אכיפת הסכם פשרה בהליכי ביזיון בית המשפט לפי חוק בתי המשפט

" ואילו בסעיף 62 נכתב, בין היתר, כך: "לא התרשמתי כי מדובר במקרה קצוני המצדיק ביטול ההסכם מחמת הפרתו." עולה מכך כי דרך המלך לאכיפת חיובים שעוגנו בפסק דין שניתן לפי הסכם פשרה, הנה אכיפתו כמו כל פסק דין אחר: אכיפת חיובים כספיים באמצעות הוצאה לפועל, או הגשת בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט, כאשר מדובר בחיוב שאיננו ניתן לאכיפה דרך לישכת ההוצל"פ. האפשרות הנוספת היא הגשת תביעה נפרדת לסעד של ביטול ההסכם.

אולם, שעה שמדובר בבית משפט לתביעות קטנות, ספק אם הסעד של ביטול ההסכם מצוי בסמכותו, בשים לב להוראות סעיף 60(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984.

אלא שכאשר מדובר בהסכמה חוזית שקבלה תוקף של פסק דין, נשללת מהצדדים הזכות לסעד עצמי של ביטול החוזה, ועליהם לפנות לבית המשפט בהליך נפרד על מנת לקבל סעד של ביטול החוזה, כפי שנקבע ע"י בית המשפט העליון בפיסקה שצוטטה לעיל.

...

אני סבור שאין מקום, בשלב זה, לדון בטענות הצדדים לגופן, כיוון שדינה של התביעה סילוק על הסף.

לאור כל האמור, אני דוחה את התביעה על הסף בשל מעשה בי"ד. מכיוון שהמחלוקת בין הצדדים לא הוכרעה לגופה, וכן מכיוון שהטענה בדבר מעשה בי"ד הועלתה ע"י בית המשפט ולא ע"י הנתבעת, אינני מחייב את התובעים בתשלום הוצאות לנתבעת.

אולם, מכיוון שלא הייתה הצדקה להגיש את התביעה באופן שבו הוגשה, אני מחייב את התובעים בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 350 ₪.

הצעה זו נתמכה בהוראתו של סעיף 75 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 והיא סמכותו הכללית של בית המשפט לתן כל סעד שיראה לנכון, בנסיבות המקרה.

עמד על כך כבוד השופט שלמה לוין: "הליכי אכיפה לפי פקודת בזיון בית המשפט מיועדים מעצם טבעם להתברר במהירות וביעילות כדי לאכוף צוים הברורים על פניהם או שניתן ללמוד על משמעותם ללא טירחה יתרה, ואין מקום להפוך את הדיון בהם למשפט מלא עם ראיות ועדויות של מומחים כדי להיתחקות על כוונתם הקונקרטית או המשוערת של בעלי הדין" (רע"א 4231/90 אתת טכנולוגיות (1985) בע"מ נ' מכ"ש-מפסקי כרם שלום, פ"ד מה(1) 617, 619 (1990)).

ההלכה נחרצת אף יותר בנוגע לשימוש בפקודת הביזיון לשם אכיפה של פסקי דין, שנתנו תוקף להסכם פשרה ובייחוד כשהצד השני טוען לקיומו של ההסכם: "לאור אופייה הפלילי של הוראת הביזיון, אין זה ראוי לעשות שימוש בה, כאשר יש לנהל משפט שעניינו שאלת הפרת הסכם, כאשר הצדדים חלוקים בשאלת הפרתו או קיומו, ואין זה ראוי להכתים בכתם הפלילי את מי שסבר לתומו כי קיים את פסק-הדין. לפיכך, יצאה ההלכה מלפני בית-משפט זה, שלפיה אין אוכפים מכוח פקודת הבזיון, אלא צוים והחלטות שמובנם חד-משמעי ושאינם ניתנים ליותר מפירוש אחד" (עניין עזרא, בעמ' 348).

איחור יוסיף הפרישי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961, מיום החיוב עד למועד התשלום בפועל.

...

החלטתי זו תעסוק בהליך זה בלבד.

אשר לבקשה למנות גורם מפקח, אמנם בית המשפט מצויד בסמכות לתן צו או סעד, שנראה לו נכון, עם זאת מקובלת עליי טענתה של הנתבעת ולפיה לא ניתן לפעול כך מכוחה של פקודת הביזיון.

מכל האמור – הבקשה נדחית.

בתוך 30 ימים מהיום תשלם התובעת לידי הנתבעת סך, כולל מע"מ, של 1,200 ש"ח בגין שכר טרחה של עורכי דינה.

פסק הדין העומד במרכזה של התביעה, ניתן על ידי בית משפט השלום בחיפה בת"א 6210/02 ביום 18.1.2004 בתביעת פירוק שתוף אותה הגישו התובעים ובני משפחתם, שהיו בעלי זכויות אף הם בחלקות מושא התביעה, והוא מאשר את הסכם הפשרה שהושג בין בעלי הדין באותו הליך (להלן: "ההליך הקודם" ו"פסק הדין").

לטעמי, לבית משפט זה סמכות עניינית לידון בתביעה על כל חלקיה, משום שעניינה אכיפת הסכם פשרה, שקבל תוקף של פסק דין, בנושא חלוקת שימוש במקרקעין, וגם התחייבותו החוזית של הנתבע 1, לחתום בעתיד על הסכם להעברת זכויות במקרקעין ניתנה במסגרת הסכם שעניינו חזקה ושימוש במקרקעין.

עם זאת יובהר, כי הכרעתי בפסק דין זה, בשאלה אם הנתבע התחייב לחתום על הסכם להעברת זכויות הקניין בחלקה 105 או על הסכם להעברת זכויות השמוש בלבד, לא נעשית מכח סמכות שבגררה, בהתאם לסעיף 76 לחוק בתי המשפט, שכן מדובר בהכרעה במחלוקת בדבר פרשנות הסכם הפשרה, העוסק בחלוקת שימוש במקרקעין, עניין המצוי בסמכותו העניינית של בית משפט השלום.

בהמשך, הוגשה באותו תיק בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט, וביום 25.1.15 הגיש אדהם בקשה לביטול ההחלטה שניתנה בהיעדר, בתאריך 10.1.14.

...

לסיכום, בגין הפסד דמי השכירות בחלקות 3 ו- 4, ודמי השימוש בחלקות 3 ו- 4 ובחלקה 98 זכאים התובעים לסכום כולל של: 503,425 ₪.

סיכום לאור כל האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה, ומורה כדלקמן: ניתן בזה פסק דין הצהרתי הקובע כי התובעים קיימו את התחייבויותיהם על פי פסק הדין מיום 18.1.2004 בת"א (שלום חיפה) 6210/02 שנתן תוקף להסכם הפשרה בין הצדדים, ועל כן, על הנתבעים לקיים את כל התחייבויותיהם על פי אותו פסק דין, ובכלל זה: בשימוש בחלקה 98, על הנתבעים לפעול בהתאם לתשריט עליו חתמו, שניתן לו תוקף של פסק דין בהליך הקודם (מוצג ת/4), במסגרתו יוחד מגרש 98/3 לשימושם הבלעדי של התובעים.

כלומר, גם אם תהיה מחלוקת בין הצדדים ביחס לסכום, לא יעכב הדבר את מועד ביצוע חיובי הנתבעים על פי פסק דין זה. אני מקבלת את תביעתם הכספית של התובעים ומורה כי על הנתבעים 1,3 ו- 4 ביחד ולחוד, לשלם להם, באמצעות בא כוחם, סך של 503,425 ₪.

בית משפט השלום הורה על העברת הדיון למפקחת על הבתים המשותפים מכוח סעיף 79 לחוק בתי המשפט וקבע כי: ההליך האמור אינו בגדר סמכותו של בית משפט השלום אלא בסמכותה של הערכאה שנתנה את ההחלטה מושא העירעור, קרי - המפקחת על הבתים המשותפים, ובית המשפט רשאי להעלות טענה של חוסר סמכות עניינית מיוזמתו על אף שלא הועלתה על-ידי הצדדים.

אך יש לפרש את הוראות חוק המקרקעין ואת פקודת בזיון בית המשפט על פי המטרה החקיקתית וההסדר הנורמאטיבי שנקבע על-ידי המחוקק, וזאת גם אם המפקח ככזה אינו כלול בסעיף 6(1) במפורש.

כאשר הצדדים חלוקים בשאלת הקף ההפרה, הצורך לשמוע ראיות בעיניין עשוי לסכל מטרה זו. באשר לשאלת הסעדים אותם מוסמכת הערכאה הדנה בהליכי ביזיון ליתן: "...גם בשאלת הסעדים שבית-משפט מוסמך להעניק, שונה סמכותו של בית-משפט בהליך אזרחי רגיל מסמכותו בהליך לפי פקודת הבזיון. במסגרת הליך הביזיון, אין לבית-המשפט סמכות לשקול את הסעדים המתאימים בגין הפרת ההסכם. הסעד שאותו יכול הוא להעניק הוא אכיפת הסכם הפשרה על-ידי קנס או מאסר. לבד מסעד זה, אין הוא מוסמך להעניק סעד אחר, כגון: פיצויים או סעד מן הצדק, אם אכיפה אינה צודקת בעיניו. בנוסף לכל אלה, מחטיא השמוש בהליכי הביזיון את תכליתם כהליך יעיל ומהיר..." (פסק דין עזרא הנ"ל, עמ' 350 פסקה 13).

...

השאלה היא, האם תכליתו ואופיו של סעיף 6 לפקודת הביזיון, מובילים למסקנה, כי ההליך שננקט הוא ההליך הנכון שמתאים לעריכת בירור שכזה והאם במסגרת אותו הליך כלום מוסמכת הייתה המפקחת להורות על קיום חלקי של פסק הדין ו/או ליתן הוראות נוספות עליו? כאמור, מטרת סעיף 6 לפקודת הביזיון הינה אכיפתית.

כן, אין די באכיפת חלק מהוראות פסק הדין תוך התעלמות מחלק אופרטיבי אחר הקיים בו. אמנם, סבורני, כי הצדדים יכולים להגיע להסכמות ביניהם, אף במסגרת הליך לביזיון, אולם, אין להצדיק תוצאה (של הליך בזיון) שיש בה כדי לכרסם/לשנות/לגרוע/להוסיף ו/או לבטל פסק דין שניתן כדין, אף אם הדבר נוגע רק לחלק מרכיביו המהותיים.

ברם, אין בעובדה זו לבדה כדי לנווט לקראת מסקנה שונה.

עוד נקבעו בפסק הדין התנאים וההנחיות לבצוע ההסכם, וכן ניתנה לבית המשפט סמכות לפסוק בסעד הכספי באשר לדמי השמוש בשטח הויטרינה, בהתאם לסעיף 79 א לחוק בתי המשפט.

דחיית הבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט תמצית טענות המבקשים המבקשים מבססים בקשתם על סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט וטוענים שיש לכוף על המשיבה לקיים את הוראות פסק הדין ככתבן וכלשונן, וכי יש לחייבה בקנס בסכום משמעותי בגין כל יום נוסף בו אינה מקיימת את פסק הדין.

לצד האמור עד כה, ולאחר שדחיתי את בקשת ביזיון בית המשפט ולא מצאתי מקום להורות על תשלום קנס בגין אי מימוש פסק הדין, אבקש להוסיף דבר מה. במבט על התמונה בכללותה, לרבות על עיקרון הצדק והשאיפה למזער את הנזקים הכלכליים של המבקשים, נדמה בעיניי כי יהיה זה נכון וראוי שהמשיבה תשלם למבקשים תשלום חודשי קבוע בגין השמוש שנגרע מהם כל זמן שהוויטרינה אינה ברשותם והם אינם נהנים מקניינם באופן מלא, בשל המשכות ההליכים והמורכבות שהתגלתה.

עוד מוסיפה המשיבה, כי ביום 10.9.2023 הגישה תביעה כנגד המבקשים בגדרה התבקש בית המשפט ליתן צו המחייב את המבקשים לחתום על תכנית חלופית להעתקת צנרת המים ומערכת כיבוי האש באופן שיהפוך את הסכם הפשרה לבר ביצוע.

...

המבקשים טוענים, כי בהתחשב בהתנהלות המשיבה במסגרת ההליך, ולאחר שניתן פסק הדין ונדחו בקשות ארכה ואף נדחה ערעורה של המשיבה, המשיבה ממשיכה להפר את פסק הדין באופן מתמשך ובוטה וניכר כי היא אדישה לנזקים של המבקשים.

הגעתי למסקנה לפיה המבקשים לא הראו ולא הוכיחו נזקים שנגרמו להם במסגרת תקופת זמן זו, למעט טענה בדבר הפסד כספי בסך 2,132 ₪ המהווה את דמי השימוש בוויטרינה, בהתאם לחוות הדעת שצורפה.

בבואי לבחון את טענות המבקשים, נחה דעתי כי אכן קיים הפסד כספי בסך של כ-2,200 ₪ מדי חודש, בהתבסס על חוות הדעת המקצועית שהוגשה, וזהו גם הסכום אותו אני רואה לנכון לממש מתוך הערובה שהופקדה.

סוף דבר הבקשה לביזיון בית המשפט נדחית והבקשה למימוש ערובה מתקבלת באופן חלקי בלבד, כך שיש להורות על מימוש ערובה בסכום כולל של 4,400 ₪.