מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית

אכיפת כתובה מוגזמת

בהליך תיק רבני (רבני) שהוגש בשנת 2018 ברבני חיפה נפסק כדקלמן:

בס"ד מצאתי בפד"ר חלק ג' (עמוד 161) בפסק דין מבית הדין הגדול שע"י הרבנים הגאונים בן מנחם, הדס, וז'ולטי זצ"ל, שדנו באשה שהיא ספק מורדת האם יש להפסידה כתובתה מספק כיון שהבעל 'מוחזק' או דלמא לא, והביאו שם את דברי 'נתיבות משפט' על רבנו ירוחם ב'מישרים' (נתיב כ"ג) גבי פלוגתא דרבוותא האם הבעל יכול לכוף את האשה לגור איתו במקומו, דכיון שהבעל 'מוחזק' יוכל לומר 'קים לי' ולא אפרע כתובתה, וכתב שם וזה לשונו: "ואפשר עוד שאפילו לא תפסה, מכל מקום כיון שכתובתה שחייב לה הוא ודאי והפסד כתובתה הוא ספק, אין ספק מוציא מידי ודאי, וזה מיקצוע גדול הוא וצריך לפנים". מבואר שם בפסק הדין שהבית שמואל הסובר שהאשה היא המוחזקת בכתובה ולא הבעל[footnoteRef:7], אזיל בשיטת נתיבות המשפט הנזכר הסובר דאזלינן בתר 'חזקת החיוב', ומאחר שהוא חייב לה בודאי והפסד הכתובה מוטל בספק, אמרינן בזה שאין ספק מוציא מידי ודאי.
יש לציין שבפסק הדין הנזכר בבית הדין הגדול, הרב שאנן זצ"ל מתנצח באריכות יתר עם הרב יקותיאל כהן כדרכה של תורה, עיין שם. סיכומם של דברים: לדעת הגר"ש דיכובסקי שליט"א אין לחייב כתובה מוגזמת ביותר מסך פרנסה של שנה שהוא לכל היותר מאה ועשרים אלף ש"ח. לדעת הגר"ח שאנן זצ"ל יש לחייב כתובה בכל סכום שבשעת ההיתחייבות היה בידי הבעל להשיגו באופן סביר במהלך שנות נישואיו.
...
ייתכן שכל עזיבתו את הבית ופתיחת תביעת גירושין הופיעו רק בעקבות ראייה לא נכונה זו. יתכן גם כי הבעל אכן 'האמין' לחלוטין ב'ניתוח הדברים' כפי שהוא ראה אותם, ולכן 'הבין' כי אין מנוס מ'גירושין' אך לא בהכרח רתם את ה'עגלה לפני הסוסים', ורצה להתגרש בכל מחיר.
ויעויין עוד בכל זה בפסק דינו של הגר"א שרמן שליט"א במאגר המקוון פסק מ"ג שסיכם הדברים ו'ממרחק יביא לחמו' להוכיח כן. סוף דבר.
ועיין עוד בפס"ד בית הדין הגדול (תיק מספר 1-22-1510, כ"א באלול תשס"ד (7.9.2004)) בהרכב הרבנים הגאונים שליט"א דייכובסקי, שרמן, בר שלום מה שהעלו בזה, וכן בפס"ד בבית הדין הגדול (תיק מס' 2337-22-2 ט"ו בטבת תשס"ה 27.12.2004) בהרכב הרבנים שליט"א שרמן, דייכובסקי, בן שמעון, מה שהעלו בזה ואכמ"ל. לאור האמור גם בנידוננו תביעת האישה לקבלת פיצויים נדחית.

בהליך תיק רבני (רבני) שהוגש בשנת 2016 ברבני צפת נפסק כדקלמן:

באחד הדיונים הפנימיים בבית הדין נידונה תשובת הריב"ש (סימן קכ"ז) שכתב: "אבל לכוף האיש לגרש אישתו בקבלת מעות, לא נאמר אגב אונסא וזוזי גמר ומגרש, ואפילו בכל ממון שבעולם, דאין דמים לאשה". מדברי הריב"ש עולה לכאורה, שגם אם הבעל מתחייב בכתובה "בכל ממון שבעולם", הסכום אינו מופרז ביחס לתמורה המתקבלת, שהרי "אם ייתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז ובוזו לו" (שיר השירים ח' ז').
לפי אותה דיעה שהובעה בדיונים פנימיים של בית הדין, גם התחייבות מוגזמת בתוספת כתובה חלה, מאחר שהבעל משתעבד מעכשיו, וכשם שהקונה דבר יקר בעל ערך רב, ואין בכוחו לשלם, קנה מעכשיו, ומעכשיו רובץ עליו חוב גדול עד שיפרענו, כך גם הבעל המשתעבד מעכשיו, חייב לשלם את מלוא סכום הכתובה! אבל לעניות דעתי אין בדברי האחרונים הנ"ל הסבר, מדוע תוספת כתובה בסכום סביר אינה נחשבת לאסמכתא.
...
אחרי שבית הדין הגדול חייב את האישה בגירושין, תבעה האישה את כתובתה בבית הדין, ובית הדין בפסק דינו מתאריך א' בסיון תשע"ה (19.5.2013) בפסק דינו חייב את האיש בכתובה, בין היתר נכתב שם כדלהלן: "גם בהחלטת בית הדין הגדול לא נסתרה התשתית העובדתית שנקבעה בפסק הדין שלנו, אלא חיוב הגירושין נבע מכך שהצדדים הגיעו למצב שהנישואין כבר התרוקנו מתוכן. אך בהחלטת בית הדין הגדול לא נקבע כי האשם לכך הוא בהתנהלות האישה, ועל כן ביחס להיבט זה, גם לאחר החלטת בית הדין הגדול, פסק הדין של בית הדין האזורי נשאר בעינו למעט המסקנה [...] על כן אנו מחליטים: פסק הדין הנזכר, ככל שהוא נוגע לשאלת הזכאות העקרונית של האישה בכתובה, הוא חלוט, ואין מקום לדון בכך מחדש. מאידך, הטענות שהאישה מחלה על הכתובה או ששטר הכתובה אינו מחייב עקב העדר גמירות דעת, וכיוצא בזה, ראויות לדיון, וככל שהנתבע מבקש להוסיף אסמכתאות או ראיות, מלבד האמור בכתב ההגנה והנטען בדיון, עליו להציגן תוך 15 יום, ולאחר מכן ייקבע המשך ההליך." בהתאם לפסק הדין הנ"ל התקיים דיון בפני ההרכב הנוכחי בתאריך ט"ו טבת תשע"ו (27.12.2015) לשמיעת טענות הנתבע לפטור אותו מהכתובה.
בשו"ת ציץ אליעזר (חלק ו' סימן מ"ב, אורחות המשפטים פרק ד', ד"ה ומצאתי בספר) כתב בשם ר' חיים פלאג'י: "ומצאתי בספר שו"ת חיים ושלום להגר"ח פלאג'י ז"ל בחלק ב' סימן פ"ד, שנשאל על כך, במי שזינתה תחת בעלה ברשות בעלה, שהיה רשע ורע מעללים ומשכיר את אשתו, כדת מה לעשות בענין גביית כתובתה. והשיב וזה לשונו: נראה לי כי הגם יש לקנוס לאישה מדין אישה שזינתה שאינה גובה עיקר כתובתה ותוספת, כמו כן יש לקנוס לבעל שהרשיע, לגבות ממנו עיקר כתובתה ותוספת וליתנו לעניים. והראיה לזה ממה שכתב הרמב"ם בתשובה בספר פאר הדור סימן קי"ט, באישה ששימשתו נדה לבעלה והיא טוענת שבעלה הרשה אותה, וזה לשונו: ולכן הדין בזה הוא שאם יודה הבעל שהוא הרשה אותה, אז מחרימין אותו וקונסין אותו כשיעור הכתובה, ולא שתטול זאת הזונה המרשעת כתובתה, דלא עכברא גנב אלא חורא גנב, ואם יכפור הבעל ויאמר שקר דברה, מחרימין סתם לו ולה, ועונין אמן, ואחר כך תצא בלא כתובה. עד כאן. וכן כתב הרדב"ז בתשובה סימן צ', והביאה הרב יד אהרן בסימן קט"ו בהגהות הטור אות י' יעויין שם, הכי נמי בנידון דידן, אם הוא אמת שידו במעל מהבעל בדבר הזה, היא תצא שלא בכתובה, וגובים מהבעל הכתובה והתוספת בתורת קנס ומחרימין אותן. וזה ברור. עכ"ל החיים ושלום". גם בעל שפגע בחיובים שהוא חייב לאשתו, כגון שמרד בה בחיוב אישות או מזונות, או בגד בה או היכה אותה, או שיזם את הגירושין, הרי הוא פוגע ביסוד הקשר בינו לבין אשתו, וגורם בכך לפירוק המשפחה, ובית הדין רשאי לקנוס אותו ולפצות את אשתו בתשלום חלקי של הכתובה.
אמנם הנתבע בסיכומיו סעיף 2 טוען שבתיק זה לא הוכחה בגידה, אבל טענתו נדחית על הסף, מאחר שהנתבע הודה במפורש בבגידה, ואין צורך בהוכחה נוספת.
סברה דומה נאמרה בגמרא כתובות (נ"ד ע"א) ביחס לבעל הנותן בגדים לאשתו, שכוונתו לתת לה רק בתנאי שתישאר נשואה לו: "כי מעיינת בה הלכתא כוותיה דרב מאי טעמא כי אקני לה אדעתא למיקם קמיה אדעתא למשקל ומיפק לאחרינא לא אקני לה" מטעם זה נפסק בטור ושולחן ערוך שולחן ערוך (אבן העזר, סימן ע"ז סעיף ב') שמורדת מחזירה לבעלה מטפחת ומנעל ושאר מתנות, ומבאר הטור "דאדעתא למשקל ומיפק לא זבין לה". כך גם פסק הטור (אבן העזר, סימן קי"ח) על אישה היוזמת תביעת גירושין: " מי שהיא תובעת לבעלה לגרשה, ויצאו הגירושין ממנה, אין לה מן הדין לגבות זולתו מה שהיא טוענת ויתברר מסכום נדוניתה ולא נחוש למה שימצא כתוב ממנה בכתובה כי רוב הכתובו' נוהגין בהן להוסיף על מה שיטול הבעל [...].בענין כזה אמרו חכמינו ז"ל (כתובות נד) כי כתב לה אדעתא למיקם קמיה אדעתא למיפק ולמיסב לא כתב לה". כך גם פסק הרי"ף (כתובות ל"ט ע"א) ביחס לבעל שאשתו מרדה בו שהוא זכאי להחזר כל הוצאותיו, כי "אדעתא למשקל ולמיפק לא אקני לה". על פי אומדנה זו פסק גם רבנו ירוחם בספר מישרים (חלק ח', נתיב כ"ב, וראה גם פד"ר ח', 324 ) שבמרידה הדדית, כאשר האישה תובעת גירושין היא מפסידה תוספת כתובה: "וכתב מורי הרב אברהם בן אשמעאל, כי נראה לי שאישה שאמרה: לא בעינא ליה יתן לי גט וכתובה, והוא אומר אנא נמי לא בעינא לה, אבל איני רוצה ליתן לה גט, מסתברא דאין דנין אותה כמורדת להפסידה כלום מעיקר כתובתה...ולאחר שנה כופין אותו לגרש והפסידה תוספת וכל מאי דיהיב לה מדיליה, דאדעתא למשקל ולמיפק לא יהיב לה." אמנם אומדנה הנזכרת בגמרא ובפוסקים נאמרה על בעל שאשתו מורדת בו! אבל יש ללמוד מכאן, שאומדנה זו קיימת גם ביחס לאישה שבעלה מורד בה ומגרש אותה.

בהליך תיק רבני (רבני) שהוגש בשנת 2013 ברבני נתניה נפסק כדקלמן:

והינה הרמ"א (אבה"ע סי' קנד סעי' א) כתב שאישה שידעה במומים גדולים של בעלה קודם שנשאת אינה יכולה לכוף את בעלה לגרשה דאמרינן דסברה וקיבלה, וכתב עליו הב"ש (שם סק"ב) דלכמה פוסקים אפילו הייתה יודעת בהם יכולה לומר סבורה הייתי שאני יכולה לקבל ועכשיו איני יכולה לקבל, ועל כן העלה שאפילו לרמ"א שכתב שאין כופין להוציא מ"מ אם אינה רוצה לדור עמו לא הפסידה כתובתה שכן יכולה לומר קי"ל כהני פוסקים שאני יכולה לומר סבורה הייתי שאוכל לקבל וכו'.
ובעניין זה הביא את דברי הגר"ש דיכובסקי שכתב שלדעתו: "סכום הגבוה מ־120,000 ש"ח נחשב לסכום מוגזם. ומתבסס על פירוש הר"ש: "כי סכום של מאתים זוז מייצג פרנסת אדם לשנה שלמה... חז"ל רצו שאישה לא תיאלץ לחזר על הפתחים לאחר הגירושין ונתנו לה אפשרות לפרנסת שנה באמצעות קבלת הכתובה". ולכן הסכום הנ"ל מהוה פרנסה ראויה לכל הדיעות.
...
בהתחשב במכלול העובדות בתיק (המדובר בזיווג שני, זמן החיים המשותפים לאחר הנישואין כ־6 שנים, משכורתו של הבעל כ־6,000 ₪ לחודש בלבד) סבורני כי סך זה הוא סך ראוי לפיצוי תחת כתובה בנסיבות דנן.
לסיכום כל העובדות דלעיל: הצדדים גרים בנפרד למעלה מארבע שנים ואינם רוצים זה את זה, הוויכוחים בדבר מקום המגורים של הצדדים והחיכוכים בין האשה והבת של הבעל מנישואיו הראשונים רק החריפו את הסכסוך, לשונו המשתלחת של הבעל זירזה את עזיבתה של האשה את הבית, האשה תרמה רבות לליבוי הסכסוך המשפחתי בינה לבין הבת ובינה לבין הבעל, אולם לא נראה שבמועד המדויק של עזיבתה הייתה הצדקה יוצאת דופן לעזיבתה, וזאת מאחר שבסמוך לעזיבתה היו הצדדים בטיול משותף בהונגריה, כאשר הבעל קונה לה שם טבעת במתנה, כמו"כ האשה כמה שבועות קודם לעזיבתה ביקשה להשיב לבעל את הנשק.
והנה ראיתי שעמיתי הגר"י בן מנחם שליט"א הגיע למסקנה שאכן, האשה אינה מקבלת את מלא הכתובה כפי שדרשה, אלא שלאחר כל הקיזוזים שציין בפסק דינו, הציע לחייב את הבעל בתשלום של 25,000 ₪ עבור כתובתה, אני מסכים להצטרף להצעתו שבנדון זה למרות שמעיקר הדין חייבנו את הבעל רק בעיקר כתובה, אולם כפיצוי ומאחר שהבעל תרם רבות לזירוז עזיבת אשתו את בית המגורים ע"י לשונו המשתלחת והגם שגם אשתו אינה חפצה בו כפי שכתבנו לעיל, מ"מ יש מקום לחייבו במתן פיצוי לאשה, ועל כן על מר [פלוני] לשלם לאשתו [פלונית] סך של 25,000 ש"ח. הרב אברהם שינדלר נפסק ברוב דעות כי על פלוני לשלם לפלונית סך של 25,000 ₪.

בהליך תיק רבני (רבני) שהוגש בשנת 2020 ברבני הגדול נפסק כדקלמן:

אומנם העדויות בשלב הזה נקבעו בבית הדין האיזורי לצורך בירור חיוב בכתובה (כתובה מוגזמת, בסך עשרה מיליון דולר, כאשר מדובר בצדדים שאין הפרוטה מצויה בכיסם), אולם מדובר על ראיות לעילות ההלכתיות המשפיעות הן על חיוב הבעל במתן גט והן על חיובו בתשלום הכתובה.
אולם כל האמור הוא באשר לעצם ההחלטה המחייבת את הבעל במתן גט. מה שאין כן באשר לסנקציות שאותן הטיל בית הדין על המערער לצורך אכיפת החיוב: בעיניין זה אני מסכים עם מסקנתו של כבוד ידידי הרה"ג שינדלר שליט"א, וכפי שנדברנו בעל פה, שסנקציות מסוג זה – אין שורש וענף לסמכותו של בית הדין להורות עליהן, ולכן הן בטלות מעיקרן, ועל כבוד בית הדין האיזורי, ככל שיראה לנכון להטיל סנקציות על המערער, לפעול בהתאם לסמכות המוקנית לבית הדין במסגרת החוק וההלכה.
...
סוף דבר, אינני רואה בהליך קבלת ההחלטה פגם המצדיק את ביטולה רק בגלל הפגם שבהליך, וכאמור איננו דנים בהחלטה כשלעצמה, אם על בסיס נימוקיה היא מצדיקה את החיוב בגט אם לאו, שכן לזה לא נדרשנו כלל במסגרת הערעור.
כותב עמיתי לגבי ההצדקה לצירוף דיין חדש לפסיקה לחיוב בגט, כאשר זה לא השתתף כלל בדיונים קודמים אלא נכח בתחילת דיון – כמה שורות פרוטוקול בלבד – שבו המערער הכחיש את הטענות שהעלתה המשיבה: אין ספק שבטרם שהצטרף להחלטה קרא את החומר שבתיק ועם שמיעת הצדדים בדיון הגיע למסקנה נשואת הערעור [.
הרב יעקב זמיר לפיכך, לאור כל האמור לעיל בית הדין פוסק: אנו דוחים את הבקשה לפסלות הרכב בית הדין האזורי הנ"ל. הסנקציה של חיוב המערער להופיע כל יום בבית הדין האזורי ולשהות כל יום במסדרון בין השעות 8:30 עד לסוף היום, וללא הגבלה בזמן, היא סנקציה חמורה ביותר, ואין לה אזכור בחוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין), התשנ"ה – 1995, ולא בתקנות הדיון.

בהליך תיק רבני (רבני) שהוגש בשנת 2019 ברבני נתניה נפסק כדקלמן:

וכאשר תבעה שלא מתוך מרד? המהרלב"ח (סימן פ"א) דן במקרה בו תבעה האשה או קרוביה מבעלה שיגרשה כדי שלא תיפול לייבום ואכן גירש ואחר כך מת והאשה תובעת מהיורש כתובתה וכתב מהרלב"ח: גם לא הפסידה דבר מכתובתה בשביל שהתחננה לבעלה שיגרשנה בגט וכו' גם לדעת שאר הפוסקים יש מכאן ראיה גמורה שלא הפסידה כלל שאם באלו הנשים הנזכרות כתבו ז"ל שהפסידו התוספת הוא משום שהביאו בעליהן לבית דין לכוף לגרשם ומבואר אמרו בגמרא יבמות סה ההיא איתתא דאתית לקמיה דרב נחמן וכו' אם כן כיון שבסבתן כופין בית דין לבעל לגרש כמו בחלוקה השנית שכתבתי או כופין לתת כתובה ומבקשין על הגט כמו בחלוקה הראשונה אדעתא למשקל ומיפק לא כתב לה והפסידה התוספת אבל בנושא שלפנינו שלא הוליכה אסתר הנזכרת לבעלה לפני בית דין לכוף אותו שיגרשנה כי לא היה לה טענה כנגדו בזה ואם הלך הבית דין אליו הלך לדבר לו בלשון תחנה ובקשה אם כן פשיטא ופשיטא שלא הפסידה דבר מכתובתה לא עיקר ולא תוספת וכו'.
מכל הנ"ל עולה כי האשה זכאית למלוא כתובתה על סך מאה ושמונים אלף ש"ח שלדעתי איננה כתובה מוגזמת כלל, וודאי לא לבעל זה, וזאת מבלי לקבוע עמדה ביחס לדינה של כתובה מוגזמת.
...
ואחרי שפסקתי בכתב שלחו קרובי האשה תשובה הר"מ ז"ל, הועתקה מכתיבת ידו והאריך בו מאד וכתב כל הני טעמי שכתבתי, וסוף דבריו היכא דאיכא סהדי או שהודה מעצמו כייפינן ליה להוציא.
וה"בית יוסף" שם כתב: מכל מקום נראה לי דאין לסמוך על דברי ספר האגודה וכו' לכפות להוציא על דבריהם כיון שלא הוזכרו בדברי שום אחד מהפוסקים המפורסמים".
נמצאנו למדין דסברת האגודה הגם דלא קבלוה לגמרי הפוסקים האחרונים מ"מ לא מצינו שחלקו עליו בפירוש רק הרב"י ושאר הפוסקים לא חלקו רק שלא סמכו עצמם לעשות מעשה.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו