אכיפת החלטת רשם האגודות השיתופיות בהוצאה לפועל

בהחלטה מיום 6.12.11 קבע כב' השופט עאסי כי החלטת רשם האגודות השיתופיות אינה ניתנת לבצוע בלישכת ההוצאה לפועל וכי הדרך לאכיפת החלטת רשם האגודות השיתופיות הנה באמצעות הגשת תובענה אזרחית מתאימה.

...

אין בידי לקבל טענה זו. לבית משפט זה לא הוקנתה סמכות בחוק לבחון את החלטות הרשם לגופן והדרכים להגשת ערעור על החלטות הרשם נקבעו בפקודת האגודות השיתופיות.

אף טענה זו דינה להידחות.

לפיכך, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבע לשלם לתובעים סך של 34,510 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

על פי הפקודה "צו תשלום" ניתן לאכיפה בהוצאה לפועל "כשם שאוכפים פסק דין של בית המשפט מחוזי" (סעיף 48(6) לפקודה).

כך למשל, ערעור שהגיש המבקש על צו התשלום לרשם האגודות השיתופיות נדחה ביום 27.12.2012 ועתירה שהוגשה על ידי האחרים לבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק נגד החלטת הרשם, נדחתה גם היא (בג"ץ 348/13).

בתמצית יאמר כי לאחר שניתן פסק הדין בבג"ץ בודנשטיין ונחתם הסכם הפשרה, המשיך המבקש לנקוט בהליכים שונים (לפני רשם האגודות השיתופיות; רשמת הוצאה לפועל; בית משפט השלום; בית המשפט המחוזי; בית המשפט לעניינים מינהליים; ובית משפט זה בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק) בהם העלה טענות שונות בקשר לחיובו בצו התשלום.

...

דיון והכרעה דין הבקשה להידחות.

מכאן אפוא כי על פני הדברים דין הבקשה להידחות אף מטעם זה לבדו.

כאמור, הבקשה נדחית.

כותרתו של המכתב: "בחירות האגודה בתאריך 18/04/13 וחשד לשוחד בחירות" בגוף המכתב נאמר: "הגב' תקווה שמואל עובדת בהוצאה לפועל משרד המשפטים. הגב' חשודה בכך שעזרה לחברים באגודה שהוצאו כנגדם הוצאות לפועל ובכך רכשה לעצמה קולות רבים בהצבעה". בהמשך נאמר: "עוד חשודה הגב' בשימוש במשרד שאינו רכושה הפרטי בצלום מסמכים ובשליחת פקסים לטובתה האישית מבלי שקבלה על כך את אישור הממונים". הפירסום השני מיום 23/04/13 (נספח ת/3 לכתב התביעה, להלן – " הפירסום השני") נשלח על ידי הנתבע ובא כוחו , הנתבע 3, שגם התביעה נגדו נמחקה, למספר נמענים : לישכת ההוצאה לפועל, נציבות שירות המדינה, משרד המשפטים ורשם האגודות השיתופיות.

בהחלטה של הרשם (ת/1) בעתירה לפסילת הבחירות לועד המושב נקבע: "אין כל פסול בכהונתה של גב' שמואל בועד האגודה וזאת בהתאם לתקנה 26 לתקנות רשויות האגודה לפיה, חבר אגודה שהוא עובד מדינה, אינו פסול מלהיבחר או מלהמשיך ולכהן בועד ההנהלה של האגודה". בהמשך נאמר: "ככל שקיים איסור על עובד מדינה מלכהן בועד ההנהלה, הרי שאיסור זה ככל הנראה על פי חוק אחר, אשר אינו בתחום סמכותו ואחריותו של רשם האגורות השיתופיות. לפיכך, טענה זו אינה צריכה להתברר במסגרת החקירה" (ע"י החוקר שמונה על פי ההחלטה- מ.ל., סיפא של סעיף 11 להחלטה).

בתצהירה של התובעת (סעיף 15) נאמר כי נערכה חקירה ע"י מנהל אגף המשמעת ברשות האכיפה והגבייה וסגנו בגין תלונותיו של הנתבע במכתבים.

...

לפיכך, אני קובעת כי הנתבע אחראי לפרסום לשון הרע בעניינה של התובעת על שימוש שלא כדין ברכוש המדינה שנעשה בחוסר תום לב. הגנת "אמת דיברתי": סעיף 14 לחוק קובע הגנה למי שפרסם לשון הרע מקום בו הפרסום היה דבר אמת: "במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום ענין ציבורי; הגנה זו לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש." הנטל מוטל על נתבע להוכיח כי התקיימו היסודות המצטברים של הגנה זו. האחד, אמיתות הדברים והאחר - קיומו של עניין ציבורי בפרסום.

סיכומו של דבר, נדחית טענתו של הנתבע להגנת "אמת דיברתי" לפרסומים או איזה מהם.

בנוסף, אני מורה לנתבע כעתירת התובעת , לשלוח התנצלות לתובעת עם עותק לרשם האגודות השיתופיות על הפרסום בדבר שימוש ע"י התובעת ברכוש המדינה לצרכיה האישיים.

מתן אפשרות לנושה שאינו נושה מובטח לנקוט בהליכי הוצאה לפועל, או להגיש תביעה לבית משפט לאכוף פסק דין שניתן נגד האגודה הנמצאת בפרוק שלא באמצעות המפרק ושלא במסגרת הוראות הפקודה ותקנות הפרוק, תהווה העדפת נושים לא כדין ופגיעה בעקרון השויון בין הנושים.

נוסף על כל אלה בסעיף 48(6) לפקודה, נקבע כי למפרק תהא הסמכות, במידה והדבר נחוץ לבצוע המטרות הללו, להזמין עדים ולכוף אותם להופיע בפניו " ולהכריחם להראות לו מסמכים באותם האמצעים ובאותו האופן (עד כמה שאפשר) שנקבעו לבית משפט אזרחי עפ"י תקנות-בית-דין". מכל האמור לעיל, עולה כי כוונתו של המחוקק הייתה שברגע שניתן צו פירוק נגד אגודה שיתופית, יש לרכז את כל התביעות בידי גורם אחד-המפרק, והכול בפיקוחו הייחודי של הרשם.

ביום 19.2.2014 ניתנה החלטה ע"י עוזר רשם האגודות ובה נקבע כי: "כשיגיע הזמן לשיוך דירות ברור כי למשיבה תנתן עדיפות לאור פסק הדין שביקשה וגילה. המפרק ייקח הנחיה זו בחשבון". צודק ב"כ הקבוץ, בטענתו כי משניתן צו פירוק נגד האגודה, הדרך הפתוחה בפני המשיבה לאכוף את ביצועו של פסק הדין, היא בהגשת תביעה למפרק האגודה, שיחליט בהתאם לסמכותו בחוק, אם לאשרה או לדחותה, כפי שהוא מחליט ביחס לתביעות החוב של שאר הנושים.

...

סיכום לאור כל האמור לעיל, לבית משפט זה אין סמכות לדון בתובענה מאחר והוצא צו פירוק בעניין האגודה, ורק למפרק סמכות ענינית לדון בטענות המשיבה.

אני מורה על דחיית התובענה על הסף בשל חוסר סמכות עניינית, בהתאם לסמכותי לפי תקנה 101א(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984.

הנני מחייב את המשיבה-לוי מרים לשלם לקבוץ נווה ים אגודה שיתופית (בפירוק) הוצאות משפט בסכום של 3,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל, כב' הרשמת מ' ברטהולץ, מיום 17.11.16, אשר על פיה הותנה ביטול הגבלת רישיון הנהיגה בתשלום חד פעמי של 8,000 ₪.

המשיבה מס' 1 טענה בתגובתה, כי חובו של המבקש כלפיה נעוץ במעשים לא חוקיים שביצע בהיותו חבר וועד באגודה השיתופית.

הגבלות ההוצאה לפועל, מעצם טיבן וטבען, אינן הליכי גבייה ישירים, במובן זה שהן אינן צפויות, כשלעצמן, להביא לסילוק החוב (כמו עיקול על נכס מנכסי החייב ומימוש העיקול בלישכת ההוצאה לפועל), אלא זהו אמצעי אכיפה עקיף, שמטרתו ליצור תמריץ לחייב מישתמט לפרוע את חובותיו.

...

המשיבים לא ביקשו לחקור את המבקש על תצהירו, ולאחר שעיינתי בטענות הצדדים אני סבורה כי ניתן להכריע בבקשה על יסוד הנטען בבקשה ובתגובות.

אף אם במקרה הנדון ניתן לראות את דרישת התשלום החד-פעמי אשר נקבע כתנאי לפתיחת תיק האיחוד, כסבירה ביחס לתשלום החודשי, הרי שיש להתייחס כעת אל שני הסכומים שנדרשו (לצורך פתיחת תיק האיחוד בשלב הראשון, ולצורך ביטול הגבלת הרישיון בשלב השני) כסכום אחד, והמסקנה הבלתי נמנעת היא, כי אין פרופורציה סבירה בין סכום זה לבין התשלום החודשי.