אכיפת אחריות יצרן על נזק בטלפון סלולרי

כן טענו, שג'אן נעדרת מעמד לתבוע אותן בגין הפרת הצוו המוסכם, מאחר שהיא אינה מייצגת את מוסכי השרות ואינה מחליפה את הממונה כגוף האחראי על אכיפתו.

כך לדוגמא, בענף הסלולאר טלפונים חכמים מדגמים שונים.

ג'אן צרפה גם תצלום של מדבקה שנמצאה בצידו הפנימי של רכב ביולי 2007, בה נרשם: "לקוח נכבד, שימוש בחלפים מקוריים או אלה שאושרו לשימוש על ידי יצרן הרכב, וטפול במכוניתך במוסכים מורשים, תורמים להארכת חיי רכבך. אחריות החברה לרכב זה תהיה בתוקף רק בתנאי וכל הטיפולים והתיקונים יבוצעו במועדם לפי הוראות היצרן תוך שימוש בחלפים מקוריים ובמוסכים מורשים על ידינו" (נספח י"ב לתצהירו של מר ג'אן).

משמעות האמור היא כפולה: ראשית, בחינת נתונים אלו אך מאששת את דעתי כי אינני יכול להסתמך על חוות דעת התובעת המדברת על נזק של למעלה ממאה מיליון ₪, כאשר על פי הנתונים האמורים, ביחס למוסכים המורשים מדובר לכל היותר בנזק של כ-8.75 מיליון ₪ (3.5 מיליון ₪ במכפלת השנים מתחילת 2005 ועד להגשת התביעה) – ומדובר בהערכה גסה הנוטה לטובת התובעת.

...

סבורני, כי סכום התביעה מופרז, והעובדה כי חוות הדעת של פרופ' בלס מכפילה אותו, בגין ראש נזק תיאורטי לחלוטין (הנזק לשווי החברה), מפחיתה את אמינותה בעיניי.

אשר על כן – על יסוד האמור לעיל התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבעות הוצאות בסך כולל של 80,000 ₪.

ביום 8.12.2018 רכשה אישתו של התובע מכשיר טלפון סלולארי מסוג "אייפון 8". הנתבעת הנה מי שנותנת את האחריות על המכשיר מטעם חברת "אפל" העולמית.

הוראה זו לכאורה, אינה עומדת בקנה אחד עם הצהרת הנתבעת ביחס לתחולת תקן ip67 על מכשיר מסוג זה. האם הצהרה זו הנה בת אכיפה במישור תקוני החובה הנדרשים בתקופת האחריות? בטרם אשיב על שאלה זו, ובמאמר מוסגר, אעיר שהתובע טען כי תעודת האחריות לא צורפה למכשיר שנרכש, ולכן סבר כי האחריות חלה גם על ניזקי מים, בשים לב להצהרה השיווקית בנוגע לעמידות בפני ניזקי מים (ואבק).

" הינה כי כן המתוה המשפטי הרלוואנטי לענייננו, אותו קובעות תקנות האחריות, הנו כדלקמן: (א) על היצרן לתקן בחינם, בתקופת האחריות, כל קילקול במכשיר וחייב הוא אף בהחלפת המכשיר אם כך נידרש, למעט מקרה שבו הנזק נגרם בכוונה.

...

התוצאה היא אם כן, שבנסיבות העניין, חובתה של הנתבעת היתה להחליף לתובע את המכשיר.

מסקנה זו מתיישבת גם עם הדרישה הכללית לפיה מצופה מיצרנים אשר יוצאים בהצהרות שיווקיות לגבי מוצריהם, לעמוד מאחוריהן וליתן את האחריות הנדרשת למכשיר, מקום שהאירוע אינו עולה בקנה אחד עם ההצהרות השיווקיות בדברי יתרונות המכשיר.

נוכח האמור, ומכח הסמכות הנתונה לבית משפט זה בסעיף 60(א)(2) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984, אני מורה לנתבעת לתת לתובע מכשיר טלפון חדש מסוג אייפון 8, וזאת עד ליום 25.7.2019, ללא תמורה.

הנתבעת הסבירה בכתב ההגנה כי התקן מתח לא תקני יכול להיות מטען מזויף או של יצרן בלתי מורשה, שאינו תואם את דרישות היצרן וככלל הנו מורכב מרכיבים נחותים, אשר לא אחת גורמים נזקים משמעותיים מאוד למכשירי טלפון סלולרי.

באשר לפצוי לדוגמא אשר תבע התובע, בסך 10,000 ₪: סעיף 31א(א)(8) לחוק הגנת הצרכן מקנה לבית המשפט סמכות לפסוק פיצוי לדוגמה, ללא קשר לנזק, בסכום של עד 10,000 ש"ח, אם "ביקש צרכן מיצרן טובין או מעוסק, שיתקן קילקול שנתגלה בטובין שנמכרו לו או שיספק חלקי חילוף לשם תיקון הטובין, כפי שנידרש לפי סעיף 18א(1) – והיצרן או העוסק, לפי העניין, לא תיקן כל קילקול כאמור במהלך תקופת האחריות בלא תמורה או לא סיפק חלקי חילוף כאמור עד תום תקופת האחריות, בתוך התקופה שנקבעה לכך לפי אותו סעיף". סעיף 31א(ב) לחוק קובע כי פיצוי ללא הוכחת נזק לפי סעיף זה, המותנה בפנייה מוקדמת לעוסק.

סעיף 31א(ה) לחוק קובע כי בבואו לקבוע את גובה הפיצויים לדוגמה, יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשיקולים המפורטים להלן: (1) אכיפת החוק והרתעה מפני הפרתו; (2) עדוד הצרכן למימוש זכויותיו; (3) חומרת ההפרה, היקפה הכספי ונסיבותיה; (4) שווייה הכספי של העסקה שבקשר אליה בוצעה ההפרה; (5) ההקף הכספי של עסקי העוסק.

...

נטען בסיכומי הנתבעת, כי התובע לא הוכיח כי מדובר בתקלה/פגם בייצור המכשיר או כי פעל בהתאם להוראות השימוש של המכשיר ולא הוכיח את כל טענותיו הנוגעות לעניין שבמומחיות, ומאידך- טענות הנתבעת לא נסתרו ועל כן, דין התביעה להידחות.

הנתבעת לא הרימה את הנטל להוכיח את טענתה ועל כן, אני קובעת כי דין התביעה להתקבל ועל הנתבעת להשיב לתובע את הסכום ששולם על ידו בגין מכשיר הטלפון בסך 1,599 ₪.

סוף דבר, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 1,599 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 08.09.2014 וכן פיצוי בסך של 4,000 ₪ והוצאות משפט בסך 1,500 ₪.

במסגרת העסקה רכש חבילת תיקשורת ומכשיר סלולארי.

הרקע העובדתי ביום 27/7/17 פנתה הנתבעת מיוזמתה לתובע והציעה להוזיל את עלויות חבילת התיקשורת ולקבל תמורת 79 ₪ מכשיר טלפון מסוג ztef3278 וכן העלאת נפח הגלישה ל G15, כך שמחיר מכשיר הטלפון במסגרת החבילה יהא 30 ₪ ועלות חבילת התיקשורת תעמוד על 49 ₪.

ואכן, בעסקת מכר מרחוק חייב העוסק לפי חוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981 (להלן: "החוק"): (ב) בעסקת מכר מרחוק יספק העוסק לצרכן בכתב, בעברית או בשפה שבה נעשתה הפניה לשיווק, לא יאוחר ממועד הספקת הנכס או השרות, מיסמך הכולל פרטים אלה: (1) הפרטים האמורים בסעיף קטן (א)(1) ו-(2); (2) מחיר הנכס או השרות ותנאי התשלום החלים על העסקה; (3) האופן שבו יכול הצרכן לממש את זכותו לבטל את העסקה, בהתאם להוראות סעיף קטן (ג) או סעיף 14ג1(ג); (4) שם היצרן וארץ ייצור הנכס; (5) מידע בדבר האחריות לנכס או לשירות; (6) תנאים נוספים החלים על העסקה.

" כפי שנפסק, הפיצויים לדוגמה בהתאם לסעיף 31א לחוק: "מיועדים לתרום להרתעה ולאכיפה של החוק, באמצעות מתן תמריץ לצרכנים לעמוד על זכויותיהם בבית המשפט" (רע"א 8190/14 ‏רוזנברג נ' בזק בנלאומי בע"מ, 3.6.2015, פורסם בנבו, פיסקה 36).

בנגוד לסעיף 10 [לחוק התרופות, הערה שלי, ג.ס.ב], הקובע זכות לפיצויים ("הנפגע זכאי"), נוקט סעיף 13, הדן בפצוי על נזק לא-ממוני, לשון רשות ("רשאי בית המשפט").

...

הסיכום הינו כי אני מקבלת רק את התביעה לפיצוי לדוגמה בגין החיוב בשירות תיקונים עבור הטלפון והטאבלט ואי החזרת הכספים עם הדרישה.

אני דוחה את יתר העתירות בכתב התביעה.

הנתבעת תשלם לתובע סכום של 2,500 ₪ ועוד 50 ₪ אגרה יחסית ו-250 ₪ הוצאות משפט, ובסך הכל 2,800 ₪.

מונחת לפני תביעה לפצוי התובע בגין תיקון מכשיר טלפון סלולארי תקול ופסיקת פיצויים לדוגמה בהתאם להוראות סעיף 31א (א) (8) לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א- 1981.

בכתב הגנתה ביקשה הנתבעת לבסס את הגבלת אחריותה על ההחרגה שבסעיף 4 לכתב ההיתחייבות לפיו לשיטתה: "4. לא תחול אחריות יצרן על מסכי נגיעה (למוצרים הרלוואנטיים) בין אם מתקיימים חוסר רגישות למגע מלאה או חלקית;" (סעיף 6.2.

יחד עם זאת, הנתבעת לא טירחה להשלים בכתב הגנתה את הסעיף הקובע כי: "... תיפקודו הלקויה נובעת ישירות משימוש הלא סביר במוצר כגון: מזעזוע, מכה והפעלת לחץ מופרז על גוף המוצר." מאחריות הנתבעת עצמה עולה כי חלה האחריות כל עוד לא נעשה שימוש שאינו סביר במוצר כגון זעזוע, מכה והפעלת לחץ מופרז על גוף הטלפון.

יצויין כי גם במימצאי דו"ח הבדיקה שהוגש לתובע נכתב: "מסך מגע נבדק ונימצא לא תקין, מסך מגע הוא רכיב פאסיבי שלא נכלל במסגרת אחריות יצרן". לא נאמר דבר בדו"ח זה המעיד על כך כי "מקור הקלקול הינו בנזק מכוון שגרם הצרכן". משלא הרימה הנתבעת את הנטל להוכיח כי מדובר בנזק מכוון שגרם התובע עליה לשאת באחריות.

בבואו להטיל פיצויים כאמור, החוק מנחה את בית המשפט לשקול את השיקולים הבאים בין שאר שיקוליו: ה) בבואו לקבוע את גובה הפיצויים לדוגמה, יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשיקולים המפורטים להלן, ולא יתחשב בגובה הנזק שניגרם לצרכן כתוצאה מבצוע ההפרה: (1) אכיפת החוק והרתעה מפני הפרתו; (2) עדוד הצרכן למימוש זכויותיו; (3) חומרת ההפרה, היקפה הכספי ונסיבותיה; (4) שוויה הכספי של העסקה שבקשר אליה בוצעה ההפרה; (5) ההקף הכספי של עסקי העוסק; (6) גובה הקנס הקבוע בשל אותה הפרה לפי סעיפים 23 או 23א, אם קבוע קנס כאמור.

...

תעודת האחריות של מכשיר הטלפון היא של חברה בשם סקיילין קורפורשיין בע"מ, אני מקבלת את טענת התובע כי מעולם תעודה זו לא הובאה לעיונו בטרם הדיון.

למעשה, למעט מלל "מקצועי" שאין לו כל בסיס בחוות דעת מומחה מטעם הנתבעת, אני קובעת כי הנתבעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח כי התובע בזדון ובמכוון קלקל את הטלפון או לכל הפחות עשה שימוש שאינו חוסה תחת תעודת האחריות.

אני דוחה את טענת הנתבעת לפיה הוראות הוראות תקנה 8 לתקנות גוברות על הוראות תקנה 2 (ג).