מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

אכיפת הבטחה מנהלית: אכיפת הבטחה שניתנה על ידי רשות מנהלית

בהליך פסק דין הצהרתי - כללי (פ"ה) שהוגש בשנת 2020 באזורי לעבודה באר שבע נפסק כדקלמן:

כמו כן, טוענת התובעת כי בסיכום ביקור של מר איתמר שוורץ – מנהל תחום אכיפה ותשתיות בתוכנית "עיר ללא אלימות" - נקבע כי יש להעסיק את המוקדנים כעובדי ערייה מטעמי שמירה על סודיות היות והם נחשפים למידע פרטי רגיש של התושבים שלא אמור להיות בידי עובד קבלן (נספח ג לכתב התביעה).
בבג"ץ 135/75 סאי-טקס קורפוריישן בע"מ נ' שר המסחר והתעשיה, ל(1) 673 (1975), נקבעה ההלכה הידועה לפיה יש להכיר בתוקף המחייב של הבטחה שניתנה על ידי רשות מנהלית בהתקיים תנאים מסוימים, כדלקמן: " הבטחה שניתנה על-ידי בעל שררה בגדר סמכותו החוקית בכוונה שיהיה לה תוקף משפטי והצד השני מקבל אותה בצורה זו, ההגינות הציבורית דורשת שההבטחה תקויים הלכה למעשה, כאשר בכוחו של המבטיח למלא אחריה, אפילו לא שינה האזרח את מצבו לרעה בעקבות ההבטחה. אמינות המימשל בעיני הציבור חשובה לאין ערוך מן האפשרות שיינתן לו לחזור בו או לסגת. במקרה זה או אחר, מהבטחה שנתן או מהתחייבות שקבל על עצמו כלפי האזרח, בגדר סמכותו החוקית ואפשרות הבצוע המעשית. ב-בג"צ 11/63, יפו סן (מוצרי הדר) בע"מ נגד שר המסחר והתעשיה, [1], בע' 744, נמנענו מלהורות על קיום הבטחה של השר, כל כך למה? משום שניתנה מחוץ לגדר סמכותו ולא היה בידו לממשה. משתמע מכך שבמקרה הפוך, כאשר ניתנת הבטחה חוקית על-ידי מי שהסמכות בידו לתיתה ובידו גם למלא אחריה, היא מחייבת, ובאין צידוק חוקי לשנותה או לבטלה - יש לכבדה, ובית-משפט זה יצווה על מילויה." ההלכה צומצמה בבית המשפט העליון ובכלל זה, נקבעו התנאים העקריים שבהתקיימותם יש כדי לקשור רשות מנהלית להבטחה: נותן ההבטחה היה בעל סמכות לתיתה; הייתה לו כוונה להקנות לה תוקף משפטי; הוא בעל יכולת למלא אחריה; אין צידוק חוקי לשנותה או לבטלה.
...
" על רקע האמור, מונחת התביעה להלן להכרעתנו.
סוף דבר: התביעה נדחית.
בשל נסיבותיו המיוחדות של תיק זה, לא מצאנו לנכון להשית הוצאות על התובעת.
התובעת באה בידיים נקיות להליך ולא מצאנו רבב בהתנהלותה ועל כן מצאנו שלא לחייבה בהוצאות.

בהליך ערעור עבודה (ע"ע) שהוגש בשנת 2020 בהארצי לעבודה נפסק כדקלמן:

בכתב תביעה מתוקן שהוגש על ידי המערערת ביום 31.3.15 שבה ועתרה לאכיפת תנאי הפרישה שהובטחו לה במסמך ספטמבר 2012 ומסמך פברואר 2013, ולחלופין לסעד של החזרה לעבודה.
הטעם לכך הוא שטענת ההבטחה המנהלית נסמכת על מיסמך פברואר 2013 כפי שנוסח על ידי מזכיר המועצה, "אשר הוכח בפנינו כי נקלע לכלל טעות עת חישב את זכויות התובעת בהתאם להוראות חוזר מנכ"ל 3/2011". משכך, גם אם נניח כי מזכיר המועצה היה בעל סמכות לתת את ההבטחה; כי הייתה לו כוונה להקנות לה תוקף משפטי מחייב; וכי הוא בעל יכולת למלא אחריה - לא מיתקיים התנאי הרביעי הנידרש לצורך הווצרותה של הבטחה מנהלית, שכן יש צידוק חוקי לשנותה.
בעיניין לארי אף ציינה השופטת דפנה ברק-ארז כי התוצאה אליה הגיעה (בשאלת הסמכות העניינית) "מבטאת, במובן מסוים, תפיסה לפיה תביעה בנזיקין בגין פגיעה בתנאי שכר שלא אושרו על ידי משרד האוצר חותרת תחת ההסדר המהותי הקבוע בסעיף 29 לחוק יסודות התקציב. התביעה שהוגשה כתביעת נזיקין מכוונת אף היא כלפי הרשות המקומית, אותה רשות שסעיף 29 לחוק יסודות התקציב קבע כי אין לחייב את תקציבה בתשלומים נוספים". עוד הדגישה שכאשר הוכרה בפסיקה אפשרות "לרכך" את תוצאות החלתו של סעיף 29 באמצעות כלל הבטלות היחסית (בג"צ 6231/92 זגורי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מט(4) 749 (1995)), תוקן החוק באופן שהבהיר כי אין מקום לכך (סעיפים 29א'-ב' לחוק יסודות התקציב; לפירוט ראו גם אצל דפנה ברק-ארז, משפט מנהלי, כרך ג': משפט מנהלי כלכלי, בעמ' 284-286 (2013)).
...
שוכנענו אם כך כי בהעדר דרישה לסעד של פיצוי כספי בכתבי הטענות ולאורך ההתדיינות בבית הדין האזורי - אין באפשרותנו להוסיף על הפיצוי שנפסק על ידי בית הדין האזורי (מבלי שהוגש על כך ערעור כאמור).
משמעות הדברים היא כי אין מנוס מדחיית הערעור, וזאת בכפוף לתשלום הוצאות לטובת המערערת כפי שיפורט להלן.
סוף דבר - הערעור נדחה.

בהליך בג"ץ (בג"ץ) שהוגש בשנת 2020 בעליון נפסק כדקלמן:

מתוקף חובה זו ישנם מצבים מסוימים שבהם הבטחה אשר ניתנה על ידי נציג הרשות המנהלית תחייב את הרשות לקיים את ההבטחה.
התנאים הבסיסיים לקיומה של הבטחה מנהלית מחייבת הם כי ניתנה הבטחה ברורה ומפורשת מתוך כוונה להעניק הבטחה בעלת תוקף משפטי; וכי ההבטחה ניתנה בסמכות אשר עודנה בתוקף במועד אכיפתה וברת ביצוע (ראו למשל ע"א 6132/16 פרדקין נ' מדינת ישראל - יחידת המפקח על המכרות‏, פסקות 44–46 (10.4.2018)).
...
סוף דבר, אציע לחבריי לבטל את הצו על תנאי שניתן בהתאם להחלטתנו מיום 13.6.2019, ולדחות את העתירה.
השופטת ד' ברק-ארז: אני מסכימה עם חברי השופט י' אלרון כי דין העתירה להידחות.
במקרה דנן, נחה דעתי כי העושים במלאכה איזנו נכונה בין שיקולים אלה, ולא היה מקום להענקת טובות הנאה נוספות לעותרים.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2021 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

הגם שבמסגרת בקשתה לתיקון העתירה ציינה כי מבוקש לתקן את העתירה כדי לפרט על אודות הטענות שנטענו בעתירה המקורית, הרי שאת ההיתר לתיקון העתירה הרחיבה העותרת על ידי טיעון חדש שטרם נטען – כך טענה להפרת הבטחה מנהלית, טענה שאין לה כל אזכור בעתירה המקורית והועלתה לראשונה בבקשת העותרת להארכת המועד להגשת העתירה (בקשה מיום 15.3.2020), וייתכן כי ההחלטה להציגה בעתירה המתוקנת נובעת מדבריה של כבוד השופטת שטופמן בהחלטתה להארכת מועד כי: "אין חולק כי במצב הדברים כיום, העותרת עברה את גילה הפרישה, ואינה עומדת בתנאי החוק המאפשרים רכישת דירה ציבורית, סבורה אני כי הסוגיה המרכזית בעניינינו היא האם אכן ניתנה למבקשת הבטחה מנהלית לפי תוכל לרכוש את הדירה, ואם כך, האם מילאה המבקשת את הדרישות החוקיות לקיום הבטחה זו" (עמ' 7 להחלטה).
בעתירה ניתן למצוא רמזים לפגמים מינהליים עקב אי מתן זכות טיעון ושרירותיות כי החלטת הרשות לא נבחנה על ידי הועדה אלא נדחתה על הסף בשל אי עמידה בתנאי סעיף 8(א)(1) לחוק זכויות רכישה; וכן טענה להתעלמות משקולי צדק וביקשה להיתחשב בנסיבות העותרת.
אשר לטענה להפרת הבטחה מנהלית נטען כי לא הוצגה כל תשתית עובדתית המצביעה על קיומה של הבטחה מנהלית, ודאי כזו שניתנה לכאורה בעל פה, ואף לא הוכחו התנאים הברורים והצריכים לשם אכיפת הבטחה מנהלית.
...
לפיכך, לאחר שבחנתי ושקלתי את טענות העותרת ולאחר שעיינתי בחומר כולו ראיתי לדחות את העתירה.
שקלתי את עניין ההוצאות, במיוחד לאחר שבסיום הדיון לאחר ששמעתי את הצדדים הצעתי לעותרת למשוך את העתירה כדי לחסוך בהוצאותיה, והחלטתי לחייב אותה בסכום סמלי בלבד, בסך כולל של 2,000 ₪.
מדובר בסכום נמוך במיוחד שאני קובעת לפנים משורת הדין לאור מצבה הכלכלי והרפואי של העותרת, יחד עם זאת אין להתעלם מההליכים שנדרשו המשיבים הן בעת הגשת התשובה הראשונה לעתירה המקורית והן בקשר לבקשת תיקון העתירה וכן לאחר שהתרתי תיקון העתירה נדרשו שוב להגשת תשובה מתוקנת, זאת בנוסף לבקשת הארכה לה נדרשו הצדדים להגיב לאחר שהעתירה הוגשה בשיהוי.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2024 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

בהקשר זה נדרשה הפסיקה לידון במקרים בהם ניתנה התחייבות מינהלית על ידי גורם ברשות המנהלית שלא היה מוסמך לכך על פי דין ונקבע כי "...אכן, אכיפת הבטחה שניתנה בחוסר סמכות תאפשר את הפרתן של הנורמות הקוגנטיות של המשפט המנהלי באופן שיפגע בעקרון חוקיות המינהל...ברם, לצד שיקולים אלה שמשקלם רב, ניתן להצביע על שיקולים אחרים בסיטואציה שבה ניתנת הבטחה שאינה בסמכותו של הגורם המבטיח, בעיקר כאלה שעניינם בתחושת הצדק האינדיבידואלית של הפרט שלו ניתנה ההיתחייבות. אכן, טעותו של פרט הזוכה להתחייבות מאת פקיד הרשות, לסבור כי זו ניתנה בסמכות, עשויה להיות סבירה לאור המצג האובייקטיבי שהוצג לו על-ידי הפקיד כי התחייבותו ניתנה בתוקף תפקידו. במקרה שבו בעטיה של התחייבות מסוג זה פעל הפרט בתום לב ובסבירות תוך הסתמכות על אשר נאמר לו, ומתוך ציפייה כי אם יפעל כשפעל תקוים ההבטחה, מתעוררת תחושת הצדק שביחסי הכוחות בין הפרט לבין הרשות ותובעת את עלבונה...."(בג"צ 9634/08 מועצה איזורית חוף השרון נ' שר הפנים , פסקות 28-29 (5.12.2009)).
...
התובעים טוענים כי ניתנה להם התחייבות לתשלום פיצויים בגין המחוברים בסכום שיקבע על ידי שמאי העירייה וכי על סמך התחייבות זו נתנו הסכמתם להריסת המחוברים ולפיכך יש לאכוף את ההתחייבות שניתנה ולחייב את העירייה לשלם להם את מלוא שווי המחוברים שנקבע בחוו"ד שמאי העירייה בסכום של 136,150 ₪, ואילו העירייה טוענת כי יש לסלק את תביעת התובעים על הסף ולחילופין לגופה מאחר ולא ניתנה לתובעים התחייבות לתשלום הפיצויים וכי גם אם ניתנה התחייבות כאמור אין לה תוקף ממספר טעמים שיפורטו בהמשך.
בהקשר זה אציין כי מהנדס העירייה טען בעדותו כי ערך חוות דעת משלימה בשאלה מהו היקף שטח המבנה שנהרס בפועל (שם, עמ' 7 ש' 28-29), אך חוות דעת משלימה זו לא צורפה לתצהירו, ולא הגשה בקשה להגישה, והיא הוזכרה לראשונה בחקירתו הנגדית של מהנדס העירייה, ובסיכומו של דבר היא לא הוגשה לתיק.
אינני מקבל טענה זו, ולעמדתי משאושרה תוכנית 125 והיה ידוע לתובעים כי המחוברים מצויים בשטח המיועד לדרך, השתנתה גם נקודת האיזון בשאלת מתן פיצוי למחוברים שנבנו ללא היתר כדין לאחר אישורה, או מחוברים שנעשה בהם שימוש מסחרי שאינו תואם את הוראות תוכניות 125, הן בשאלת תום הלב של התובעים והן בשאלת התקיימותן של אותן נסיבות מיוחדות המצדיקות תשלום פיצויים, ובהתאם המחוברים הנוספים שעפ"י התצ"אות שהוצגו נבנו משנת 2005 או בסמוך לכך ועד לשנת 2017, אינם מזכים את התובעים בפיצוי בגינם.
סיכום סיכומו של דבר, לאור כל האמור לעיל אני מחייב את העירייה לשלם לתובעים פיצוי חלקי בגין המחוברים שנהרסו ע"י העירייה בסכום של 83,950 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד חוות דעת שמאי העירייה דהיינו מיום 1.10.18 ועד למועד התשלום בפועל, זאת בשים לב לסמיכות שבין מועד חוות הדעת למועד ההריסה בפועל.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו