בית המשפט הוסיף כי אילו החלטת בית המשפט לעינייני מישפחה הייתה נותרת על כנה, היה עלול להתעורר קושי באכיפת הסדרי הראייה שנקבעו בה.
על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגישה המשיבה בקשת רשות ערעור לבית משפט זה. הבקשה נדונה בפני הרכב כאילו ניתנה רשות ערעור וזה הוגש על-פיה.
זאת ועוד, קשה להיתעלם מכך שהמשיבה כבר חטפה בעבר את בנה לגרמניה והחזירה אותו לארץ רק בעקבות ההליכים המשפטיים שהתנהלו בגרמניה בהתאם לאמנת האג.
...
ולהלן:
"במקרה דנא תיתכן טובת הקטין לכל כיוון, על פי השיקולים האמורים - בית גידולו הישראלי של הקטין (עם שאינו יהודי ואין מדובר לעת הזאת על גיור) אביו בתוכו, מזה, ואמו המגדלתו וקשורה אליו והוא קשור אליה, ושתמשיך להיות המשמורנית, מזה. חוסר המובהקות של המקרה נובע גם מהיעדר בהירות של הסכמה משכבר כי הקטין יגדל במקום א' או במקום ב', כיהודי או כנוצרי, כישראלי או כגרמני, או בכל דרך שיבחר; משא כבד מוטל על כתפיו הצרות, ויהא עליו בעצמו להכריע בכך כאשר ירצה, ביום מן הימים. חברי הציע לאפשר לאם את מבוקשה, בתנאים מגבילים שקבע. אכן, מידת ההגינות מחייבת מתן סיכוי גם למשאלותיה האישיות והחברתיות של האם, המצויה כאן כלביאה בסוגרה ובבדידות משפחתית, כחלק מטובת הקטין".
סוף דבר, שהצטרפתי לחברי התומכים באפשרות היציאה לחו"ל, "מתוך הסימביוזה ההכרחית של יחסי הקטין והאם, ומתוך שבעולם גלובלי כדהאידנא מקרים כאלה יכול שיקרו לא אחת, ויש לחפש להם פתרונות יצירתיים ומאוזנים, ומתוך שעולם גלובלי זה גם מאפשר, בטכנולוגיות מתקדמות... קשר תכוף". סייגתי את עמדתי בין השאר באלה:
"התקופה עד לצאת הקטין תנוצל כך שייעשו הסידורים המשפטיים בגרמניה באופן שיבטיח לחלוטין, הן את ההסדרים השונים (לרבות שיחות טלפון חזותיות ככל הניתן בין האב לבן) ואת החזרת הקטין לדיון מחדש ב-2010. דבר זה הכרחי נוכח החטיפה בשעתו, ונוכח הספקות לגבי התייחסות האם לאב והקשיים שככל הנראה הוערמו. סבורני כי מן הראוי שפסק דיננו יתורגם ויהא לנגד עיניהם של בתי המשפט בגרמניה.
מילוי התנאים ייבדק בבית המשפט למשפחה בטרם היציאה, ואין מנוס בנסיבות מאזהרת האם באשר למילוי התנאים גם בהמשך".
אוסיף, כי מסכים אני שטובת הילד - עקרון העל שקבע המחוקק, והנבחן פרטנית ממקרה למקרה באין מנוס, עשויה לכלול את ההשפעה על ההורים, ככל שזו מוצאת או עתידה למצוא ביטויה בהתנהגותם מול הילד בעתיד.
