תחילה נקבע המועד לשמיעת העירעור ל-7/11/19, אולם לאור הודעת המשיבה כי היא כבר נערכה באמצעות קבלן מטעמה, עם כוחות מישטרה ויחידת הפיקוח העירוני לבצוע צו ההריסה לפני 7/11/19, נקבע הדיון להיום – 4/11/19.
לטענתו, לא הוציאו צוי הריסה לבנייה אחרת בלא היתר שבוצעה באיזור מגוריו, ולכן המדובר באכיפה בררנית.
סעיף זה קובע, כי בית-משפט לא יעכב ביצוע צו אלא מטעמים מיוחדים שיירשמו, ואם נוכח שהעבודה האסורה או השמוש האסור שלגביהם חל הצוו, אינם מסכנים את שלום הציבור או בטיחותו, וכן קובע הסעיף כי לא ניתן ליתן עיכוב ביצוע של צו הריסה שהוצא לפי סעיף 221 לחוק, אם העבודה האסורה אינה תואמת את התכנית החלה על המקרקעין.
שכן, אחרת, כל אדם רשאי היה להקים מבנים ככל העולה על רוחו, ללא קבלת היתר בניה, והרשות הממונה על קיום חוקי התיכנון והבניה לא הייתה רשאית לעשות דבר כנגד תופעה זו.
יפים לעניין זה דברים שנקבעו על-ידי הנשיא מ' שמגר ברע"פ 5331/94 איוב יוסף שקיראת נ' עריית ירושלים, תק-על 94 (3) 1369 (לא פורסם)):
"המבקש טוען כי בכפרו אין תוכנית מיתאר, ועל כן נאלץ לבנות ללא היתר. טענה זו אין בה כדי לפתוח פתח לבניה ללא רשיון לפי סעיף 145 לחוק התיכנון והבניה, התשכ"ה-1965. אין לגלות בחומר שבפנינו כי היה ליקוי כלשהוא בהליכים, כפי שנקבעו בסעיף 238 לחוק הנ"ל."
דברים אלה נכתבו לפני שנים ספורות, והם מדברים בעדם.
...
בסופו של דבר, ולמרות שניתנה למערער ארכה של למעלה משנה, לא קיבל המערער היתר לבנייה שביצע, והצדדים הצהירו לפרוטוקול במעמד הדיון מ-6/5/19 כי טיעוני הצדדים יוגשו בכתב ולא יהיה צורך בדיון נוסף.
עם כל אי הנחת שבדבר מבחינת קצב התנהלותן של הרשויות, אין מנוס מן התוצאה אליה הגענו".
די בכך על-מנת לדחות טענתו בעניין זה.
לאור האמור לעיל, הערעור נדחה.
