אכיפת הסכם קיבוצי מופר

ב"כ המבקש השיב לעמדת ההסתדרות, ובקש להדגיש כי ההסתדרות מיתעלמת מן העובדה שהיא לא פעלה לאכוף את הפרת ההסכמים הקבוציים שנחתמו ביחס לעובדים אירעיים במשיבה, כך שהיא מעסיקה אותם בנגוד להסכמים אלה בעבודה צמיתה רציפה ולא עונתית וחולפת כפי שנקבע בהסכם, ובכך שוללת מעובדים אלה זכויות המגיעות לעובדים קבועים מכוח ההסכמים הקבוציים.

...

ואולם, נראה לנו שיש שוני מהותי בין עובדי בטחון, כמו המבקש, לבי עובדי ניקיון שמועסקים אצל המשיבה, כעובדים ארעיים שעתיים.

אין אנו סבורים כי יש בהגשת תובענה ייצוגית על ידי אב של עובד שהגיע להסכם פשרה עם המשיבה מעשה של חוסר תום לב. ואולם, יש לבחון האם ניתן לראות שהאינטרסים של חברי הקבוצה ייוצגו בצורך הולמת על ידי התובע המייצג.

לסיכום נוכח כל האמור אנו דוחים את הבקשה לאישור תובענה כתובענה ייצוגית.

הרקע לבקשה ביום 19.2.20 הגישו המשיבים בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד החברה בה טענו להפרת הסכמים קבוציים שחלים על הצדדים והפרת זכויות קוגנטיות.

הטענות המרכזיות שהעלו המשיבים נגד ההסתדרות הן: ההסתדרות אינה משמשת כארגון עובדים פעיל ויעיל המפקח על אכיפת הסכמים קבוציים; ההסתדרות אינה נוכחת במבקשת, אינה מגנה על העובדים ועל זכויותיהם אלא מפנה עורף לעובדים הדורשים סיוע ואינה מייצגת כהלכה את עובדי החברה; יחס לא עינייני לכאורה מנציגי ההסתדרות; אין לראות בחברה כמקום עבודה מאורגן בו מתקיימים יחסים קבוציים תקינים ועוד.

...

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים אני סבורה שדין הבקשה להתקבל.

אני סבורה שישנה חשיבות לשמוע את עמדתה של ההסתדרות בהליך זה. זאת הן משום שהחברה העלתה טענה מקדמית לסילוק בקשת האישור על הסף מכוח פרט 10(3), והן משום שהמשיבים העלו טענות המופנות כלפי ההסתדרות.

סוף דבר – הבקשה מתקבלת.

באשר להפרת ההסכם הקבוצי - טוענת הרשות כי טעה בית הדין האיזורי בקביעתו כי המשיב פוטר בנגוד להסכם הקבוצי, שכן ההסכם הקבוצי לא חל על המשיב ולמצער קיימת מחלוקת בין הצדדים אם ההסכם הקבוצי חל על המשיב, מה גם שהמשיב ומר לוי העידו שהמשיב פועל למען כריתת הסכם קבוצי שיחול גם על המדריכים, ובחוזה המיוחד עם המשיב נקבע במפורש כי לא יחולו על העסקתו ההסכמים הקבוציים; אפילו היה ממש בטענה הלכאורית בדבר הפרת ההסכם הקבוצי, אין בכך כדי להצדיק בנסיבות שכאלה, אכיפת יחסי עבודה על הצדדים.

...

לא נעלם מעיני כי המדובר בסעד זמני לאכיפת יחסי עבודה לאחר סיומם, אלא שלאור ההלכה בסוגיה זו של פיטורי עובד בשל חברותו ופעילותו בארגון העובדים, לא שוכנעתי כי נפלה טעות בתוצאה אליה הגיע בית הדין עת נעתר לבקשת המשיב לסעד זמני, והיא עולה בקנה אחד עם ההלכה הפסוקה ולפיה הכלל במקרים של פיטורים על רקע פעילות מעין זו, הוא השארת העובד במקום עבודתו עד למתן פסק דין סופי בתובענה.

כפעל יוצא מכך, אף אין בידי לקבל את טענות הרשות כי בית הדין האזורי טעה ביישום מאזן הנוחות או בשאלת סיכויי המשיב לזכות בסעד האכיפה במסגרת התביעה העיקרית.

על כן ובהתחשב בין היתר בעיתוי שנקבע לשמיעת התיק העיקרי ובכך שכאמור קביעות אלו לא היוו בפני עצמן עילה למתן סעד האכיפה - לא מצאתי כי יש בטענות הרשות בעניינים אלו כדי להצדיק מתן רשות ערעור בשלב זה. סיכומם של דברים לאור מכלול הנסיבות שבנדון, נחה דעתי כי מן הראוי לאפשר לבית הדין האזורי למצות את בירור כלל השאלות העובדתיות והמשפטיות במסגרת ההליך העיקרי, ואין מקום ךיתן רשות ערעור, בשלב זה. סוף דבר – אשר על כן ולאור המבואר לעיל, הבקשה לרשות ערעור – נדחית.

עוד טוענת המבקשת, כי לא מדובר בעיניינו ב"סיכון כפול" כטענת האוניברסיטה, אלא בהליכים חלופיים שנועדו לאותה מטרה, היינו: אכיפת ההסכם הקבוצי ופצוי נפגעי ההפרה; אין לקבל את שיטתה של האוניברסיטה לפיה מחד, אין לקבל את הבקשה לאישור היות ודרך המלך היא הגשת בקשת צד, ומאידך, יש לדחות את בקשת הצד הואיל וההליך אינו מתאים לבירור של קבוצת תביעות כספיות; גישתה זו של האוניברסיטה היא המוכיחה את הצורך בתובענה הייצוגית כחלופה להליך הקבוצי, שאם לא כן, יישארו חברי הקבוצה "קרחים מכאן ומכאן". משאין אפשרות לקבוע האם חל סעיף 10(3) לחוק תובענות עד לסיום הבירור בהליך הקבוצי, הרי שיש לעכב את ההליכים בבקשה לאישור.

...

ככל שהמסקנה תהיה כי אכן המדובר בארגון עובדים שפעל או אף התעורר לפעולה (בהתאם למבחנים שנקבעו בבג"צ חברות השמירה) קודם להגשת הבקשה לאישור תובענה ייצוגית, שאז חל החסם שבסעיף 10(3) ודין הבקשה לאישור יהא להידחות.

מנגד, ככל שהמסקנה תהיה כי אכן כטענת המבקשת, מדובר בענייננו בנסיבות שבהן הארגון "התעורר" לפעולה רק לאחר שהוגשה הבקשה לאישור, שאז לא יחול הסייג שבסעיף 10(3), ואו אז יהיה מקום לבחון, בין יתר התנאים הנקובים בסעיף 8 (א) לחוק תובענות, האם התובענה הייצוגית היא הדרך הנכונה והיעילה לאכיפת זכויות העובדים.

אי לכך ולאור כל המבואר לעיל, התוצאה היא שבקשת המבקשת לעיכוב ההליכים בבקשה לאישור – נדחית.

ב"כ המבקש השיב לעמדת ההסתדרות, ובקש להדגיש כי ההסתדרות מיתעלמת מן העובדה שהיא לא פעלה לאכוף את הפרת ההסכמים הקבוציים שנחתמו ביחס לעובדים אירעיים במשיבה, כך שהיא מעסיקה אותם בנגוד להסכמים אלה בעבודה צמיתה רציפה ולא עונתית וחולפת כפי שנקבע בהסכם, ובכך שוללת מעובדים אלה זכויות המגיעות לעובדים קבועים מכוח ההסכמים הקבוציים.

...

ואולם, נראה לנו שיש שוני מהותי בין עובדי בטחון, כמו המבקש, לבי עובדי ניקיון שמועסקים אצל המשיבה, כעובדים ארעיים שעתיים.

אין אנו סבורים כי יש בהגשת תובענה ייצוגית על ידי אב של עובד שהגיע להסכם פשרה עם המשיבה מעשה של חוסר תום לב. ואולם, יש לבחון האם ניתן לראות שהאינטרסים של חברי הקבוצה ייוצגו בצורך הולמת על ידי התובע המייצג.

לסיכום נוכח כל האמור אנו דוחים את הבקשה לאישור תובענה כתובענה ייצוגית.