אכיפת התחייבות לרשום משכנתא על נכס

בנוסף, הגיש התובע לבית המשפט המחוזי מרכז לוד, תביעה לאכיפת התחייבות לרישום משכנתא שנייה ביחס לבית המגורים, ומתן הוראות למימוש המשכנתא האמורה.

טענות התובע בבקשה דנן לאחר מתן פסק הדין, הגיש התובע בקשה מפורטת ומנומקת כדבעי במסגרתה עתר התובע, למתן החלטה לדחיית בקשת הנתבעים לביטול פסה"ד. בין היתר נטען, שהנתבע הגיש את בקשתו לביטול פסק הדין בחוסר סמכות, בהיותו בהליכי פשיטת רגל וללא אישור הנאמן שמונה על נכסיו.

...

סוף דבר אני מורה על דחיית בקשה הנתבעים לביטול פסק הדין.

לאחר ששקלתי בכובד ראש את מכלול הנסיבות בתביעה, לרבות מחדלי הנתבעים ואופן ניהול ההליך על ידם שגרם לסחבת ארוכה, בזבוז זמן שיפוטי יקר וכן בזבוז זמנם היקר של התובע וב"כ , כמפורט לעיל, אני מחייב את הנתבעים ביחד ולחוד, לשלם בתוך 30 ימים, את הסכומים כדלקמן: לתובע הוצאות משפט בסך של 5,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 70,000 ₪.

כמו כן, אני מחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם הוצאות בסך של 2,500 ₪ לטובת אוצר המדינה.

זאת ועוד, במקרה של הערת אזהרה שלילית, אכיפת ההערה בערכאות המשפטיות על ידי בעל ההערה משמעותה הגנה על הזכות הגלומה בה, דהיינו, מניעת ביצוען של עיסקאות במקרקעין ולא הקניית הנכס בדרך כלשהיא לבעל ההערה או אכיפת התחייבות אחרת מן הסוג החיובי כאנטרס ישיר של הזכאי עצמו בנכס" (סעיף 28 לפסה"ד).

משלא נתבקש אישור הבנק ולא נרשמה משכנתה מדרגה שניה, לא ניתן לטעון שהערת האזהרה השלילית, שנרשמה לאחר רישום שתי המשכנתאות על הנכס, היא שוות ערך מבחינת תוכנה הקנייני, למשכנתה או להתחייבות לרישום משכנתה.

...

על פי המבחן שהעלו המחברים שלמה לוין ואשר גרוניס בספרם פשיטת רגל (מהדורה שלישית, 2010) ואשר אומץ בפסיקה, משמוגשת תביעת חוב בפשיטת רגל, יש לבחון האם בנסיבות העניין יגדיל ויתורו של הנושה על ההערה את נכסי החייב, אם לאו ובלשונם: - "האם יש לראות בעל הערת אזהרה, שנרשמה בלשכת רישום המקרקעין לפי סעיף 127 לחוק המקרקעין, תשכ"ט – 1969 כערובה לחיוב, נושה מובטח? ההלכה הפסוקה מצאה בהערת האזהרה הן סממנים קניניים והן אחרים, שאינם קניניים. בעניין אחד אמר בית המשפט העליון כי אכן בעל הערת האזהרה הוא נושה מובטח; אך לעניין הגשת תביעת חוב בפשיטת רגל – כך נראה לנו – אין השאלה היוריספרודנטיאלית הכללית מתעוררת בהיקפה הרחב, אלא מתעוררת שאלה מצומצמת יותר: האם, בנסיבות הענין, יגדיל ויתורו של ה'נושה' על ההערה את נכסי החייב אם לאו? "בהיות הערת האזהרה יצור כלאיים שאינו ניתן לסיווג בגדר אחת המשבצות המשפטיות המקובלות, יש לבחון את הערת האזהרה הקונקרטית, על נסיבותיה האינדיבידואליות, כדי להשיב על שאלה זו" (עמ' 263).

יישום המבחן בענייננו מביא למסקנה כי ויתור על הערת אזהרה שלילית, בנסיבות שבפניי, אינו מגדיל את מסת נכסי החייבים, שכן ממילא היו רשומות משכנתאות על הנכס, כך שוויתור המערער על הערת האזהרה לא היה מונע את מימוש הדירה, וזה היה מפקיע את הערת האזהרה.

סיכומם של דברים, בשים לב לכך שבהסכם ההלוואה לא נקבע מהו תוכן הזכות הנתונה למערער בנכס, בשים לב להערת האזהרה השלילית שנרשמה, שאין מאחוריה התחייבות לעשות עיסקה במקרקעין ותכליתה מניעת עיסקה במקרקעין בלבד ובהתחשב בכך שהנכס נושא ההערה נמכר ואין בכוחה של הערת האזהרה למנוע מימושו, אני קובעת כי הערת האזהרה שנרשמה על ידי המערער על הנכס, אינה מעניקה למערער מעמד של נושה מבוטח.

בנוסף, במועד כלשהוא עובר לתאריך 06.07.15, זייף הנאשם מסמכים, הנחזים להיות מסמכים רישמיים מטעם רמ"י, ומעידים עם זכויותיו בנכס מקרקעין הידוע כגוש 376, חלקה 142, מיגרש 1097 וכן התחייבות לרישום משכנתא על הנכס לטובתו של ברק הס. מסמכים אלה הועברו לידי המתלונן עו"ד מימון.

משנקבע, כי כלל המסמכים, שפורטו בכתב האישום – ת/7, ת/9, ת/10, ת/13, ת/14 וכן ת/16א' – זויפו על ידי הנאשם או לבקשתו; משנקבע, כי אין מסקנה אחרת, זולת העובדה שהנאשם היה מודע לזיוף; משזויפו המסמכים וכן ערך בהם הנאשם שימוש במטרה לקבל דבר - ההלוואות המפורטות בהסכמים ת/6, ת/8, ת/11, ת/15 – משנקבע, כי בהגשת המסמכים פעל הנאשם במירמה במטרה לקבל את ההלוואות; משנקבע, כי הוכחו גם הנסיבות המחמירות בנוגע לעבירות; משנדחו טענות הנאשם בנוגע לאכיפה בררנית – לאחר שעלה בידי התביעה הכללית להוכיח את כלל העובדות ואת המחשבה הפלילית שבצדן ברמת הראיה הנדרשת במשפט פלילי – מרשיע בית המשפט את הנאשם בגין כלל העובדות והעבירות שבכתב האישום.

...

בנוגע להרשעה בעבירה זו – יצוין, כי לא הוצגה ראיה פוזיטיבית המצביעה על כך, שהנאשם עצמו הכין את המסמכים המזויפים, או את החתימה בשם חברת ר.א.י. ברם, אחריות הנאשם לזיוף נלמדת מתוך ראיות נסיבתיות, כאשר אין ניתן להגיע לכל מסקנה אחרת העומדת במבחן ההיגיון ותואמת את מכלול הראיות פרט לכך, שהזיוף נערך על ידי הנאשם, או לבקשתו.

בנסיבות אלה, כפי שנאמר לעיל – אין מסקנה אחרת, זולת – כי הנאשם היה מודע לכך, שמוסר אישורים כוזבים.

משנקבע, כי כלל המסמכים, שפורטו בכתב האישום – ת/7, ת/9, ת/10, ת/13, ת/14 וכן ת/16א' – זויפו על ידי הנאשם או לבקשתו; משנקבע, כי אין מסקנה אחרת, זולת העובדה שהנאשם היה מודע לזיוף; משזויפו המסמכים וכן ערך בהם הנאשם שימוש במטרה לקבל דבר - ההלוואות המפורטות בהסכמים ת/6, ת/8, ת/11, ת/15 – משנקבע, כי בהגשת המסמכים פעל הנאשם במרמה במטרה לקבל את ההלוואות; משנקבע, כי הוכחו גם הנסיבות המחמירות בנוגע לעבירות; משנדחו טענות הנאשם בנוגע לאכיפה בררנית – לאחר שעלה בידי התביעה הכללית להוכיח את כלל העובדות ואת המחשבה הפלילית שבצדן ברמת הראיה הנדרשת במשפט פלילי – מרשיע בית המשפט את הנאשם בגין כלל העובדות והעבירות שבכתב האישום.

לפניי בקשת המשיבה בה היא מבקשת לחייב את המבקשת לחתום על מסמכים שיאפשרו לחברת מימון חוץ-בנקאית לרשום התחייבות למשכנתה על נכס מקרקעין, זאת במסגרת עסקת רכישת בית שנכרתה בעבר בין המבקשת – חברה יזמית שבונה בתי מגורים בפרויקט "שמורת ים" בעתלית – לבין המשיבה.

נזכיר כי בנספח להסכם המכר שנערך בין הצדדים ביום 13.3.2023 (נספח 12 לבקשה לסעדים זמניים) התחייבה המשיבה לשלם את יתרה התמורה בגין הנכס עד ליום 13.4.2023 ואף התחייבה כי במידה ולא תעמוד בסיכום "יבוטל ההסכם בין הצדדים ויחולו הוראות ההסכם לגבי ביטול עקב אי תשלום התמורה". יתרה מכך, בנספח האמור הוסכם כי "הצדדים מוותרים בזאת על כל טענת אכיפת ההסכם". המצב הלכאורי הקיים בהאידנא לפיו המשיבה הפרה את הסכם המכר – ובעניין זה נזכיר את קביעת בית המשפט בהחלטה מיום 30.7.2023 כי למבקשת סיכוי טוב לזכות בתביעה – מערים קשיים כפולים ומכופלים על אפשרות קבלת הבקשה, וזאת בעיקר מן הטעם כי הבקשה לחיוב המבקשת לחתום על מיסמכי משכנתה מקפלת הנחת מוצא כי הסכם המכר שריר וקיים, בעוד שמצב הדברים הלכאורי איננו כזה.

...

בית המשפט ציין דברים אלו: "למעשה המשיבה מבקשת להחזיק את המקל משתי קצותיו: לא עומדת על אכיפת ההסכם שכן לא רק שוויתרה על כך מפורשות, הסתבר שגם אין לה את האמצעים לעמוד בהתחייבויותיה במועדים, וזאת אפילו לאחר הארכה שניתנה, ומאידך גיסה, גם לא מסכימה לביטול ההסכם ובכך מנסה להותיר את המבקשת תלויה ונתונה לגחמותיה של המשיבה, תוך עיכוב סיומו של הפרויקט כולו קבלת התמורה והשלמת הבניה גם בבית הצמוד לבית שרכשה" בסופו של יום בית המשפט נעתר לבקשה והעניק למבקשת את רוב הסעדים שנתבקשו על ידה.

הכרעה לאחר שעיינתי בבקשת המשיבה ובתגובת המבקשת, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

אשר על כן, אני מחליט לדחות בקשת המשיבה לחיוב המבקשת לחתום על מסמכי המשכנתה.

בפני בקשה למתן סעד זמני שיאסור כל שינוי בזכויותיו הרשומות של הנתבע בנכס המקרקעין גוש 6810 חלקה 5 תת חלקה 3 ("הנכס") וזאת עד למתן פסק דין בתביעה העיקרית, לאכיפת התחייבות לרישום משכנתא שניה על הנכס לטובת התובע.

...

כמפורט, התובע לא צירף את בנק כצד לבקשה ולתביעה, ואלמלא מצא בית המשפט שיש מקום לצרפו, קרוב לוודאי שלא היה מתברר, שטענת המערער בדבר עמדת הבנק אינה נכונה.

סוף דבר, דין הבקשה לסעד זמני להידחות.

משנדחתה הבקשה, ולאור הפגמים המפורטים לעיל ואף בשל כך שהיה צורך בתיקון כתב התביעה כדי לברר את טענת הזכות לסעד זמני, ישלם התובע הוצאות משפטיות לנתבע בסך של 12,000 ₪ ולבנק בסך של 4,000 ₪.