אכיפת הסכם דורש ניהול משא ומתן בתום לב

לשיטת אקספון סלקום לא הרימה את הנטל המוטל עליה; עצם בקשת האכיפה נועדה לקבלת כספים לפי ההסכם; ובנוסף, היא למעשה מודה במפורש בבקשה, כי החשש המרכזי שלה הוא שאם לא יינתן הצוו, היא תישאר "רק עם תביעה כספית שספק רק אם ניתן יהיה לגבות" (ס' 44 לבקשה).

מדובר בהסכם מסחרי לתקופה קצובה, ולכן יש לאבחן את מקרה רשת נוגה, שם עמדה על הפרק הזכות לניהול משא ומתן בתום לב; אין מדובר בהסכם למתן שירותים אישיים שדורש מידה רבה של אמון, ולפיכך יש לאבחן את האמור ברע"א 4884/14 ארנון-פז (1985) בע"מ נ' לישכת עורכי הדין ואח', (10.8.14) [פורסם במאגרים]; עוד יש לזכור את הרציונל שהיה טמון בחתימת הסכם לתקופה ארוכה – בדרך זו התאפשר לאקספון לחדור לשוק התיקשורת באופן מיידי, מבלי להדרש לבצוע השקעות עצומות.

...

בנוסף מפנה אקספון להלכה לפיה: "אין לכפות על צדדים להסכם שיחסיהם עלו על שרטון להמשיך ולקיים שיתוף פעולה עסקי בניגוד לרצונם במסגרת בקשה לסעדים זמניים... אף אם ימצא בסופו של דבר כי זכאי ערוץ 10 לסעד האכיפה, אין מקום לחייב כעת, במסגרת של סעד זמני את Castaway, אשר כופרת בתוקפו של ההסכם, לפעול בשיתוף פעולה עם ערוץ 10", ראו רע"א 9213/12 רשת נגה בע"מ נ' ישראל 10 – שידורי הערוץ נחדש בע"מ ואח', (20.1.13) [פורסם במאגרים] (להלן: "פס"ד רשת נגה").

לבסוף טוענת אקספון כי דין הבקשה להידחות בשל שיהוי בהגשתה - לאחר שהביטול השתכלל ונכנס כבר לתוקף.

לפיכך מסקנתי היא כי יש ליישם על המקרה שלפנינו את המבחנים למתן צו מניעה זמני, בזיקה לסעד העיקרי המבוקש – אכיפת הסכם.

בנקודה האחרונה לא למותר להפנות שוב לאמור בפס"ד מצה: "יחד עם זאת, מוצא אני לנכון להדגיש את הרציונאל שעובר כחוט השני בכל ההחלטות שהוזכרו דלעיל – ואשר מקובל עלי במלואו – לפיו הסעד הזמני נועד לשמור על המצב הקיים בהתאם לחוזה ערב ההפרה, וכי הזכות החוזית הינה זכות שראוי להגן עליה כבר בשלב הסעד הזמני, ככל שסיכויי התביעה טובים וככל שמאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש. בנסיבות אלה סבורני כי יש להיזהר מליתן משקל יתר לטענה – הנטענת במסגרת מאזן הנוחות – כי כאשר מדובר בחוזה מסחרי, הנזק תמיד ניתן לפיצוי כספי ולכן אין הצדקה למתן סעד זמני". (שם בפסקה 11).

לחילופין, מבקשת להורות על בטלותו של ההסכם, שעה שלטענתה המבקשת הטעיתה והסתירה מהמשיבה מידע מהותי ביחס לחברת מיי טאון, באופן העולה כדי הטעה ו/או טעות ו/או חוסר תום לב בניהול משא ומתן, באופן המאיין את תוקפו של ההסכם כהסכם מחייב.

לבסוף, טוענת המבקשת, כי גם טענת המשיבה, לפיה קיימים צדדים שלישיים הנדרשים, לכאורה "לצורך הכרעה בבוררות ומתן סעד של אכיפת ההסכם מיום 2.6.2022", אינה יכולה להוות סיבה לדחיית הבקשה לעיכוב ההליך, מכיוון שסעיף 5(א) לחוק הבוררות מניח אפשרות לפיצול דיון בקובעו כי עיכוב הליך יתבצע רק ביחס לצדדים שהם צד להסכם הבוררות.

...

סוף דבר נוכח כל האמור, דין הבקשה לעיכוב הליכים להתקבל.

לפיכך, אני מורה על עיכוב ההליכים בתיק, בעניינם של כלל הנתבעים.

המזכירות תדוור העתק החלטתי זו לב"כ הצדדים.

אוסיף, כי האחריות על כשלון המגעים והטענות על ניהולם בחוסר תום לב, גם אם יתכן ויש בהן להשפיע על חלוקת האחריות בסופו של יום, אינה צריכה להוות אבן בוחן יחידה לחלוקת האחריות ואין בה, לבדה, להקים זכות לביטול ההסכם מקום בו הצד השני לא ניהל את המשא ומתן בתום לב. פסקי דין רבים כבר עסקו בסוגיית החלת דין הסיכול על נסיבותיו של נגיף הקורונה ולא ארחיב ואנתח שוב סוגיה זו, אלא אך אפנה לחלק מפסקי דין אלו ואתייחס בקצרה לנימוקים שהביאוני לקבוע כי צוותא לא הייתה זכאית לבטל ההסכם מחמת סיכולו.

סעיף 18(א) לחוק החוזים תרופות קובע: "היתה הפרת החוזה תוצאה מנסיבות שהמפר, בעת כריתת החוזה, לא ידע ולא היה עליו לדעת עליהן או שלא ראה ושלא היה עליו לראותן מראש, ולא יכול היה למנען, וקיום החוזה באותן נסיבות הוא בלתי אפשרי או שונה באופן יסודי ממה שהוסכם עליו בין הצדדים, לא תהיה ההפרה עילה לאכיפת החוזה שהופר או לפיצויים." בעיניין לה ריין נפסק: "דין הסיכול אם כן מיועד למקרים שבהם החוזה הופר, והוא מקנה למפר הגנה מפני תביעת אכיפה או פיצויים, בהתקיים שלושה תנאים שנקבעו בסעיף. התנאי הראשון הוא תנאי אי הצפיות, ולפיו סיכול מתייחס לנסיבות שהמפר לא ידע ולא היה עליו לדעת על קיומן בעת כריתת החוזה. התנאי השני הוא תנאי ההשפעה על החוזה, ולפיו סיכול מתייחס לנסיבות שנוכח התקיימותן הפך קיום החוזה בלתי אפשרי או שונה באופן יסודי ממה שהוסכם. והתנאי השלישי הוא תנאי המניעה, ולפיו הסיכול מתייחס רק לנסיבות שהמפר לא יכול היה למנוע קיומן (למשל ע"א 5054-11 ספיר וברקת נדל"ן (הולילנד) בע"מ נ. עו"ד יעקב אמסטר [פורסם בנבו] (07.03.2013); (להלן: "עניין ספיר וברקת", והאסמכתאות שם)".

אומנם חובת תום הלב חלה על שני הצדדים וצוותא אכן הבהירה שקודם לביטול ההסכם היא ניסתה להידבר עם חקמט ואף הציעה לה לשלם שליש משכר הדירה בנוסף לסכום נוסף שישולם לאחר שתקבל פיצוי מהמדינה, אולם אין בכך שחקמט לא הסכימה לכך כדי ללמד שביטול ההסכם מהוה פעולה בתום לב. גם אם חקמט פעלה בחוסר תום לב, ולא הסכימה להפחית סכומים כלשהם מדמי השכירות, יתכן ויש בכך להקים לצוותא זכות להפחית את דמי השכירות ולטעון שלא ניתן לפנותה בנסיבות אלו, אך צעד של ביטול ההסכם מבלי לשלם דבר עד לתום תקופת השכירות ואף לא לשלם דמי שכירות כלל בתקופה שקדמה להודעת הביטול, שעה שהצדדים יודעים שמאפייני המושכר לא יאפשרו לחקמט להשכירו לאחרים באותה תקופה, אינו יכול להחשב כתום לב. צוותא יכלה להודיע שבהיעדר הסכמה היא משלמת סכום מופחת עד לבירור טענות הצדדים בהליך משפטי אולם החל מחודש מאי צוותא לא שילמה דבר (ועתה אף דורשת השבה של סכומים ששילמה עבור החודשים מרץ ואפריל).

...

מכל מקום לא מצאתי שיש לחייב מי מהצדדים בהוצאות כלשהן, מעבר להוצאות שייפסקו בפסק דין זה. סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, מצאתי לקבל את תביעת חקמט בחלקה, ולדחות את תביעת צוותא במלואה, למעט לעניין התשלום עבור הפרדת מערכות החשמל.

לפיכך אני מורה כדלקמן: התובעת (צוותא) תשלם לנתבעת (חקמט) סכום כולל של 581,782 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין (ולא ריבית הסכמית) מהמועד בו היה עליה לשלם את דמי השכירות ועד למועד התשלום בפועל.

סכום זה כולל מע"מ. בנוסף תשלם התובעת (צוותא) לנתבעת (חקמט) סך של 24,025 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין, מהיום בו שילמה חקמט את תשלומי הארנונה (כמפורט בנספח 70) ועד למועד התשלום בפועל.

עוד נפסק כי במקרים חריגים אפשר להתגבר על דרישת הכתב מכוח החובה לנהל משא ומתן בתום לב הקבועה בסעיף 12(א) לחוק החוזים (ע"א 986/93 קלמר נ' גיא, פ"ד נ(1) 185 (1996); ע"א 8234/09 שם טוב נ' פרץ, פסקאות 21-18 לפסק הדין של השופטת א' חיות (21.3.2011)).

"המאפיין מצבים אלה הוא שעולה מהם 'זעקת ההגינות' המצדיקה סטייה מעיקרון הכתב" (עניין קלמר, בעמ' 197 (השופט (כתארו אז) א' ברק); וכי "ראוי להעניק תפקיד מרכזי לשני רכיבים: האחד, האם היתחולל שינוי מצב בעקבות החוזה (הבלתי אכיף או הבלתי תקף), כגון שהוא קויים או שהיתה עליו הסתמכות; השני, מהי מידת אשמתו של הצד המתנער מבצוע החוזה. משקלם המצטבר של שני הרכיבים הוא שיכריע אם במקרה נתון ניתן לוותר על דרישת הכתב" (נילי כהן "צורת החוזה" הפרקליט לח(1) 383, 440 (1989); עניין קלמר, בעמ' 197; עניין שם טוב, פסקה 20).

...

משהוגשה התביעה על ידי התובע, דינה להידחות בהיעדר יריבות ועילה.

דין שתי החלופות להידחות מהטעמים שנמנו לעיל, קרי: אין מקום להורות שהתובע יהיה שוכר משום שלא התקיים מפגש רצונות בעניין זה והתובע ידע על כך. בה במידה, אין מקום לאכוף את ההסכם כך שהעמותה הקנדית תהיה שוכרת הן בהיעדר מסוימות ביחס לתנאי זה; הן משום שסעד זה לא התבקש בכתב התביעה.

סוף דבר מכל המקובץ לעיל, התובענה נדחית.

הנתבע, בתביעה הנגדית המתבררת לפני, אינו מבקש את אכיפת ההסכם תוך תיקון הטעות.

ובאשר ל"תפר" שבין דיני הנזיקין לדיני החוזים – החובה לנהל משא ומתן בתום לב - הרי שבהתאם להלכה הפסוקה הפרת חובת תום הלב על-ידי אורגן (או נציג) תוכר במקרים רק חריגים, כגון מקרי מירמה, ובמידה והוכח אשם סוביקטיבי (ע"א 3807/12 מרכז העיר אשדוד ק.א. בע"מ נ' שמעון (ניתן ביום 22.1.2015).

לטענת הנתבע, יש בדרישה משום חוסר תום לב מובהק, שעה שמר הרשטיק והתובעות ישבו על הגדר והכינו בהיחבא תביעת ענק.

...

התביעה שכנגד וההודעה לצד ג' – נדחות.

הנתבע ישלם לתובעות הוצאות משפט ושכר טרחה בסך 25,000 ₪, וישלם למר הרשטיק הוצאות משפט בסך 20,000 ₪.

בנוסף, ישלם הנתבע לתובעות את סכום אגרת בית המשפט בה נשאו, בסך 100,101 ₪.