הגם שבתחילה חבירתם של תומר ואורי זה לזה ופעילותם במסגרת המיזם המשותף, לא לוותה בחוזה כתוב ביניהם וההסכמותיהם גובשו בעל פה, הקמת חברת קנמדיקס משקפת הלכה למעשה את ההסכמות שחלשו על היחסים ביניהם ובמצב דברים זה, העדרו של מיסמך כתוב על ידי שניהם, אינו מעלה ואינו מוריד.
לא מצאתי לנכון לקבל את טענת אורי כי גם בהנחה שנכרת בינו לבין תומר חוזה מחייב, אין להורות על סעד האכיפה, מאחר ולשיטתו בעניינינו מתקיימים הסייגים לסעד זה.
בראש ובראשונה, בנגוד לטענת אורי, סעד האכיפה שהתבקש בתובענה אינו "אכיפת הסכם ליצירת שותפות" כמשמעותה בפקודת השותפויות וכאמור לעיל, תומר ואורי עיגנו את הסכמותיהם בדרך של כינון חברה וחלוקה שווה ביניהם של האחזקות במניותיה.
...
תמצית טענות התובע (תומר)
יש לקבל את התביעה ולאכוף את המערכת ההסכמית שנכרתה בין תומר לאורי, מהנימוקים הבאים:
במסגרת ההליך הוכח כי תומר הוא זה אשר הגה, יזם, יסד והקים את המיזם.
לסיכום, הגעתי לכלל מסקנה כי בין תומר לאורי הוסכם על חלוקה שוויונית ביניהם של הזכויות במיזם.
עסקינן בהוצאות שתומר הוציא בהסתמך על שותפותו במיזם ומאחר והגעתי לכלל מסקנה, כי יש לאכוף את צירופו של תומר למיזם, ממילא מדובר בהוצאות שהוא היה נדרש להוציא לוּ החוזה עמו לא היה מופר ולא ניתן להורות על החזר הוצאות אלו במקביל לסעד לאכיפת זכויותיו במיזם.
סוף דבר
לאור האמור לעיל, מתקבלת התביעה ברובה.
