אכיפת חוקי הגירה נגד עובדים זרים לא חוקיים

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין העסקה שלא כדין של עובד זר, בנגוד להוראות סעיפים 2(א)(1) ו - 2(א)(2) לחוק עובדים זרים, התשנ"א - 1991 (להלן - חוק עובדים זרים או החוק), וללא ביטוח רפואי של עובד זר עבירה לפי סעיף 1ד ו-2(ב)(3) לחוק.

המאשימה הוסיפה וטענה כי מאחר שמבחינה ראייתית מדובר בגירסה מול גרסה, חוסר שתוף הפעולה של הנאשם ומשפחתו עם גורמי אכיפת החוק מהוה תוספת ראייתית הנדרשת להרשעתו (סיכומי המאשימה, עמוד 51 לפרוטוקול מיום 19.10.20 שורות 29 – 31).

בתגובה לכך, השיבה המאשימה, כי גרשוני חזר על מימצאי החקירה שניהל במסגרת תפקידו כחוקר ברשות האוכלוסין וההגירה, העובד הזר נחקר בחקירה נגדית על ידי אישתו של הנאשם, כי ב"כ המאשימה ניהלה חקירה נגדית הנוגעת להודעה שנגבתה מהעובד (עמוד 18 לפרוטוקול שורה 29) וכן כי חקירת העובד הוגשה בהסכמה בתום פרשת התביעה (עמוד 20 לפרוטוקול שורה 7).

כרגע במקום מגוריהם איני יכול להיכנס ללא צו. אז מדוע כראש צוות היית אמור להגיע ביום ולראות מי עובד? אני ביצעתי את האכיפה באותו לילה לפי חוק הכניסה לישראל וחיפשתי שוהים בלתי חוקיים.

...

באחד הזימונים שהוצאתי אליו בסופו של דבר הוא הגיע.

באותו יום החלטנו שאני לא פונה למשטרה.

סוף דבר – מכל הטעמים המפורטים לעיל, הנאשם מזוכה מחמת הספק מהאישומים המפורטים בכתב האישום.

בית הדין האיזורי לעבודה חיפה ת"פ 24733-01-21 לפני: כב' השופטת קרן כהן המאשימה: מדינת ישראל – רשות האוכלוסין וההגירה ע"י ב"כ עו"ד חגית רונן הנאשם: אחמד חמודיאן דיאב ע"י ב"כ עו"ד זוהר ברזילי החלטה

הרקע לבקשה המאשימה הגישה כתב אישום נגד הנאשם המייחס לו עבירות לפי חוק עובדים זרים, התשנ"א-1991.

עם זאת, כפר הנאשם בהעסקת ארבעת העובדים הזרים וטען כי הבקורת לא נערכה בשטחו וכי במהלכה נעשו דברים חמורים על ידי צוות האכיפה – חפוש בלתי חוקי והעדר תירגום בעת תפיסת העובדים הזרים ובעת חקירתם.

כמו כן, בהתאם לחוק עובדים זרים לא ניתן ליתן הסמיכה לעובד בעל עבר פלילי, עובדה המצביעה על כך שאין למפקחים עבר פלילי.

...

המאשימה טענה כי יש לדחות את הבקשה.

אני סבורה שלא ניתן לקבל זאת ושאין להפוך את המאשימה לנאשמת אך ורק בעקבות הגשת כתב אישום וללא סיבה קונקרטית לכך שגילוי המסמכים עלול לסייע להגנתו של הנאשם.

סוף דבר הבקשה מתקבלת בחלקה.

הבקשה לעיון ברישומים הפליליים והמשמעתיים של עדי תביעה 1 - 6, בין אם מדובר בתיקים פתוחים ובין אם מדובר בתיקים סגורים, בדוחות מיון והערכה שניתנו בשלוש השנים האחרונות בעניינם של אותם עדים ובקורסים שעברו אותם עדים – נדחית.

לפנינו תביעתה של גב' Jimela Ibrhim (להלן – התובעת) נגד חברת זיבוטל בע"מ (להלן – הנתבעת) ומר משה אביר (להלן – מר אביר) לתשלום זכויות הנובעות מיחסי העבודה וסיומם.

כמו כן, מר אביר עשה שימוש בשם "זוהר דור ניהול ותחזוקה", שהנתבעת היתקשרה עימה, אך חפוש במאגרים מעלה כי אין חברה בשם זה. במשך כל תקופת העבודה לא שילם מר אביר לתובעת את זכויותיה ואף הגדיל לעשות כאשר ניכה משכרה של התובעת את חלק העובד לפקדון עובדים זרים, אך לא הפקיד את הכספים ברשות ההגירה אלא שילשל אותם לכיסו.

סעיף 26 לחוק הגברת האכיפה של דיני העבודה, תשע"ב-2011 מטיל אחריות אזרחית על מזמין שירות שלא נקט באמצעים סבירים למנוע פגיעה בזכויות עובדי קבלן.

...

כמו כן, אין בידינו לקבל את טענות הקיזוז בדבר דמי הבראה (סכום שהתובעת ביקשה לקזז עת תבעה הפרשי שכר), והסכום הנוסף ששולם בחודש פברואר 2019, שכן מדובר בטענות שלא הוכחו על ידי הנתבעים.

משכך דין טענות הקיזוז להידחות.

לסיכום נוכח האמור לעיל, אנו מחייבות את הנתבעים יחד ולחוד לשלם לתובעת את הסכומים כדלקמן: סך של 1,500 ₪ בגין אי מתן הודעה לעובד על תנאי העבודה.

בין יתר אמצעי הבקרה והפיקוח שהוזכרו, צוין כי הוקם קו חם של מרכז הפניות לעובדים זרים אשר פועל במסגרת רשות האוכלוסין וההגירה ושלגביו מחויבות חברות הבנייה הזרות ליידע את עובדיהן; הורחבו ערוצי פנייה של עובדים זרים אל הממונה על זכויות עובדים זרים בעבודה בזרוע העבודה של משרד הכלכלה והתעשייה (להלן: זרוע העבודה); נערכות בדיקות תקופתיות מטעם רשות האוכלוסין וזרוע העבודה באשר לתנאי העבודה והמגורים של העובדים הזרים; מתבצעת אכיפה יזומה של תנאי הבטיחות באתרי בנייה ברחבי המדינה, לרבות הוצאת צוי בטיחות, צוי סגירה והטלת עיצומים כספיים; נערכת אכיפת כללים האוסרים על קבלת ביטחונות מעובדים, אשר מתבצעת על ידי זרוע העבודה; ועוד.

עוד ציין השופט שטיין כי בית המשפט אינו יכול לשנות את חוקי ההגירה ולאפשר לעובדים זרים ניידוּת תעסוקתית בלתי מוגבלת בשטחה של מדינת ישראל, שכן החלטה כאמור מצויה בתחום סמכותה ובמתחם שיקול דעתה של רשות האוכלוסין ובהתאם לנהלים הקבועים.

עוד הוסיפה השופטת רונן כי נגד החלטת הממשלה ויישומה הוגשו שלוש עתירות לבית משפט זה (עניין הסתדרות העובדים הלאומית; בג"ץ 4090/16 היתאחדות בוני הארץ נ' ממשלת ישראל; ובג"ץ 5741/16 היתאחדות תאגידי כוח אדם זר בענף הבניין נ' ממשלת ישראל), אך משעה שאלו נדחו בכפוף למספר הערות שהוספו באותו פסק דין, אין הצדקה לשוב ולדון בתוקף החלטת הממשלה כטענה נפרדת.

...

בשולי חוות דעתו, ציין השופט שטיין כי ממילא אין בידיו להיעתר לשני הסעדים שהתבקשו אשר נוגעים לביטול החלטת הממשלה ולהטלת חובה על הממשלה לחתום על הסכמים בילטרליים עם מדינות אחרות.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בפסק הדין, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום המייחס לנאשמת 1 (להלן: "הנאשמת") ביצוען של עבירות של העסקה שלא כדין וללא היתר בנגוד להוראת סעיפים 2(א)(1) ו-2(א)(2) לחוק עובדים זרים, תשנ"א-1991 (להלן - "החוק") והעסקה ללא ביטוח רפואי, בנגוד להוראת סעיף 2(ב)(3) לחוק.

ביום 10.11.2019 נערכה ביקורת של מפקחי רשות האוכלוסין וההגירה במהלכה נימצאו בבניין ארבעה עובדים זרים (בהמשך ביקשה המאשימה לתקן את כתב האישום כך שיכלול שלושה עובדים) אשר לא היו רשאים לעבוד בישראל או אצל הנאשמים.

במסגרת מיתחם הענישה יש לקחת בחשבון כבסיס את גובה הקנס המינהלי הקבוע בחוק עובדים זרים על העסקת עובד זר ללא היתר, כאשר הענישה בגין עבירה זו לא תפחת מכפל הקנס המינהלי בגין העסקת כל עובד.

בעיניין חדוות הורים נקבע כי: "הנסיבות שתילקחנה בחשבון בשלב זה (והן אינן רשימה סגורה) סווגו בספרות לארבע קבוצות (ואקי ורבין, בעמ' 452) – נסיבות של חסד ורחמים (דגמת פגיעת העונש בנאשם ובמשפחתו); נסיבות הקשורות בהתנהגות הנאשם לאחר ביצוע העבירה (דוגמאת נטילת האחריות של הנאשם על מעשיו וחזרתו למוטב); נסיבות הקשורות בהתנהגות הנאשם לפני ביצוע העבירה (דוגמאת נסיבות חיים קשות של הנאשם שהייתה להן השפעה על ביצוע העבירה, היתנהגותו החיובית של הנאשם ותרומתו לחברה, עברו הפלילי או היעדרו); ובנוסף נסיבות שאינן קשורות לנאשם (היתנהגות רשויות אכיפת החוק, וחלוף הזמן מעת ביצוע העבירה). עוד ניתן לקחת בחשבון בעת קביעת העונש את הצורך בהתרעת היחיד או בהרתעת הרבים במקרה הספציפי (סעיפים 40 ו'-ז' לחוק העונשין; עניין גברזגיי), כאשר מודגש כי "כפירה באשמה וניהול משפט על ידי הנאשם לא ייזקפו לחובתו" (סעיף 40 י"א(6) סיפא)".

...

מאחר שקבעתי כי מדובר באירוע אחד, אין מקום להכפלה אריתמטית של פי שלושה לצורך קביעת הרף המקסימלי של מתחם האירוע ולפיכך אני קובעת כי המתחם בגין 3 המעשים של העסקת שלושת העובדים ללא רישיון וללא ביטוח רפואי ינוע בין 30,000 ל 70,000 ₪.

ביחס לנאשם מדובר בעבירת אי פיקוח, באירוע אחד של העסקת 3 עובדים לתקופות העסקה קצרות יחסית ולפיכך אני קובעת מתחם שבין 10,000 ₪ ל 25,000 ₪, כאשר לגבי עבירה זו, לא נקבע עונש מינימום בחוק.

 נוכח כל האמור לעיל, מצאתי לגזור על הנאשמים קנסות המצויים בצד הנמוך של מתחמי הענישה שנקבעו.