אי-שמירת מרחק לפי תקנות התעבורה

· בת"פ 13045-11-18 – בעבירה של נהיגה בשיכרות, לפי סעיף 62(3) יחד עם סעיף 39א לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א – 1961, בעבירה של נהיגה בקלות ראש, לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה, בעבירה לפי התוספת השניה שגרמה לתאונת דרכים, לפי סעיף 38(2) לפקודת התעבורה, בעבירה של אי שמירת מרחק, לפי תקנה 49 לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961, בעבירה של אי מסירת פרטים בתאונת נפגעים, לפי תקנה 144א(3) לתקנות התעבורה, בעבירה של אי הודעה מיד על תאונה, לפי תקנה 144א(4) לתקנות התעבורה, בעבירה של אי הגשת עזרה לנפגע תאונה, לפי תקנה 144א(2) לתקנות התעבורה ובעבירה של אי עצירת רכב במקום התאונה, לפי תקנה 144א(1) לתקנות התעבורה (להלן – "כתב אישום שני").

...

סוף דבר לפיכך, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר לתקופה של 6 חודשים, שיבוצע בדרך של עבודות שירות, הנאשם יחל את עבודות השירות ביום 18.2.21.

לפני בית משפט קמא הונח כתב אישום בו יוחסו למערער עבירות של נהיגה בקלות ראש – עבירה לפי סעיף 62 (2) לפקודת התעבורה (נ"ח) תשכ"א 1961 (2011); חבלה של ממש – עבירה לפי סעיף 38 (3) לפקודת התעבורה (נ"ח ) תשכ"א-1961 (9923); עקיפה כשהדרך לא פנויה – עבירה לפי תקנה 47(ד) לתקנות התעבורה תשכ"א-1961 (2556); אי שמירת מרחק – עבירה לפי תקנה 49 לתקנות התעבורה תשכ"א-1961; היתנהגות הגורמת נזק – עבירה לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה תשכ"א-1961 (2425).

...

בנסיבות העניין, אני סבור כי אין הצדקה לחריגה, במקרה זה, ממתחם העונש ההולם לקולא בשל פוטנציאל שיקומי (כאמור בסעיף 40 (ד) לחוק העונשין, מנגד איני סבור כי יש לחצות את רף מתחם העונש ההולם לחומרה משיקולי הגנה לשלום הציבור כנדרש בסעיף 40(ה9 לחוק העונשין.

בנסיבות אלו, אני סבור כי היה מקום שבית המשפט יטיל על המערער נוכח היקף הנפגעים ואופי הפגיעות כעולה מכתב האישום, ולהטיל עליו עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות, אך במידה מתונה ולקבוע רף יותר נמוך מכפי שקבע בית משפט קמא.

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, אני סבור כי ראוי להעמיד את הפסילה בפועל על 24 חודשי פסילה בפועל תחת 36 חודשי פסילה בפועל.

כנגד המבקש/הנאשם הוגש כתב אישום בגין עבירות של אי שמירת מרחק לפי סעיף 49 לתקנות התעבורה תשכ"א-1961 (להלן:"תקנות התעבורה"), חבלה של ממש לפי סעיף 38 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א - 1961 (להלן:"הפקודה"), נהיגה בקלות ראש לפי סעיף 62(2) לפקודה, עבירת תוספת שניה שגרמה לתאונת דרכים לפי סעיף 38(2) לפקודה, היתנהגות הגורמת נזק לפי סעיף 21(ב)(2) לתקנות התעבורה.

...

טיעוני ב"כ המשיבה/המאשימה המשיבה/המאשימה מתנגדת לבקשה וטוענת כי אין לאפשר למבקש/לנאשם לחזור בו מהודאתו.

ייאמר כי כשגרה בכל תיק ותיק, אני מקפידה הקפדה יתרה על התנהלות עורכי הדין והנאשמים בעת הדיונים מולי וניתנת שימת לב יתרה לתשובות הנאשמים לכתבי האישום עת הם עומדים מולי: ראשית, כולם, ללא יוצא מן הכלל, מגיעים לדוכן העדים ולא משיבים לכתב האישום מתוך הקהל, אני שמה לב לקשיי שפה, לשפת הגוף וכל עוד יש לי ספק ולו קל שבקלים, מופסק הדיון ומוזמן מתורגמן או מוסבר שוב ושוב כתב האישום, עד שנחה דעתי כי הנאשם הבין את עובדותיו.

סוף דבר על פי החומר שבפני, לא שוכנעתי כי הבקשה לחזרה מהודאה באה מתוך פגם כלשהו בגיבוש הסדר הטיעון או מתוך אמונה כנה בחפותו של המבקש/הנאשם אלא כמהלך טקטי תוך ניצול מותו המצער של הסנגור הראשון ולצורך מטרה אחת ויחידה והיא להשיג הקלה בעונש.

עקיפה כשהדרך לא פנויה – עבירה לפי תקנה 47(ד) לתקנות התעבורה אי שמירת מרחק – עבירה לפי תקנה 49 לתקנות התעבורה.

...

לעניין זה מקובלת עלי עמדת המאשימה במלואה.

בסופו של דבר, בהתחשב בשיקולים האמורים ובנסיבות המקרה דנא, אני קובע כי מתחם העונש ההולם הינו בין ענישה צופה פני עתיד ועד מספר חודשי מאסר בפועל בודדים, לביצוע בעבודות שירות, ותקופת פסילה בין 4 חודשים ל- 30 חודשים (עניין ביטון וכן ת"ד 12257/07 מ"י נ' שובלי נתנאל [ניתן ביום 15.7.09, פורסם בנבו]) לצד ענישה נלווית.

אני מורה על סיווג הפסילה כך שיתאפשר לנאשם לנהוג במהלכה במלגזה, במקום עבודתו ובשטח העבודה בלבד.

ביום 20.3.17 הוגש נגד הנאשמת כתב האישום המייחס לה העבירות הבאות: אי שמירת מרחק –לפי תקנה 49 לתקנות התעבורה תשכ"א- 1961 נהיגה בקלות ראש–לפי סעיפים 62(2) ו-38(2) לפקודת התעבורה (נוסח חדש).

...

אשר על כן, הבקשה נדחית.