אכיפה בררנית בעבירת חניה בבית שמש

הפקחית בר הבהירה "אני לא פקחית חניה רגילה, אני אוכפת בכל העיר, כל המפגעים, כל בית שמש הישנה, אזור תעשייה, עד הגבעה. כשאין פקח במקום מסוים, מבקשים ממני לאכוף שם. אף פעם לא אמרו לי לבוא בגלל שנתתי דוח, אבל נכנסתי למרכז המסחרי לפי התמונה. בדקתי את הרכב, לא היה פנגו. שמה דוח והולכת" (פרוט' 04/01/21, עמ' 3, ש' 18-21).

אף אם ניתן היה לראות בעבירות שאינן עבירות חניה כקבוצת השיויון עליה נימנה הנאשם, וספק בכך, אזי בנסיבות בהן קיימת מדיניות מוצהרת ומפורטת המדריכה את רשויות התביעה והרשות פעלה בהתאם לה, יש להקפיד בנטל הראיה המוטל על הטוען לאכיפה בררנית ולדרוש כי יצביע על חריגה שיטתית ולאורך זמן ממדיניות האכיפה של הרשות (ע"פ 3507/19 עבד אלסמד בורקאן נ' מדינת ישראל.

...

כפי שצוין לעיל, כדי לאפשר לנאשם את מלוא הכלים לביסוס טענותיו, בית המשפט נעתר לכלל בקשותיו לקבלת מידע או לזימון עדים.

בתום שמיעת העדויות ובחינת התשתית הראייתית שהונחה לפניי, נחה דעתי שלא הוכחה חריגה ממדיניות האכיפה של הרשות.

נוכח מכלול האמור, אני מרשיעה את הנאשם בעבירה שיוחסה לו. ניתנה היום, ה' אדר תשפ"א, 17 פברואר 2021, במעמד הצדדים.

כדברי הנאשם, "פיתאום החלה הערייה לאכוף את אותה הסחורה שהצבעתי עליה בתיק בפנינו. אבל כמובן שזה טיעונים לתיקים הבאים, אבל עובדתית זה נכון". הנאשם עתר בתחילה שלא לגזור עליו יותר מאשר את סכום הקנס המקורי בטענה שהעירייה "הרויחה יותר מאשר מקום חניה אחד". לדבריו, "פונו מקומות חניה בעקבות התיק בפנינו, עריית בית שמש מתחילה להרויח מקומות חניה נוספים שלא אכפה אותם". לאחר שהצדדים טענו לעונש ונקבע מועד להשמעת גזר הדין, הגיש הנאשם בקשה לקבוע דיון נוסף ולהעיד במסגרתו שלושה עדים כדי להוכיח ש"מיד לאחר דיון ההוכחות השתנה המצב באיזור החניה, המרכז המסחרי".

עם זאת וכפי שנכתב בהכרעת הדין, מאחר שכנגד הנאשם הוגשו כתבי אישום נוספים בעבירות חניה (מרביתם בגין אי תשלום אגרת חניה) ומאחר שבכלל התיקים טען הנאשם לאכיפה בררנית, נוהל תיק זה כתיק במסגרתו נבחנה בהרחבה הטענה לאכיפה בררנית, תוך מתן כלל האמצעים לנאשם לביסוס טענתו.

...

בקביעת מתחם העונש ההולם למעשה העבירה שביצע הנאשם ובהתאם למצוות המחוקק, הבאתי בחשבון את מידת הפגיעה בערך החברתי שנפגע, את התקיימותן של הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה וביניהן את חלקו היחסי של הנאשם בביצוע העבירה ויכולתו להבין את הפסול שבמעשיו וכן, את מדיניות הענישה הנהוגה, והגעתי לכלל מסקנה שמתחם העונש ההולם נע בין הקנס המקורי לשילוש הקנס.

הנאשמים מפנים לתו"ב 26318-02-11 ועדה המקומית לתיכנון גולן נ' יעקב אפללו (18.5.16), בו הורשעו הנאשמים בבניה של 4 מבני אירוח בשטח כולל של 160 מ"ר ללא היתר בניה, בניית בריכת שחיה בשטח של כ-15 מ"ר, בניית חניה מקורה בשטח הצבורי הסמוך למגרש.

במסגרת הכרעת הדין קיבל בית המשפט את הטענה להגנה מן הצדק, אכיפה בררנית בעבירה של שימוש בסטייה מהיתר ו/או מתוכנית במקרקעין בייעוד חקלאות לשימושים אחרים.

(ע"פ 2513/96 מדינת ישראל נ' שמש, פ"ד נ (3) 682,684).

...

הערך החברתי שנפגע אין חולק על הצורך להחמיר בעבירות על דיני התכנון והבנייה ובאשר לערך החברתי המוגן הנפגע מביצוע עבירות בנייה, אפנה לדבריו הברורים של השופט (כתוארו אז) מ. חשין ברע"פ 4357/01 סבן נ' הועדה המקומית לתכנון ובנייה קריית אונו פ"ד(3) 49,59: "בנייה שלא כדין היא לא רק תופעה, החותרת תחת התכנון הנכון של הבנייה, אלא השלכותיה מרחיקות לכת יותר. היא בין התופעות הבולטות , הפוגעות בהשלטת החוק, מי שעושה דין לעצמו פוגע באופן הגלוי והברור בהשלטת החוק...". עוד נקבע [רע"פ 6665/05 ראיף מריסאת נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (17.5.2006)] (להלן: "פרשת מריסאת") כי: "על העונש שנגזר על מי שמורשע בעבירות נגד חוקי התכנון ובניה לשקף את חומרת המעשים והפגיעה בשלטון החוק ולשמש גורם הרתעה נגדו ונגד עבריינים פוטנציאלים, במטרה להפוך את ביצוע העבירות לבלתי כדאיות מבחינה כלכלית. כבר נפסק בעבר, כי בתי-המשפט מצווים לתת יד למאבק בעבירות החמורות בתחום התכנון והבנייה, שהפכו לחזון נפרץ בימינו ...". הנאשמים הורשעו בעבירה של בניית בריכה ללא היתר כדין, שהינה חלק ממתחם המשמש לשמחות ואירועים, שנבנה על ידי הנאשמים במקרקעין בייעוד לחקלאות.

דין הבקשה לביטול ההרשעה ע"פ ס' 192א לחוק, להידחות.

על כן, הבקשה לביטול הרשעתם של הנאשמים –נדחית.

בהתחשב בכל המפורט לעיל, ועל מנת ליתן את המשקל הראוי, בין היתר, לאינטרס הציבורי המובהק שבאי עידוד עבריינות כאמור, אני גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים : על הנאשם 1 קנס בסך 15,000 ₪ או 30 ימי מאסר תמורתו.

תכלית ומידה בהליכי המצאת מסמכים: בית המשפט העליון הורה הלכה ולפיה על בית משפט הדן בפלילים לברור היטב ולסנן טענות מסוג זה ודבריו יפים במיוחד ביחס לתיקי חניה : [ עע"מ 7485-19 אוסיד קשקוש נ' מדינת ישראל - משרד המשפטים ( פורסם בנבו 06/07/20 ) ] "ניתן להעלות טענות בעלות אופי מנהלי במסגרת ההליך הפלילי, ואף נקבע כי זו דרך המלך ..... הגנה מן הצדק היא אכן כלי דיוני שההליך הפלילי מעמיד לרשות בית המשפט לשם ביקורת מינהלית, אולם השמוש בכלי זה צריך לחזור למידותיו הראויות.... "לא די לנאשם להגות את מילת הקסם 'אכיפה בררנית' על מנת לפתוח את פתח מערת המידע" ובית המשפט נידרש "לסנן" טענות אלה, שאם לא כן, אין לדבר סוף .

לדידי, בבוא בית המשפט לבחון טענה לאכיפה בררנית כללית (להבדיל מטענה לאכיפה בררנית בין מספר מעורבים או נאשמים באותו מעשה) יש להבחין בין עבירות חמורות לבין עבירות קלות, בין עבירות נפוצות לבין עבירות בנסיבות חריגות או מיוחדות, עבירות שאינן "שגרתיות" או שמעוררות רגישות מיוחדת.

תוצאות : המאשימה תגיש עד ליום 06-09-23 לבית המשפט בתעודת עובד הציבור את הפרטים הבאים : מספר הודעות תשלום הקנס אשר נרשמו בבית שמש על עבירות חניה כלפי כלי רכב דו גלגליים בתקופה שבין 01-04-21 - 30-04-21 .

...

גם בקשה זו נדחית מטעמי רלוונטיות – כאמור מעלה – שיקולי האכיפה הם מעניינו של בית המשפט במסגרת טענות "אכיפה ברירנית" ולא שיקוליהם של המתלוננים גם אם הם חורשי רעתו של הנאשם.

הנאשם מבקש לדעת מי מפקחי העירייה התרה בו על החניה הפסולה ובאיזה אופן – לעניין זה מצא בית המשפט כי אכן נכונה התנגדות המאשימה – הליך של שאלון אינו קיים בסדר הדין הפלילי ואת השאלות יש לרכז בהליך של חקירה נגדית.

תכלית ומידה בהליכי המצאת מסמכים: בית המשפט העליון הורה הלכה ולפיה על בית משפט הדן בפלילים לברור היטב ולסנן טענות מסוג זה ודבריו יפים במיוחד ביחס לתיקי חניה : [ עע"מ 7485-19 אוסיד קשקוש נ' מדינת ישראל - משרד המשפטים ( פורסם בנבו 06/07/20 ) ] "ניתן להעלות טענות בעלות אופי מינהלי במסגרת ההליך הפלילי, ואף נקבע כי זו דרך המלך ..... הגנה מן הצדק היא אכן כלי דיוני שההליך הפלילי מעמיד לרשות בית המשפט לשם ביקורת מינהלית, אולם השימוש בכלי זה צריך לחזור למידותיו הראויות.... "לא די לנאשם להגות את מילת הקסם 'אכיפה בררנית' על מנת לפתוח את פתח מערת המידע" ובית המשפט נדרש "לסנן" טענות אלה, שאם לא כן, אין לדבר סוף .

לפני ערעור על הכרעת הדין של בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (כבוד השופט אמיר דהאן, סגן נשיא) מיום 14.9.2023 בתיק ח"נ 35585-01-22, לפיה קיבל בית המשפט את טענת המשיב לאכיפה בררנית, זיכה אותו מהעבירה המיוחסת לו בכתב האישום, ופסק לטובתו הוצאות בסכום כולל של 5,000 ₪.

ההליכים בבית משפט קמא ביום 8.10.2021 ניתן למשיב דו"ח על סך 250 ₪ בגין חניית רכב בתחום תחנת אוטובוס בבית שמש (להלן: הדו"ח).

לעניין זה ציין בית המשפט בגזר דינו בהליך ח"נ 12087-09-20 הנ"ל: "במקרה שלפני הנאשם ביקש להשפט בגין מספר דוחות חניה אשר מרביתם נרשמו לחובתו בגין אי תשלום אגרת חניה. בכלל התיקים טען הנאשם לאכיפה בררנית. סברתו של הנאשם שהאכיפה המבוצעת על ידי המאשימה אינה שויונית, אינה מקנה לו את הזכות לחנות מבלי לשלם את אגרת החניה, תוך עשיית דין עצמי" (סעיף 13 לגזר הדין מיום 19.5.2021).

...

בית המשפט קמא לא קיבל את עדותה של הפקחית, וקבע כי המשיב היה ברכב, אף שלא בהכרח זו המסקנה המתבקשת, שכן בצילומים המשיב אינו נראה, אלא ניתן לראות צללית אדם במושב הנהג, ואורות דולקים של הבלמים, המעידים על כך שבעת הצילום היה מישהו שלחץ על הבלמים ברכב.

סוף דבר ניתן לסכם ולומר כי במקרה זה, בין אם המשיב היה ברכב ובין אם לאו, אין בסיס לקביעה שמתן הדו"ח למשיב נובע מאכיפה בררנית בלתי צודקת, כפי שקבע בית-משפט קמא, ואין הצדקה לזיכויו של המשיב מהעבירה שיוחסה לו. ראשית, המשיב אינו חולק על כך שעבר עבירה.

המשיב ישלם למערערת הוצאות הערעור בסך 2,500 ₪.