אכיפת בעלות בטרם מימוש על ידי מפרק

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ה"פ 55164-09-16 רוכשים בפרוייקט אור בשדרב נ' גלילי ואח' לפני כבוד השופטת אסתר נחליאלי חיאט מבקשים 1. אבי נווה ו-93 אחרים ע"י ב"כ עו"ד מימון אביטן ואח' משיבים ובעניין: 1.מריה גלילי 2.אברהם לוי גלילי 3.רחל גרון 4.ציונה שלוסברג 5.מרדכי גלילי 6.יוסף רייזקין 7.ארנהארמה רייזקין 8.תיקה אסתר רייזקין 9.רות רייזקין ע"י ב"כ עו"ד אורי **** ושות' גריני סיטי בע"מ [בפרוק] באמצעות עו"ד איתן ארז בתפקידו כמפרק ע"י ב"כ עו"ד יואב בן פורת ואח' פסק דין

משבוטל ההסכם כדין משמע הדבר כי בעלי הקרקע אינם נדרשים לפעול על פי האמור בהסכם, וממילא אין מקום לבקש את אכיפתו – לא על ידי גריני-סיטי בודאי שלא על ידי הרוכשים.

כך טענו כי הם נכנסים לנעלי גריני-סיטי מכוח המחאת זכויות של גריני-סיטי על ידי המפרק; כי ההסכמים בין גריני-סיטי לבין בעלי הקרקע הם חיוב לטובת צד ג', ומכוח סעיף 34 לחוק החוזים הם המוטב הזכאי לידרוש את קיום החיובים מבעלי הקרקע; וכי הם רשאים לקיים את חיובי גריני-סיטי במקומה מכוח סעיף 40 לחוק החוזים.

לפיכך, מימוש זכות ביטול ההסכם על ידי בעלי הקרקע בנסיבות שנוצרו, כשגריני-סיטי הפרה את עקרי הוראות ההסכם, מהוה פעולה נורמאטיבית והגיונית, ובוודאי שאין מדובר פעולה בחוסר תום לב. מועד ביטול החוזה טענה נוספת היתה בפי הרוכשים כי הודעת הביטול נשלחה בשיהוי, מעבר לזמן הסביר לאחר מועד ההפרה, ומשכך ביטול ההסכם הוא שלא כדין, בנגוד להוראות סעיף 8 לחוק החוזים תרופות.

...

מכל האמור לעיל לא ראיתי לקבל אף אחת מן הטענות שעל בסיסן ניסו הרוכשים לייצר קשר משפטי מחייב בינם לבין בעלי הקרקע – לא מכוח הערות האזהרה, לא מכוח המחאת חיובים, לא כי מדובר בהסכם לטובת צד ג' ולא מכוח סעיף 40 לחוק החוזים.

סיכומו של דבר לסיום ראיתי לשוב ולציין כי רציתי להמנע מכתיבת פסק דין זה ועשיתי כל שביכולתי להביא את הצדדים להסכמות שייתרו הכרעה בעניינם, שכן אני מודעת לנסיבות בהן הצדדים נקלעו לסכסוך דנא בלי שמי מהם תרם לכך.

אני דוחה, אפוא, את התובענה, וצו המניעה מבוטל אף הוא.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו פר"ק 45722-02-19 משרד המשפטים/רשם העמותות נ' עמותת האיש משה (ע"ר) ואח' בקשה 1 לפני כבוד השופטת חנה פלינר 10.12.2020 בעיניין: חוק החברות, התשנ"ט-1999 פקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 ובעניין: עמותת האיש משה ע"י ב"כ עו"ד בראון העמותה ובעניין: משרד המשפטים/רשם העמותות ע"י ב"כ עו"ד מריאן לייטס-לביא רשם העמותות ובעניין: רו"ח פסי יעקב בעל תפקיד ובעניין: כונס הנכסים הרישמי ע"י ב"כ עו"ד אדם פסטרנק הכנ"ר פסק דין

דיון והכרעה לאחר ששקלתי את הדברים סבורני כי יש להעתר לבקשת הפרוק ולהורות על מינוי מפרק לעמותה על-ידי בית המשפט.

בנוסף ולחלופין, על מנת שבית המשפט יאמץ את החלופה המוצעת על-ידי בעל התפקיד, היה עליו להשתכנע כי קיימת התכנות כלכלית להבראת העמותה והשבת הפעילות על כנה.

איני סבורה שמדובר באכיפה בררנית, אלא בהפעלת ההוראות על פי דין.

בעיניין זה לא למיותר להפנות להלכה המחייבת כפי שנזכרה בע"א 443/13 רשם העמותות נ' עמותת ישיבת נתיבות התורה ירושלים (17.7.2014) [פורסם במאגרים] :" ראוי לזכור, כי בהחלטה על פירוק עמותה ניצבת על לשון המאזניים זכות ההיתאגדות, שאין צורך להכביר מילים על אודות מעמדה וחשיבותה במשפט הישראלי (ראו, למשל, ד"נ 16/61 רשם החברות נ' כרדוש, פ"ד ט"ז 1209, 1220 (השופט י' זוסמן) (1962); ע"א 1282/93 רשמת העמותות נ' כהנא, פ"ד מז(4) 100, 106 (הנשיא מ' שמגר) (1993); רע"א 7504/95 יאסין נ' רשם המפלגות, פ"ד נ(2) 45, 58 (הנשיא א' ברק) (1996)). לאור מעמדה של זכות ההיתאגדות, לא בנקל תפורק עמותה. אולם, נוכח אופייה הצבורי של פעילות העמותה וההטבות להן היא זוכה (ראו, למשל, הסקירה בנושא מסוי העמותות אצל גרינברגר ובן-תור, בעמודים 704-689), חלים עליה סטאנדרטים מוגברים של הגינות, שקיפות ומינהל תקין, המשפיעים על הקף ממושה של הזכות להתאגדות במסגרת עמותה" (להלן: "פס"ד ישיבת נתיבות").

...

גם במקרה שלפנינו, כבמקרה פס"ד ישיבת נתיבות (סעיף 19 לפסק הדין), הוצע לעמותה לבחון מסלול של פירוק זמני אולם הצעה זו סורבה, ראו פרוטוקול הדיון, ולפיכך אין מנוס אלא לנקוט בסעד של פירוק.

בעניין זה מפנה אני גם לאמור בסעיף 9 לפס"ד ישיבת נתיבות, המהווה את ההלכה המחייבת לעניין פירוק לפי סעיף 49(1) לחוק העמותות: "לאחר שעיינתי בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ובטענות בעלי הדין, מסקנתי היא כי דין הערעור להתקבל. סבורני שהרף שהציב בית המשפט המחוזי להצדקת פירוק עמותה על פי העילה שבסעיף 49(1) לחוק העמותות מחמיר יתר על המידה, ואף אינו עולה בקנה אחד עם פסיקה קודמת של בית משפט זה". עוד אעיר לקראת סיום כי על פניו, ועל מנת להשיב את הגלגל לאחור כפי שמבקשת היום העמותה, יש להורות על החזרת הציוד מהחברה לעמותה.

מכל הטעמים הללו מורה אני על מתן צו פירוק לעמותה, וזאת לאחר שהודעה על דבר בקשת הפירוק פורסמה כדין והומצאה תעודה מאת הרשם לפי תקנה 7 לתקנות החברות (פירוק) התשמ"ז-1987.

עמדת הכנ"ר בדיון מיום 24.3.21 הייתה כי בעלי המגרשים בהרחבה מבקשים למעשה אכיפת חיוב כלפי החברה בשל כך שעבודות הפיתוח טרם הושלמו.

מטעם המפרקים נטען כי המועצה אינה נושה ואינה צד להליך הפרוק וכי על פי עמדת המועצה היא מוכנה לבצע את העבודות בתנאי שתידחה התביעה הכספית שהוגשה נגדה בת.א. 46825-02-19 שהחברה בפרוק אינה צד לה. מטעם בעלי המניות נטען כי מטרת ההודעה שהוגשה מטעם העמותה הנה קבלת סעדים שאינם מגיעים לבעלי המגרשים וכן צוין כי נכונותה של המועצה לבצע את העבודות מותנית בכך שהתביעה הכספית שהוגשה נגדה תדחה וכן שיוקצה סכום ראוי וסביר לפי תקציב שיאושר מראש על ידי המועצה.

בהחלטת כב' השופט נ' סולברג ברע"א 7033/20 מיום 11.11.20 נאמרו הדברים הבאים (פסקה 17), היפים גם לעת הזו: "17. מעבר לנדרש אציין, כי העובדה שהתברר בדיעבד שהמפרקים עשו עבודתם נאמנה והצליחו לממש את נכסי החברה ולהכניס לקופתה סכום כסף המאפשר לה להפרע כיום מחובותיה – אין בה כדי לשנות את מצבו של אותו נושה שבחר שלא להגיש תביעת חוב נגד החברה, או בחר להגיש תביעת חוב חלקית. היתנהלות שכזו, בגדרה מבקש נושה לפרוע את מלוא חובו ולהשית על קופת הפרוק סך נוסף של מיליוני שקלים לאחר שהתברר כי קופת הפרוק התמלאה, לא עולה בקנה אחד עם שקולי מדיניות משפטית ראויה, עם זכויותיהם של נושים אחרים, עם מטרות דיני הפרוק ותכליתם, ובודאי שאינה מצדיקה הארכת מועד להגשת תביעה נפרדת (והשוו: רע"א 8797/08 אי.אס.אי יעוץ והכוונה בע"מ נ' פאוור, פס' 26 (2.10.2013)); לפיכך, בדין נדחתה טענה זו על-ידי בית משפט קמא". זאת ועוד.

...

יחד עם זאת ועל אף כל האמור לעיל, החלטתי שלא להתעלם מהטענות לגופו של עניין מטעם העמותה והוועד.

בסעיף 87 לכתב התביעה שהוגש לבית משפט זה מטעם העמותה והוועד המקומי, נכתב כדלקמן: "87. בסופו של דבר, ולאחר ההסכם המשולש מיום 30.11.06, נקבע סכום הפיתוח לכל מגרש על הסך של כ- 100 אלף ₪ (בערכי חודש מרץ 2004) במכפלת 145 מגרשים שטרם בוצעה לגביהם העבודה. זאת אומרת, שסכום הפיתוח הכולל הועמד לכאורה על הסך של כ- 14,500,000 ₪ (בערכי חודש מרץ 2004). אלא, שבשלב זה נותרו לשיווק רק 74 מגרשים של משתכנים משלמים ולפיכך נעשתה מניפולציה פסולה וחמורה שבמסגרתה הוסכם בין הצדדים להסכם המשולש, באישור הרשות, כי מלוא הסכום הדרוש לפיתוח יושת רק על 74 רוכשי המגרשים במכרז הרשות ולפיכך, חויב כל רוכש לשלם סכום כפול (בערך) מן הסכום האמיתי שהיה נדרש לשלם אילולי בוצעה המניפולציה האמורה". אותה טענה הופיעה גם בבקשת רשות הערעור שהגישו העמותה והוועד לבית משפט העליון, על פיה, תקציב העבודות הועמד על סך של 14.5 מיליון ₪ כולל מע"מ. מדובר בתקציב שקבעה המועצה האזורית מטה יהודה בהסתמך על דוח חברת אב-אל ניהול וייעוץ הנדסי בע"מ, חברת ייעוץ ופיקוח מטעם המועצה, אשר צורף כנספח 7 לתצהירו של מר לולו.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, בקשת המפרקים לאישור הסדר הנושים מתקבלת וניתן להסדר הנושים תוקף של פסק דין, בכפוף להגדלת הסכום שיוקפא בקופת הפירוק לטובת השלמת העבודות לסך של 7.5 מיליון ₪ בתוספת מע"מ וכן בכפוף לכך שהשלמת העבודות תבוצע על ידי קבלן שייבחר על ידי המפרקים באמצעות פרסום מכרז, כאמור לעיל.

המפרק השיב לתלונה וטען כי טרם החל הליך השיוך והזכויות במשבצת קרקעות הקבוץ נותרו כולן בבעלות הקבוץ, וכי הטענה כי הליכי השיוך החלו למשפחות שהוזכרו במכתב אינה נכונה (נספח 9 לכתב התביעה).

נטען עוד, כי לאחרונה החלו בהליך שיוך למספר מישפחות וכי לאור "תשובותיו הסתמיות" של המפרק ומאחר ופסק הבוררות העניק זכויות קנייניות שביושר עוד בשנת 2008 וזכויות אלה טרם מומשו, הרי החליטה התובעת להגיש תביעתה.

סעיף 48 לפקודה בנוסחו לפני תקונו בתיקון מס' 10 משנת 2018 (שתוקן במסגרת חקיקת סעיף 362 לחוק חידלות פרעון ושקום כלכלי, התשע"ח-2018), קבע הוראות לעניין פירוק אגודה שיתופית והוראות לגבי סמכויותיו של המפרק שמתמנה על-ידי הרשם.

התובעת מבקשת לאכוף על המפרק לפעול להעביר לקניינה נכס מנכסי האגודה (שכיום מצויים בבעלות האגודה ומנוהלים במסגרת הליך הפרוק) על דרך שיוך הנכס לתובעת.

ברע"א 1139/99 כפר מחולה נ' בית שאן חרוד - אגודה שיתופית, פ"ד נד(4) 262, 277-278 (2000), עמד בית המשפט העליון על ההגדרה של "סיכסוך חוקתי" המוצא מגדר תחולתו של סעיף 52 לפקודה, וקבע כי: "בפסיקה של בתי-המשפט בישראל נתקבלה בהקשר זה ההבחנה בין 'ענינים 'קונסטיטוציוניים' ובין ענינים 'פנימיים''. אבי ההבחנה הוא השופט זוסמן, והוא פיתח אותה בעיניין עולש ובעניין הלוואה וחיסכון. בהסתמכו על הפסיקה האנגלית ייחד השופט זוסמן את הדיבור 'סכסוכים הנוגעים לעסקי האגודה' לסכסוכים 'פנימיים', שהם סכסוכים הנובעים מניהול העסקים, במובן הרחב ביותר, של האגודה עם חבריה. לעומתם סכסוכים 'חוקתיים' הם המקרים המיוחדים המעוררים שאלות של חוקיות, כגון חוקיותם של מוסדות האגודה, חוקיות פעולותיה של האגודה או שאלת תוקף בחירתם או מינוים של חברי מוסדות האגודה (...). סכסוכים אלה אינם נתפסים על ידי סעיף 52(1) לפקודה ולכן עליהם להתברר בפני בית-משפט. יצוין, כי מאחר שמדובר בסכסוכים סביב חוקיותן של פעולות האגודה, הרי הם לפי מהותם סכסוכים שכלל אינם יכולים לשמש נושא להסכם בין הצדדים, במובן הוראת סעיף 3 לחוק הבוררות. נמצא, כי הוצאתם של סכסוכים "חוקתיים" אלה מתחום הבוררות אינה, בסופו של דבר, תוצאה של קיום הוראת סעיף 52(1) לפקודה, אלא היא נובעת מדיני הבוררות הכלליים.

...

לסיכום, תביעת התובעת היא תביעה רכושית שבאה להוציא נכס מנכסי האגודה ממסת נכסיה ולשייכו לתובעת.

סוף דבר, אני מורה על מחיקת התביעה מחוסר סמכות עניינית.

התובעת תשלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪.

המפרק השיב לתלונה וטען כי טרם החל הליך השיוך והזכויות במשבצת קרקעות הקבוץ נותרו כולן בבעלות הקבוץ, וכי הטענה כי הליכי השיוך החלו למשפחות שהוזכרו במכתב אינה נכונה (נספח 9 לכתב התביעה).

נטען עוד, כי לאחרונה החלו בהליך שיוך למספר מישפחות וכי לאור "תשובותיו הסתמיות" של המפרק ומאחר ופסק הבוררות העניק זכויות קנייניות שביושר עוד בשנת 2008 וזכויות אלה טרם מומשו, הרי החליטה התובעת להגיש תביעתה.

סעיף 48 לפקודה בנוסחו לפני תקונו בתיקון מס' 10 משנת 2018 (שתוקן במסגרת חקיקת סעיף 362 לחוק חידלות פרעון ושקום כלכלי, התשע"ח-2018), קבע הוראות לעניין פירוק אגודה שיתופית והוראות לגבי סמכויותיו של המפרק שמתמנה על-ידי הרשם.

התובעת מבקשת לאכוף על המפרק לפעול להעביר לקניינה נכס מנכסי האגודה (שכיום מצויים בבעלות האגודה ומנוהלים במסגרת הליך הפרוק) על דרך שיוך הנכס לתובעת.

ברע"א 1139/99 כפר מחולה נ' בית שאן חרוד - אגודה שיתופית, פ"ד נד(4) 262, 277-278 (2000), עמד בית המשפט העליון על ההגדרה של "סיכסוך חוקתי" המוצא מגדר תחולתו של סעיף 52 לפקודה, וקבע כי: "בפסיקה של בתי-המשפט בישראל נתקבלה בהקשר זה ההבחנה בין 'ענינים 'קונסטיטוציוניים' ובין ענינים 'פנימיים''. אבי ההבחנה הוא השופט זוסמן, והוא פיתח אותה בעיניין עולש ובעניין הלוואה וחיסכון. בהסתמכו על הפסיקה האנגלית ייחד השופט זוסמן את הדיבור 'סכסוכים הנוגעים לעסקי האגודה' לסכסוכים 'פנימיים', שהם סכסוכים הנובעים מניהול העסקים, במובן הרחב ביותר, של האגודה עם חבריה. לעומתם סכסוכים 'חוקתיים' הם המקרים המיוחדים המעוררים שאלות של חוקיות, כגון חוקיותם של מוסדות האגודה, חוקיות פעולותיה של האגודה או שאלת תוקף בחירתם או מינוים של חברי מוסדות האגודה (...). סכסוכים אלה אינם נתפסים על ידי סעיף 52(1) לפקודה ולכן עליהם להתברר בפני בית-משפט. יצוין, כי מאחר שמדובר בסכסוכים סביב חוקיותן של פעולות האגודה, הרי הם לפי מהותם סכסוכים שכלל אינם יכולים לשמש נושא להסכם בין הצדדים, במובן הוראת סעיף 3 לחוק הבוררות. נמצא, כי הוצאתם של סכסוכים "חוקתיים" אלה מתחום הבוררות אינה, בסופו של דבר, תוצאה של קיום הוראת סעיף 52(1) לפקודה, אלא היא נובעת מדיני הבוררות הכלליים.

...

לסיכום, תביעת התובעת היא תביעה רכושית שבאה להוציא נכס מנכסי האגודה ממסת נכסיה ולשייכו לתובעת.

סוף דבר, אני מורה על מחיקת התביעה מחוסר סמכות עניינית.

התובעת תשלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪.