אכיפה אפקטיבית של פסק חוץ כיצד לעשות זאת

אכיפת פסקי חוץ – כללי "ככלל, אכיפת פסקי חוץ נחשבת לתופעה מאוחרת יחסית, שבמסגרתה נכונות מדינות להשיג אחורנית, במידה מסוימת, את ריבונותן, בשם ההגנה על זכויותיהם של פרטים ועל היעילות והודאות המשפטית, ועל מנת לקדם את שתוף הפעולה הבנלאומי לשם השגתן של תכליות אלו" (ע"א 3081/12 דאבל קיי מוצרי דלק (1996) בע"מ נ' גזפרום טרנסגז אוכטה בע"מ (9.9.2014) (להלן: ענין דאבל קיי)).

לענין זה ר' למשל ע"א 10854/07 פיקהולץ נ' Jaime Sohacheski (17.3.2010), סע' 53-50; ענין גרינברג בסע' 15; דנ"א 7059/01 FORUM BRUNO KRIESKI נ' מרקס (11.12.2001), בסע' 7; ע"א 4721/95 רימון נ' leasing co .a.e.l, פ"ד נ(5) 99 (22.01.1997), בעמ' 103; ענין רוזנשיין בעמ' 705; וכן – עמוס שפירא "הכרה ואכיפה של פסקי חוץ" (חלק ב') עיוני משפט ה' (תשל"ו-ז) 38 (להלן: "שפירא חלק ב'"), בעמ' 55-46.

השאלה העקרונית האם ומתי ניתן להפעיל שיקול דעת מעבר להוראות הקבועות בחוק אכיפת פסקי חוץ יכולה להיוותר לעת מצוא לפי שבכל מקרה, התשתית שהובאה בהליך הנוכחי אינה מצדיקה לעשות כן. בהקשר שיקול דעתו של בית המשפט טענו הנתבעים בסיכומיהם – "... האם אפשר להפעיל את החוק נגד תייר. תייר שמקום מושבו נניח בארה"ב ורכושו באנגליה, האם אפשר לאכוף פסק דין אוסטרלי נגדו דוקא בישראל? האם אין צורך להראות קשר או זיקה? זאת שאלה שאנחנו שואלים...." (עמ' 222 ש' 7-5).

...

לא מצאתי בטיעונים האחרים שהובאו מאת הנתבעים כדי לשנות מסקנה זו ובכלל האמור הטענה לגבי תביעה שהגישו התובעות מאוחר יותר כנגד חברת Threadneedle; הטענה כי תרשים 'זרימת כספים' שצוין בפסק החוץ כמוסכם, לא היה מוסכם בפועל (לקשיים בענין זה ר' למשל סע' 76-73 להחלטת 22.2.2016; הקשיים שנזכרו באותה החלטה, לא רופאו בשלב הסיכומים ובכלל האמור לא בוצעה הפנייה לראיה כי הוגש או נטען דבר מה בהליך באנגליה ממנו ניתן ללמוד כי האמור בפסק החוץ בענין ההסכמה האמורה אינו נכון); הטענה כי "מסרו לשופט באנגליה" כאילו הנתבע עבד אצל התובעות בעוד בפועל הוא עבד בחברה־אם של התובעות ברוסיה ושהה בלונדון לשם עזרה בקליטת עובדים; טענות ליחס בין הסכם ינואר 2013 לבין עדות בילאייב; ועוד.

לאחר עיון לא מצאתי כי הראיות שלפני מצדיקות מסקנה בענין העדר נכסים ובענין העדר אפקטיביות של הליך אכיפת פסק החוץ (ככל שיש כלל מקום לבחון סוגיה כזו).

לאור כל האמור ולאחר עיון במכלול טעוני וראיות הצדדים, מתקבלת התובענה במובן זה שמוכרז כי פסק החוץ כהגדרתו לעיל, אכיף בישראל.

א. לפני בקשת התובעת להכיר בצו הירושה הזר שהוצא בגרמניה וזאת מכח סעיף 11(ב) לחוק אכיפת פסקי חוץ, התשי"ח -1968 (להלן – החוק).

סעיף 11(ב) קובע מספר תנאים להכרה ובהם: קיום פסק חוץ, ההכרה בפסק החוץ היא אגב דיון בעיניין הנמצא בסמכותו, וההכרה היא לצורך אותו עניין בלבד, ההכרה מותנת בכך שמן הדין והצדק לעשות.

שקולי יעילות מטים את הכף לטובת קיום פסק דין שהיתקבל במדינת המקור, כל עוד לא הוכח שפסק הדין ניתן במירמה או שאין זה מן הדין ומן הצדק לאכוף אותו.

אין זה ראוי שהתובעת תצטט ציטוט חלקי ממה שנאמר בעיניין אגם (סעיף 17 של פסק הדין).

...

ער אני לכך שיש בקביעתי משום הכבדה על התובעת, אך באיזון האינטרסים נראה שאין מנוס מלילך בדרך זו. גם אם אקבל את טענת התובעת שהסיכוי שתוצאות הליך הירושה בבימ"ש ישראלי תהיה שונה מצו הירושה הוא קלוש עד כדי דמיוני, ככל שקיים סיכוי גם אם הוא קלוש ודימיוני, יש לתת לו מקום על פי שיטתנו המשפטית.

בהקשר זה יש להזכיר שהכלל הוא שהכרה אגבית היא היוצא מהכלל: בהלכת אגם לעיל, ביהמ"ש העליון היה ער לטיעון זה ובכל זאת הגיע למסקנה כי ענייני ירושה וצוואה דינם להתברר בהליך על פי חוק הירושה, ואף ציין את היתרונות הגלומים בכך (סעיפים 14-16 בספק הדין).

א. אשר על כן אני קובע, כי על התובעת להציג צו ירושה ישראלי על זהות יורשיו של אוסקר שינדלר כתנאי להמשך ניהול ההליך, ואין מקום להכיר בצו הירושה הגרמני.

בהחלטה קבעתי, בין היתר, כי אין להכיר בצו הירושה בהכרה ישירה או אגבית מכוח סעיף 11 לחוק אכיפת פסקי חוץ, תשי"ח - 1958 (להלן-"חוק אכיפת פסקי חוץ"); לא נעשה הליך קליטה של צו הירושה באישור של הממונה מכוח סעיף 8 (א) לצוו שעת חרום שהוגש מטעם המבקשים ואין בו משום הכרה בצו הירושה לצורך בירור התביעה.

בנסבות אלו, אין גם חשש להיעדר אפקטיביות של פסק הדין.

זאת, מבלי שיהא בהכרה של קמ"ט המשפטים משום הכרה בפסק חוץ לפי חוק אכיפת פסקי חוץ ודי בה, לצורך פתיחת שערי בית המשפט בפני המבקשים לצורך ניהול ההליך.

...

על פי החלטתי מיום 6.12.22 הוגשה ביום 26.1.23 עמדת המשיב 8 כנציג בית המשפט בדבר התוקף המשפטי של צו הירושה שאושר על ידו.

דיון ומסקנות: לאחר בחינה של טענות הצדדים; עמדת המשיב 8 בנימוקיו שהובאו בהתאם להחלטה מיום 6.12.22 ובהתחשב בפנייה של המבקשים בהתאם להחלטה בבר"ע, להכרה בצו הירושה ע"י קמ"ט משפטים ובנסיבותיו של ההליך שבפני, בסעד המתבקש כיום להחזרת הרישום במקרקעין בשטח C ע"ש המנוח חמדאן, הגעתי למסקנה כי יש לקדם את ההליך אף שלא הוגש צו ירושה מבית דין שרעי בישראל.

לאור האמור, הבקשה מתקבלת.

נוכח כל האמור, נשאלת השאלה מהו תוקפו של פסק הדין האוקראיני.

הנתבעים לא הכחישו או טענו כי הכספים יצאו מישראל; הדין החל הוא הדין הישראלי – עילות נזיקיות בהתאם לדין "מקום ביצוע העוולה", עילת עשיית עושר ולא במשפט הנובעת מהמעשה הנזיקי ולחלופין דין מקום ההתעשרות , עוולת הגזל הכפופה לבררת הדין בנזיקין, אך גם לדין החל במקום הימצאו של הנכס הקנייני, לרבות מיטלטלין; לנתבעים זיקות הדוקות לישראל בניהול עסקים נוספים, ניהול חשבונות בנק בישראל, ניהול הליכים משפטיים בישראל, היותם אזרחי ישראל (בנוסף לשלילת אזרחותו האוקראינית של הנתבע 1 וויתור הנתבע 2 על אזרחותו האוקראינית); בחינת האפשרות לצרף בפורום אחד את כל הצדדים וליישב את המחלוקת בכללותה בהתדיינות אחת, בהיות דיסקונט נתבע מרכזי בתביעה והקושי בבירור התביעה נגדו באוקראינה; היות הנתבעים בעלי ממון רב ויכולת כלכלית לניהול ההליך כאן כשם שמנהלים באנגליה ובארה"ב; אפקטיביות אכיפת פסק דין שיינתן בישראל מאחר והכספים הועברו לחשבון בדיסקונט; שקולי נוחות ויעילות הגם ומשקלם נמוך נוכח הגלובליזציה והתפתחות הטכנולוגיה, נוטים לטובת התובע נוכח העדר טענות טובות ומבוססות של הנתבעים ומקיומם של מסמכים, מידע, עדים וראיות רבות בישראל לרבות ביחס לפעולות בחשבון של הנתבעת 4 ובשימוש שנעשה בכספים בגבולות ישראל.

על תובע אשר קיבל היתר המצאה אל מחוץ לתחום שהוגשה בקשה לביטולו, לעמוד בשלושה תנאים מצטברים: קיומה של עילת המצאה, בהתאם לאחת החלופות המנויות בתקנה 500 לתקנות (תקנה 166 לתקנות החדשות) ותנאיה הייחודיים (בנוסף לתנאים המצטברים הנ"ל), וברמת הוכחה של תביעה הראויה לטיעון – נוכח השלב הדיוני בו טרם היתקיימו הוכחות וטרם הובאו ראיות; קיומה של עילת תביעה ראויה, כזו המעוררת "שאלה רצינית שיש לידון בה", וזאת לגופו של עניין (להבדיל מעילת ההמצאה).

...

לסיכומו של פרק זה, נוכח כל השיקולים שפורטו לעיל, אני קובעת כי ישראל אינה הפורום הנאות לדון בסכסוך שבין התובע לנתבעים 1-2.

התיישנות; סבורני כי טענת ההתיישנות נדונה לא מעט במסגרת החלטות קודמות הן בבקשה לסילוק על הסף והן בהחלטת בית המשפט העליון בערעור, כך שטענה זו לא עומדת לנתבעים במסגרת בקשה מקדמית עוד יותר מבקשה להיתר המצאה.

סוף דבר; לאור האמור אני קובעת: המסירה לנתבעים בישראל – אינה מסירה בהתאם לתקנות ולפיכך לא יכולה להיחשב כמסירה כדין.

המבקשים טוענים עוד, כי ביום 10.02.23 נדחתה בשוויץ, לטענתם "באופן נחרץ" בקשה מפורטת לביטול הליך הבוררות בטענה להעדר סמכות שיפוט ולחילופין לעיכוב ההליך בשוויץ, בשל התביעה כאן, שהוגשה לאחר תחילת ההליך שם. לטענתם, אם ימצא בבוררות שביטול הסכם סימני המסחר נעשה כדין, תישמט הקרקע מתחת לתביעה דכאן, שכן כל יתר העילות הנטענות נובעות מהודעת הביטול ונסמכות על קונספציה שגויה שלפיה אדקו גרופ לא היתה רשאית לבטל את ההיתקשרות ועל הנתבעים האחרים היה למנוע זאת.

" מדינת ישראל היא צד לאמנת ניו-יורק בדבר הכרתם ואכיפתם של פסקי בוררות חוץ, 1958 (Convention on the Recognition and Enforcement of Foreign Arbitral Awards, 1958 להלן: האמנה).

תכלית האמנה לקדם אכיפה יעילה של הסכמי בוררות בנלאומיים באמצעות קביעת סטאנדרטים אחידים לאכיפת הסכמים מסוג זה, אליה מצטרף שיקול הוודאות והחשש מפני אי-כיבוד הסכמי בוררות בנלאומיים (ראו רע"א 1030/15 גבריאל דדון נ' יהויכין יוסף חדד, פסק דינו של כב' השןפט יורם דנציגר, ס' 9 (נבו, 18.08.15); ישראל שמעוני, דיני בוררות אופק חדש בבוררות, מהדורה שלישית מורחבת, כרך ב', עמ' 706 (2019)).

...

בהקשר זה טוענים המשיבים, כי ההחלטה לגבי המשך הבוררות בשוויץ "היא החלטה לכאורה שאינה מחייבת איש אלא, באה לצורך פניה לבורר, שהוא אמור להחליט בעניין". דיון והכרעה לאחר שהתעמקתי בטענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה לעיכוב הליכים להתקבל.

לאחר שבחנתי את כלל השיקולים הנדרשים לרבות זהות הסוגיות הדרושות הכרעה בכל אחד מן ההליכים, זהות בעלי הדין, מניעת הכרעות סותרות, וכן שיקולי יעילות דיונית וחיסכון במשאבים, באתי לכדי מסקנה לפיה ליבת הסכסוך היא זהה ותתברר במסגרת הבוררות (לפירוט השיקולים שיש לקחת בחשבון ראו: רע"א 8758/20 זהבי בלאו ושות' נ' ירון בורנשטיין פס' 10-9 להחלטתו של כב' השופט עפר גרוסקופף (נבו 03.02.2021)).

סוף דבר הבקשה לעיכוב ההליכים בתביעה מתקבלת.