בהקשר זה נדרשה הפסיקה לידון במקרים בהם ניתנה התחייבות מינהלית על ידי גורם ברשות המנהלית שלא היה מוסמך לכך על פי דין ונקבע כי "...אכן, אכיפת הבטחה שניתנה בחוסר סמכות תאפשר את הפרתן של הנורמות הקוגנטיות של המשפט המנהלי באופן שיפגע בעקרון חוקיות המינהל...ברם, לצד שיקולים אלה שמשקלם רב, ניתן להצביע על שיקולים אחרים בסיטואציה שבה ניתנת הבטחה שאינה בסמכותו של הגורם המבטיח, בעיקר כאלה שעניינם בתחושת הצדק האינדיבידואלית של הפרט שלו ניתנה ההיתחייבות. אכן, טעותו של פרט הזוכה להתחייבות מאת פקיד הרשות, לסבור כי זו ניתנה בסמכות, עשויה להיות סבירה לאור המצג האובייקטיבי שהוצג לו על-ידי הפקיד כי התחייבותו ניתנה בתוקף תפקידו. במקרה שבו בעטיה של התחייבות מסוג זה פעל הפרט בתום לב ובסבירות תוך הסתמכות על אשר נאמר לו, ומתוך ציפייה כי אם יפעל כשפעל תקוים ההבטחה, מתעוררת תחושת הצדק שביחסי הכוחות בין הפרט לבין הרשות ותובעת את עלבונה...."(בג"צ 9634/08 מועצה איזורית חוף השרון נ' שר הפנים , פסקות 28-29 (5.12.2009)).
...
התובעים טוענים כי ניתנה להם התחייבות לתשלום פיצויים בגין המחוברים בסכום שיקבע על ידי שמאי העירייה וכי על סמך התחייבות זו נתנו הסכמתם להריסת המחוברים ולפיכך יש לאכוף את ההתחייבות שניתנה ולחייב את העירייה לשלם להם את מלוא שווי המחוברים שנקבע בחוו"ד שמאי העירייה בסכום של 136,150 ₪, ואילו העירייה טוענת כי יש לסלק את תביעת התובעים על הסף ולחילופין לגופה מאחר ולא ניתנה לתובעים התחייבות לתשלום הפיצויים וכי גם אם ניתנה התחייבות כאמור אין לה תוקף ממספר טעמים שיפורטו בהמשך.
בהקשר זה אציין כי מהנדס העירייה טען בעדותו כי ערך חוות דעת משלימה בשאלה מהו היקף שטח המבנה שנהרס בפועל (שם, עמ' 7 ש' 28-29), אך חוות דעת משלימה זו לא צורפה לתצהירו, ולא הגשה בקשה להגישה, והיא הוזכרה לראשונה בחקירתו הנגדית של מהנדס העירייה, ובסיכומו של דבר היא לא הוגשה לתיק.
אינני מקבל טענה זו, ולעמדתי משאושרה תוכנית 125 והיה ידוע לתובעים כי המחוברים מצויים בשטח המיועד לדרך, השתנתה גם נקודת האיזון בשאלת מתן פיצוי למחוברים שנבנו ללא היתר כדין לאחר אישורה, או מחוברים שנעשה בהם שימוש מסחרי שאינו תואם את הוראות תוכניות 125, הן בשאלת תום הלב של התובעים והן בשאלת התקיימותן של אותן נסיבות מיוחדות המצדיקות תשלום פיצויים, ובהתאם המחוברים הנוספים שעפ"י התצ"אות שהוצגו נבנו משנת 2005 או בסמוך לכך ועד לשנת 2017, אינם מזכים את התובעים בפיצוי בגינם.
סיכום
סיכומו של דבר, לאור כל האמור לעיל אני מחייב את העירייה לשלם לתובעים פיצוי חלקי בגין המחוברים שנהרסו ע"י העירייה בסכום של 83,950 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד חוות דעת שמאי העירייה דהיינו מיום 1.10.18 ועד למועד התשלום בפועל, זאת בשים לב לסמיכות שבין מועד חוות הדעת למועד ההריסה בפועל.
