ביוני 2002 ביקש המערער לקבל את הסכמת דיירי הבניין לבצע עבודות חפירה בסמוך לקירות החיצוניים של דירתו למניעת תופעת הרטיבות, היתפוררות הטיח, הצחנה והסכנה הבריאותית לו ולמשפחתו.
ייתכן ומאחר והמשיבה מכרה למערער דירה שלמעשה, גם לאחר שנים של שימוש, כיום לא ניתן לעשות בה שימוש, שכן לא ניתן לפטור את בעיית ההצפות מבלי לסכן את יסודות הבניין כולו, ובעיה זו קשורה לבניין כולו ולמכלול הדיירים בו, שעליהם להתארגן ולבצע שפוץ נרחב שיכלול חזוק היסודות וכו' - יש מקום לבטל את הסכם המכר בין הצדדים.
מבחינת המשיבה לא היתה לה כדאיות לשפץ את הדירה מול דיירת מוגנת שהתגוררה בדירה (ופונתה), ואולם למכור את הדירה במיכרז לצד ג' שישקיע וישפץ לביתו שלו – זה עניין אחר.
דא עקא, ביטול הסכם מכר מקרקעין איננו מצוי בסמכותו של בית משפט השלום, עיינו ע"א 476/88 אשתר נ' נפתלי פ"ד מ"ה (2) 749, בעמ' 755:
"אולם, בעניינינו מסורה הסמכות הייחודית לידון בתביעות הנוגעות למכר הדירה לבית המשפט המחוזי, תוך שלילה מפורשת של סמכותו של בית משפט השלום לידון בעניינים אלה. בית המשפט המחוזי הוא זה המוסמך לפסוק בשאלת ביטולו, תקפותו, ואכיפתו של חוזה המכר".
ב"כ המערער מלינה על כך, שבית משפט קמא דן ארוכות בעילות לביטול חוזה המכר בהיותו נעדר סמכות לפסוק בסעדים של ביטול והשבה ולטעמה יש להכריז על בטלות פסק דינו של בית משפט קמא.
...
אין אפוא לראות את הבקשה לפסיקת פיצוי בגין עוגמת נפש כטענה שנזנחה על ידי המערער ולטעמנו פיצוי בגין עוגמת נפש – מגיע, נוכח העובדה שלמרות המאמצים והמשאבים שהשקיע המערער כדי להתמודד עם בעיית הרטיבות וההצפות, חזרו ופקדו הצפות אלה, פעם אחר פעם, את הדירה, עד כי בסופו של דבר, נאלצו המערער ובני משפחתו לעבור לדיור חלופי.
אנו סבורים, שהיה מקום לקבל את התביעה חלקית, במובן זה שייפסק לזכות המערער פיצוי בסכום גלובלי שיביא לידי ביטוי הן את השקעתו של המערער בעבודות שיפוץ ותיקונים שביצע בדירה, במו ידיו, עם עזרה של אחרים, והן את עוגמת הנפש המשמעותית שנגרמה, ואנו מעמידים את הפיצוי הכולל המגיע למערער, על דרך של הערכה ואומדן גלובלי, על סך של 100,000 ₪, נכון לתאריך היום.
התוצאה מכל האמור לעיל שאנו מקבלים חלקית את הערעור, מבטלים את פסק דינו של בית משפט קמא, וקובעים במקום זאת, שעל המשיבה לפצות את המערער בסכום של 100,000 ₪, נכון לתאריך היום, בתוספת שכר טרחת עורך דין, בשיעור של 15% מן הסכום שנפסק ומע"מ כחוק על שכר הטרחה, וכן, השתתפות בהוצאות המשפט של המערער בסכום של 4,000 ₪, נכון לתאריך היום (בקביעת המגיע בגין שכר טרחת עורך דין והשתתפות בהוצאות המשפט הבאנו בחשבון הן את ההליך בפני בית משפט קמא והן את ההליך בערכאת הערעור).
