אכיפת איגרת חוב מובטחת בשעבוד צף

(ב) הורה בית משפט שהוגשה לו בקשת אכיפה כאמור בסעיף קטן (א) על מינוי כונס לשם אכיפת זכויותיהם של בעלי איגרות חוב שהובטחו בשיעבוד צף – (1) יחולו על הכונס, ובכלל זה על דרך מינויו וזהותו, הוראות פרק ו' לחלק ב' לחוק חידלות פרעון ושקום כלכלי; בעל איגרת חוב המובטחת בשיעבוד צף רשאי להציע מועמד שישמש כונס, בהתאם להוראות סימן א' לפרק האמור; (2) יראו את החברה כאילו ניתן לגביה צו לפתיחת הליכים לפי חוק חידלות פרעון ושקום כלכלי והליכי אכיפת הזכויות בידי הכונס יתנהלו בהתאם להוראות אותו חוק.

...

לפניי בקשה דחופה לעיון מחדש, אשר הוגשה על ידי הממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי (להלן: "הממונה"), בעניין החלטתי מיום 7.11.19 למנות כונסי נכסים זמניים לחברת "מעדני מיקי תעשיות מזון דגים וסלטים בע"מ" (להלן: "החברה").

יתרה מכך, סבורני שיש ליתן משקל בעת ההחלטה לגבי מינוי בעלי תפקיד כאשר מדובר בבקשה של נושה מובטח אף מן הפן החוזי.

סבורני שאין הדבר מחויב המציאות בנסיבות המקרה.

ממכלול הטעמים דלעיל, דין הבקשה לעיון חוזר להידחות.

סוף דבר בהינתן כל האמור, הבקשה לעיון מחדש נדחית.

בהחלטתו מיום 22.8.2011 קבע בית המשפט המחוזי כדלקמן: "ראשית ייאמר כי ההחלטה מיום 30.6.2011 אינה טעונה הבהרה. היא ברורה לחלוטין ויש לפעול על פיה. המחלוקת שנתגלעה כעת בין הצדדים היא מחלוקת אחרת והיא מתייחסת לשעבוד הכספים שנתקבלו בתקופת הקפאת ההליכים. ברם בעיניין זה, המצב המשפטי קבוע בדין ובתנאי שעבוד צף על פי אגרות החוב. לאמור, לפי סעיף 1 לפקודה, מקום בו נכסי החברה שועבדו בשיעבוד צף, לא ניתן למכור את נכסי החברה מחוץ למהלך העסקים הרגיל שלה (וראו ע"א 842/85, פ"ד מב(4) 559). משכך, מכירת נכסים קבועים של החברה ובודאי ממושם מכל סיבה שהיא, כולל במסגרת הקפאת הליכים, נעשית בכפיפות לשעבוד הצף. מהצד השני, אם לאחר תקופת הקפאת ההליכים נותרו כספים שנתקבלו ממימוש נכסים בתקופת ההקפאה, אזי ברור כי עם אכיפת האג"ח (כבמקרה זה), הנכסים שהיו בחברה באותה שעה משועבדים לבעלי שעבוד הצף (בכפוף לחלוקה על פי דיני הקדימה). במובן זה, תקופת הקפאת ההליכים והכספים שנתקבלו במסגרתה אינם בבחינת 'משק סגור'. כך או כך, איפוא, לפי טענות המפרק עצמו, אין ברשותו כספים למימון התביעה זולת הכספים המשועבדים לנושים המובטחים על פי שעבוד הצף. תוצאה זו, בנגוד לדברי המפרק, אינה תוצאה אבסורדית. אדרבה, תוצאה זו היא אך מתבקשת במקרים בהם כל נכסי החברה שועבדו בשיעבוד צף כשכספי המימוש המתקבלים אינם מכסים את החובות כלפי הנושה המובטח. משכך, על המפרק למצוא מקורות מימון אחרות (כך במקור – מ"נ) לשם הגשת התביעה". נגד ההחלטות מיום 30.6.2011 ומיום 22.8.2011 מופנית בקשת רשות העירעור שבפניי.

...

בית המשפט נעתר לבקשה וקבע ביום 30.6.2011 כי המפרק רשאי להגיש את התביעה האזרחית, "ובלבד שמימון האגרה לא תבוא מתוך כספי מימוש השיעבודים של אותם נושים המתנגדים למהלך". בעקבות ההחלטה הגיש המפרק בקשה למתן הבהרה.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובות לה הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

מקובלת עליי קביעתו של בית המשפט המחוזי כי על המפרק למצוא מקורות מימון אחרים לצורך הגשת התביעה שהוא מבקש להגיש, דהיינו לנסות לעניין בכך את הנושים הלא מובטחים.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

סעיף 194 לפקודת החברות קובע כך: (א)"מקום שאיגרות חוב מובטחות בשיעבוד צף, בשיעבוד הון שטרם נידרש תשלומו, בדרישות תשלום שטרם ניפרעו או במוניטין, אין לאכוף את זכויותיהם של בעלי איגרות החוב לגבי השיעבוד אלא ברשות בית המשפט; ואם הוגשה לבית המשפט בקשת אכיפה, רשאי בית המשפט ליתן כל סעד שאפשר לקבלו על פי בקשה כאמור, כולל מינוי כונס ומתן צו למכירת הנכסים וחלוקם.

...

לטענת המבקשת, בישיבה מיום 31.10.21, שבה נדונה בקשת הבנק למינוי כונס נכסים זמני, טען בא-כוחה כדלקמן: "חברי מתעלם שזכותי לדרוש צווי גילוי מסמכים". עוד נטען, כי בפסקה 4 להחלטה שניתנה בתום הדיון בבקשת המינוי של כונס הנכסים הזמני נכתב כך: "ההליכים המקדמיים, ככל שיהיו, יסתיימו עד שבעה ימים לפני מועד הדיון הנ"ל [דיון שנקבע ליום 1.2.22]". בדיון שהתקיים היום, טען ב"כ המבקשת, כי ב"כ הבנק לא התנגד בדיון מיום 31.10.21 לקיומם של הליכים מקדמיים, ומכאן מתבקשת המסקנה כי גם בבקשה לאכיפת אגרת חוב ומינוי כונס נכסים יש מקום לקיום הליכים מקדמיים, לרבות גילוי ועיון במסמכים.

עוד נטען, כי בהליכים אזרחיים מתנהל הדיון "בקלפים פתוחים". לאור המסקנה שצוינה בפסקה 10 לעיל, אין לקבל את טענת ב"כ המבקשת, וזאת לאור הקביעה כי הוראות פרק ט' לתקנות החדשות והוראות פרק י' לתקנות אלה אינן חלות על בקשה לאכיפת אגרת חוב ומינוי כונס נכסים.

לסיכום, איני סבור כי אי-קבלת המסמכים המבוקשים תפגע בהתגוננות המבקשת מפני בקשת האכיפה וכל טענותיה שפורטו בתגובה יישמעו במהלך חקירת העדים.

לא שוכנעתי כי העדר המסמכים המבוקשים יפגע ביכולת המבקשת לחקור את העדים ולהוכיח את טענותיה, ככול שהן רלבנטיות למחלוקת בין הצדדים.

לאור כל האמור, הבקשה לגילוי מסמכים נדחית.

[ההדגשות במקור – א.ל.ע.] ודוקו: כידוע, סעיף 194(ב) לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 (להלן: "פקודת החברות"), קובע כי במקרה של מינוי כונס-נכסים למימוש ואכיפה של שיעבוד צף: (1) יחולו על הכונס, ובכלל זה על דרך מינויו וזהותו, הוראות פרק ו' לחלק ב' לחוק חידלות פרעון ושקום כלכלי [שעניינו "הנאמן - מינויו, תפקידו וסמכויותיו" – א.ל.ע.]; בעל איגרת חוב המובטחת בשיעבוד צף רשאי להציע מועמד שישמש כונס, בהתאם להוראות סימן א' לפרק האמור; (2) יראו את החברה כאילו ניתן לגביה צו לפתיחת הליכים לפי חוק חידלות פרעון ושקום כלכלי והליכי אכיפת הזכויות בידי הכונס יתנהלו בהתאם להוראות אותו חוק.

...

מכלל האמור לעיל, אני סבורה כי דין הבקשה להידחות.

אשר לפתרון אותם כשלי-שוק, הרי שבמלוא הזהירות (שכן העניין לא נדון בפניי במלואו ומדובר בהערות עקרוניות בלבד מזווית הראייה של מותב אחד מסוים), אני סבורה כי האחריות לכך מוטלת על שכמו של הממונה, כגורם אשר הוא למעשה המאסדר של תחום חדלות-הפירעון בישראל.

סוף דבר הבקשה נדחית.

אכיפתה של אגרת החוב בדין הישראלי צריכה להיעשות ברשות בית המשפט, על פי סעיף 194 לפקודת החברות, שלשונו: "מקום שאיגרות חוב מובטחות בשעבוד צף, בשיעבוד הון שטרם נדרש תשלומו, בדרישות תשלום שטרם נפרעו או במוניטין, אין לאכוף את זכויותיהם של בעלי איגרות החוב לגבי השעבוד אלא ברשות בית המשפט; ואם הוגשה לבית המשפט בקשת אכיפה, רשאי בית המשפט ליתן כל סעד שאפשר לקבלו על פי בקשה כאמור בבתי המשפט באנגליה, כולל מינוי כונס ומתן צו למכירת הנכסים וחלוקתם." היקף שיקול הדעת של בית המשפט בבואו לידון בבקשה לאכיפת שיעבודים ומינוי כונס נכסים מכוח אגרת חוב, נדון בהרחבה בפסיקה.

...

ש.נניח שבסופו של דבר לשיטתך לא תמצא משקיע עד יוני מאיפה יפרע החוב של הרקולס אז. ת.כפי שאמרתי או משקיע או קונה או הגדלת ההכנסות מעל התוכנית השמרנית.

מן המקובץ, באתי למסקנה כי ללא גיוס משקיעים נוספים לא תוכל החברה להמשיך ולהתקיים, אולם נחה דעתי כי ישנו סיכוי העולה על הסביר כי החברה תוכל לגייס משקיעים נוספים ותוכל להמשיך ולהתקיים, ולבסוף לפרוע את קרן החוב להרקולס.

לא זו אף זו, בפרשת תשתית ציוד ובינוי השאירה כב' השופטת ד' ברלינר את שאלת היחס לכלל הרישומים על פי חוק, כך: "במאמר מוסגר ועוד לפני ההנמקה למסקנה דלעיל אני רואה להעיר כי אפשר וכלל זה ראוי לו שיחול גם על סוגים נוספים של שעבודים על נכסי חברה החייבים ברשום על פי החוק. ההיגיון והשכל הישר מכתיבים לכאורה את הדרישה כי כל שעבוד על נכס, שמטרתו למנוע יצירת שעבודים סותרים על אותו נכס, יקנה תוקף כלפי צדדים שלישיים רק מעת שמצא דרכו אל מרשם צבורי המאפשר לצדדים שלישיים דרך מהירה, יעילה וזולה ללמוד אודותיו בפועל (להבדיל מן היכולת ללמודות אודות קיומו בכוח בלבד).