוואה אשר הופקדו ו/או יופקדו בחשבון הנאמנות אשר נאמניו הינם עוה"ד ישראל שמעונוב וארנון מיינפלד, ואי העברתם לצדדי ג', תוך הותרם בחשבון הנאמנות עד למתן החלוטה אחרת.

המשיב ישלם הוצאות המבקש בהליך זה בסך של 30,000 ש"ח. המזכירות מתבקשת להמציא עותק ההחלטה לב"כ הצדדים.

בעיניין ווטאירפול נידרשתי לשאלת היחס בין הפרשנות שניתנה בפסיקה לעילת הביטול הקבועה בסעיף 24(9) לחוק הבוררות לבין העילה לדחיית בקשה לאישור פסק בוררות חוץ מכוח סעיף 5(2)(ב) לאמנת ניו-יורק, מחמת שהכרתו ואכיפתו של הפסק יהיו נוגדות את תקנת הציבור, וציינתי כי: "בהקשר זה נשאלת השאלה האם ההלכה שנקבעה בעיניין כרמל התפלה כי פסק בוררות יבוטל מחמת היותו נוגד את תקנת הציבור רק מקום בו תוכנו של פסק הבוררות, להבדיל מתוצאתו, נוגד את תקנת הציבור, תיושם גם בבוא בית המשפט לבחון היתנגדות לאישור פסק בוררות חוץ מכוח הוראות סעיף 5(2)(ב) לאמנת ניו-יורק. לצורך הדיון בסוגיה זו יש לעמוד על האנטרס הצבורי באישור ואכיפת פסקי בוררות חוץ מכוח אמנה שישראל צד לה כביטוי לקידום הוודאות המשפטית וכיבוד הסכמי בוררות ופסקי בוררות בין לאומיים עליהם חלה אמנה שישראל צד לה. מנגד, יש לזכור כי עילות הנוגעות לפגמים מהותיים היורדים לשורשו של הליך הבוררות יכולות להבחן בגדר עילות ביטול נוספות הקבועות בסעיף 24 לחוק הבוררות, וביניהן עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(10) לחוק לפיה פסק בוררות יבוטל מקום בו בית משפט היה מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור עוד". בעניינינו, לא מדובר בפסק בוררות שהוא פרי של הליך פגום מיסודו שעצם ההכרה בו נוגדת כל תחושה של צדק, מוסר ומשפט (להשוואה ראו הנסיבות החריגות שנידונו בהפ"ב 12254-11-08 (מחוזי מרכז - לוד) ויואנס בע"מ נ' האגף להפקת משאבים של משרד הפנים של אוקראינה (15.4.2012)).

...

סיכומם של דברים - אין בפסק הבוררות דבר הסותר את תקנת הציבור, כך שדין טענת ההתנגדות המבוססת על סעיף 5(ב)(2) לאמנה להידחות.

סוף דבר מהטעמים המפורטים ראיתי לדחות את נימוקי ההתנגדות לאישור פסק הבוררות.

כפועל יוצא מדחיית ההתנגדות, אני מאשרת את פסק הבוררות החלקי שניתן ביום 25.2.2022 ופסק בוררות המתקן שניתן ביום 22.6.2022, על ידי טריבונל הבוררות שבמחוז Broward במדינת פלורידה שבארצות הברית - International Center For Dispute Resolution International Arbitration Tribunal.

בהקשר זה, איני מקבל את טענת המבקשת שיש בניסוחו של סעיף 5(1)(ב) סיפא (לעומת נסוחו של סעיף 24(4) לחוק הבוררות – "לא ניתנה היזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו"), כדי ללמד על הסדר שלילי, וכי שלילת הזכות להביא ראיות לא תעלה בכל מקרה כדי מניעת אפשרות "מלטעון טענותיו". עם זאת, כאמור, בית המשפט נידרש לנקוט ריסון וזהירות יתרה בעת בחינת טענות לסרוב אכיפת פסק בוררות חוץ, וכפי שציינה המבקשת, ניתן להצביע למעשה על מקרה אחד מוכר בפסיקה בישראל, בו נדחתה בקשה לאכיפת פסק בוררות חוץ, וזאת בשל סחיטה ואיומים כלפי הבורר (הפ"ב 12254-11-08 (מחוזי – מרכז) ויואנס בע"מ נ' האגף להספקת משאבים של משרד הפנים של אוקראינה (פורסם בנבו, 15.4.12)).

...

על כן, אני דוחה את הטענה לפיה שיעור הריבית שנפסק בהליך הבוררות לטובת המבקשת נוגד את תקנת הציבור.

לנוכח כל האמור לעיל, אני מוצא כי אין הצדקה לפסיקת הוצאות ריאליות לטובת המבקשת, כעתירתה בסיכומיה, אם כי בהחלט יש לפסוק את הוצאותיה בשיעור לא מבוטל, באופן יחסי.

לנוכח כל זאת, מצאתי להעמיד את הוצאות המבקשת (כולל שכ"ט עו"ד) על סך של 60,000 ₪ בתוספת מע"מ. סיכומו של דבר מאחר שאין חולק שהבקשה שלפניי הוגשה בהתאם להוראות הדין, ומאחר שדחיתי את טענות המשיבה, הבקשה מתקבלת.

במסגרת ההליך נידונות במאוחד בקשתו של האגף (הפ"ב 13403-09-08) לאישור פסק בוררות חוץ שניתן ביום 2.9.2005 על ידי בית הדין המסחרי הבינלאומי לבוררות שליד לשכת המסחר והתעשייה של אוקראינה (להלן: "פסק הבוררות הזר"), וכן בקשתה של ויואנס (הפ"ב 12254-11-08) לביטולו של פסק הבוררות הזר.

בבקשתה זו טענה ויואנס כי נוכח אי הגשת סיכומים על ידי האגף על אף חלוף המועד שנקבע לכך בהחלטות בית המשפט שניתנו ביחס למועדי הגשת סיכומי הצדדים – יש ליתן פסק דין אשר בגדרו תידחה בקשתו של האגף לאכיפת פסק הבוררות הזר ותתקבל בקשתה של ויואנס לביטולו של פסק הבוררות הזר.

...

נוכח העובדה שהחלטתי הדנה במועדים להגשת הסיכומים נמסרה לב"כ הצדדים, לרבות לבא כוחו של האגף, עו"ד מלמד, באולם בית המשפט במועד שקדם למועד שחרורו של עו"ד מלמד מתפקידו כב"כ האגף בהליך זה – אני קובע כי ההחלטה אשר קבעה את מועדי הגשת סיכומי הצדדים הומצאה לאגף כדין באמצעות בא-כוחו דאז, ומשכך – היה האגף מחויב להגיש לבית המשפט את סיכומיו במועד שנקבע לכך על ידי בית המשפט, בין אם על ידי עו"ד מלמד (ששמש כב"כ האגף לכל אורך ההליך), ובין אם בדרך אחרת.

כפועל יוצא מכך אני קובע בזאת כי משבחר האגף לעשות דין לעצמו ולא הגיש סיכומים מטעמו במועד שנקבע בהחלטותיו הקודמות של בית המשפט – מן הדין שישא בתוצאות הנובעות ממחדלו זה. משכך, אני קובע כי יש ממש בבקשתה של ויואנס לפיה בית המשפט יתכבד וייתן פסק דין בשתי הבקשות התלויות ועומדות לפניו אף בהעדר סיכומים מטעם האגף, וזאת על יסוד הראיות שהובאו לבית המשפט במהלך בירורן של בתי בקשות אלה.

לאור כל האמור לעיל הנני מעביר התיק לכתיבת פסק דין.

ביום 12.2.12 הגישה ויואנס בקשה למתן פסק דין בגדרה היא טענה כי נוכח אי הגשת סיכומים מטעם האגף יש ליתן פסק דין לטובתה אשר ידחה את בקשתו של האגף לאכיפת פסק הבוררות הזר השני, ויקבל את בקשתה לביטולו של פסק זה. מנגד, ביום 13.2.12 מסר עו"ד מלמד (ב"כ האגף לשעבר) הודעה אישית מטעמו, במסגרתה טען כי אין באפשרותו להמציא לבית המשפט מען פיסי בישראל למסירת כתבי בי-דין עבור האגף, למעט מענו של משרד החוץ הישראלי אשר לדבריו באמצעותו יש להמציא כתבי בי-דין למשרד החוץ של מדינת אוקראינה.

...

נוכח ההתנהלות החמורה ואי החוקיות שדבקה בדרך בה התנהלו דיוני הבוררות בתביעה הראשונה, אני קובע כי ויואנס נהגה כדין כאשר נמנעה מלהתייצב לדיון בפני אותו מוסד בוררות (ה- CIAC) עת נדונה לפניו התביעה השניה במסגרתה ניתן פסק הבוררות הזר השני.

נוכח העובדה שפסק הבוררות הזר השני מבוסס באופן מלא על פסק הבוררות הזר הראשון ומהווה פועל יוצא הימנו, ובשים לב לכך שויואנס נהגה כדין כאשר נמנעה מלהתייצב לדיון שניהל ה- ICAC בתביעה השניה, אני קובע כי אין להכיר ואין לאכוף במדינת ישראל את פסק הבוררות הזר השני.

לנוכח כל האמור לעיל הנני פוסק בזאת כדלקמן: בקשתו של האגף לאישור פסק הבוררות הזר השני – נדחית בזאת.