אכיפת הסכמי פשרה בהליכי הוצאה לפועל

" הנתבע, שסבר כי הסכם הפשרה לא קויים על ידי התובעים, הגיש ביום 20.5.2015 בהוצאה לפועל בקשה לאכיפת הסכם הפשרה ובכללה – דרישה למסירת 197 החלקות הראשונות שיפותחו – לנתבע, זאת תוך 6 חודשים מיום קבלת האישורים הדרושים לשם ביצוע עבודות הפיתוח.

מנגד טענו התובעים כי התביעה לא היתיישנה וכך גם לא היה צורך בעירעור על פסק הדין שנתן תוקף להסכם הפשרה זאת משום שהובהר להם רק לאחרונה, מטענותיו של הנתבע בהליך ההוצאה לפועל, כי הנתבע סבור שההסכם המקורי בוטל במועד הסכם הפשרה.

...

התמלול לפני סיום אציין כי לא שוכנעתי כי ראוי לתת משקל ראייתי כלשהו לתמלול שצורף, כאמור, לתצהיר הנתבע.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

הנתבע ישלם לתובעים את הוצאות המשפט וכן ישלם סך של 7,500 ₪ שכ"ט עו"ד. המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

ישנם מספר מסלולים לאכיפת הסכם פשרה שקבל תוקף של פסק דין והופר: "באותם מקרים שבהם צד להסכם פשרה שאושר כפסק-דין מבקש לאכוף את ההסכם בשל הפרתו על-ידי הצד האחר, פתוחות בפניו אופציות מספר, שניתן לסווגן על-פי ההבחנה בין הפן ה'הסכמי' לפן ה'שפוטי' של פסק-הדין. מן ההיבט של הפן ה'הסכמי', מוקנית לצד הנפגע אפשרות להגיש תביעה חדשה, שעילתה הפרת הסכם הפשרה, ובמסגרתה לתבוע אכיפת ההסכם וכן פיצויים בגין ההפרה ..... בנוסף לכך, מן ההיבט של הפן ה'שפוטי', מוקנים לצד הנפגע שני מסלולי אכיפה: האחד, אכיפת פסק-הדין במסגרת ההוצאה לפועל לפי חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, והשני, הגשת בקשה לכוף את הצד השני במאסר או בקנס לציית לפסק-הדין שנתן תוקף להסכם הפשרה שהושג בין הצדדים, על-פי סעיף 6 לפקודת הבזיון. במסלול זה ניתן ללכת במקרים מיוחדים שבהם הפרת ההסכם היא ברורה וחד-משמעית.

ער אני להבדל בין העילות המשפטיות הפורמאליות הנטענות בתיק ההוצאה לפועל על ערכאותיו מזה (בקשה לעיכוב הליכי הוצל"פ בטענה שיש לסגור את תיק ההוצל"פ), והבקשה שבפני מזה (בקשה לצוו מניעה זמני להפסקה ולביטול של הליכי ההוצל"פ ולסגירת תיק ההוצל"פ, בטענה שפתיחת תיק ההוצל"פ מפרה את הסכם הפשרה); אולם אין בו כדי להכשיר את המעקף שמבקשת ב.ס.ט לעשות.

...

הבקשה נדחית.

בענין שכר טרחת עורך דין: מצד אחד, ב.ס.ט הועילה להסכים לסכם ללא צורך בדיון על-פה. מצד שני, מקובלת עלי טענת לבן לפיה יש להתחשב בפסיקת הוצאות התנהגותה הדיונית של ב.ס.ט כמפורט לעיל.

הנני קובע כי המבקשים, אגודת ב.ס.ט – אגודה חקלאית שיתופית בע"מ ומר מרדכי פליבה (אשר צורף כמבקש בבקשה למקרה ש-ב.ס.ט תחויב בהוצאות ועל מנת לחסוך הכרעה בבקשה לחייב את ב.ס.ט בהפקדת ערובה), יחד ולחוד, ישלמו למשיבה שכר טרחת עורך דין בסך של 13,000 ₪.

גם ב ע"א 4272/91 ברבי נגד ברבי, פ"ד מח (4), עמ' 689, נפסק לעניין אכיפת הסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין, כדלקמן: "לכאורה נראה, כי כאשר מדובר בהפרת הסכם אשר קיבל תוקף של פסק דין, עליו נאמר כי '... הוא פסק דין לכל ענין והכללים החלים על פסק דין בדרך כלל חלים גם עליו' ..., הרי הסעד של מי שרוצה לאכוף את קיום ההסכם הוא בפתיחה בהליכי הוצאה לפועל או בהליכי ביזיון בית המשפט...

...

יוצא אפוא, כי אף אם תאמר כי בית משפט זה אינו מוסמך לדון בסעד של אכיפת הסכם הפשרה, ולא כך אני סבור, יחייב הדבר פיצול הדיון בתביעה בפני שתי ערכאות שונות, תוצאה לא רצויה בדין ובהלכה הפסוקה.

לאור כל האמור לעיל, אני קובע כי הסמכות העניינית לדון בתביעה שכנגד הינה של פורום זה ולאור התואצה אליה הגעתי, בד בבד עם מתן החלטתי זו תינתן החלטתי בדבר הגשת תצהיר עדות ראשית במסגרת התביעה שכנגד.

לפיכך, טענת ב''כ הנתבע, עו''ד קליין, במהלך ישיבת היום בנדון, אינה משכנעת בעיניי והיא נדחות בזאת.

ריבוי ההליכים והמחלוקות הוביל להסכם פשרה בין המשיבה לבין המבקשת שנערך ביום 17.5.2016, על פיו המבקשת תשלם למשיבה סך של 475,415 ש"ח כנגד המחאת זכויותיה הכספיות בתיק ההוצאה לפועל; וכן תשלם לה סכום נוסף של 420,000 דולר ארה"ב עבור ביטול העסקה בינה לבין סאמי בנוגע לזכויות במקרקעין (להלן: הסכם הפשרה).

בטרם הוכרעה התביעה האמורה, ביום 9.2.2022 הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי את התביעה מושא הבקשה שלפנַי, בה ביקשה בעיקרה להורות על אכיפת הסכם הפשרה והסכם המחאת הזכויות (להלן: תביעת המבקשת).

...

ריבוי ההליכים והמחלוקות הוביל להסכם פשרה בין המשיבה לבין המבקשת שנערך ביום 17.5.2016, על פיו המבקשת תשלם למשיבה סך של 475,415 ש"ח כנגד המחאת זכויותיה הכספיות בתיק ההוצאה לפועל; וכן תשלם לה סכום נוסף של 420,000 דולר ארה"ב עבור ביטול העסקה בינה לבין סאמי בנוגע לזכויות במקרקעין (להלן: הסכם הפשרה).

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה ובתשובות לה החלטתי לעשות שימוש בסמכותי מכוח תקנה 149(2)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להל: התקנות) ולדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

אקדים אחרית לראשית ואומר כבר עתה כי דין הערעור להתקבל באופן חלקי, כמפורט להלן.

משלא ניתנה לכך הדעת במסגרת החלטתו של בית המשפט המחוזי, אין מנוס מלהשיב אליו את הדיון על מנת שישלים את מלאכתו בסוגיה זו. אשר על כן הערעור מתקבל בחלקו במובן זה שהדיון יוחזר לבית המשפט המחוזי כאמור בפסקה 13 לעיל.

[קיימים פערי ניסוח שוליים בין הנוסח המודפס להסכם הפשרה שנכתב בכתב יד; ההדגשים הוספו – א.ש.] פרשנות הסכם הפשרה לעניין חלוקת המגרשים על אף רצונם הטוב של המעורבים בהליך גיבוש ההסכם, ביתם של בני הזוג עוזר ניבנה כך שהמרפסת וגרם המדריגות שצמוד לה קרובים מאוד לקו חלוקת המקרקעין.

מישפחת גרשוני ביקשה לאכוף את ביצוע הסכם הפשרה שקבל תוקף של פסק דין והגישה בשנת 1993 בקשה לבצוע פסק דין בתיק הוצל"פ 01-08638-13-4.

על רקע המחלוקות השונות ביישום הסכם הפשרה, ראתה לנכון רשמת ההוצאה לפועל לפנות אל בית משפט השלום בשאלת הבהרה מכוח סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, והיא: "מי מסעיפי פסק הדין גובר, כיצד יש לחלק את השטח והיכן לבנות את הגדר?" [מוצג 44 למוצגי הנתבעים].

...

אני מחייב את הנתבעים להקים גדר חלופית (במקום החיץ הקיים היום) שתעבור בקו ישר ובמרחק של 30 ס"מ מהקיר המזרחי של ביתם (גרם המדרגות בקומת הקרקע) ותיצור שני מגרשים שווים בשטח 498.5 מ"ר כל אחד.

לנוכח התוצאה אליה הגעתי ובהתחשב בהיקף ההליך אני מחייב את הנתבעים לשאת בהוצאות משפט – אגרת בית משפט כפי ששילמו התובעים (בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין) ושכר המומחית גב' יואלי כנגד קבלה.

עוד אני מחייב את הנתבעים בשכר טרחת באי כוח התובעים בסך 75,000 ₪.