המערערת הנה הבעלים הרשום של מיגרש בשטח של 888 מ"ר בדרום תל אביב, הידוע כחלקה 78 בגוש 7051 (להלן: המקרקעין).
ביחס להסכם עתידי בדבר מכר המקרקעין אשר יכול וייחתם מכוח האופציה, עיגן הסכם האופציה את הסכמותיהם המהותיות של הצדדים, ובכלל זה קבע כדלקמן:
האופציה מאפשרת למשיב בעצמו, או למי מטעמו, לרכוש את מלוא הזכויות במקרקעין, וזאת כשהן נקיות מכל חוב, עיקול, שיעבוד או זכות צד ג'.
בהמשך לכך הגיש המשיב את תביעתו לפני בית משפט קמא בה דרש את אכיפתו של הסכם האופציה, באופן שיאפשר לו להשלים את עסקת מכר המקרקעין בתמורה ובתנאים הנקובים בהסכם האופציה.
הבחנה זו בין שני סוגי החוזים נידרשת נוכח האופן שבו נתפס חוזה אופציה בשיטת המשפט שלנו, כחוזה המעניק בידי מקבל האופציה את הבחירה אם להיתקשר בחוזה העקרי, אם לאו (ראו: [ע"א 133/89 החברה לפיתוח חוף התכלת (תל אביב-הרצליה) בע"מ נ' מנהל מס שבח מקרקעין – נתניה, פ"ד מז](http://www.nevo.co.il/case/17947280)(5) 689, 697 (1993); ע"א 10846/06 "בזק" החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' מנהל מס שבח מקרקעין – רחובות, פסקה 25 לחוות דעתי (23.12.2011); ע"א 692/12 פרידמן נ' שפירא, פסקה 31 לחוות דעתה של השופטת ד' ברק-ארז (7.8.2013) (להלן: עניין פרידמן); שלו וצמח, בעמ' 211).
...
גם העובדה כי מרבית התנאים העיקריים של הסכם המכר כבר גובשו בהסכם האופציה (פסקה 3 לחוות דעתה של הנשיאה) וכן התקופה הקצרה בת 14 יום שהוקצתה לחתימת הסכם המכר (פסקה 5 לחוות דעתה של הנשיאה) – מובילות למסקנה כי הצדדים לא ביקשו לשמר בידם, באופן מפורש, מנגנון של משא ומתן לשם השלמה של נקודות מסוימות.
נוכח כל האמור, ובמצב הדברים הנוכחי, לא ראיתי לנכון לשלוח את הצדדים למשא ומתן נוסף.
סוף דבר, אני מצטרף בנסיבות העניין לתוצאה אליה הגיעה הנשיאה בפסקה 6 לחוות דעתה, כי יש לקבל את הערעור שכנגד ולהשיב את התיק לבית המשפט המחוזי כדי שישלים את אשר טעון השלמה בהתאם לערוצי ההשלמה המקובלים.