אי-קבלת הודעה על פסילה ואמצעי תיקון

טענת העותר שלא קיבל את הודעות המשיבה על הפסילות ואמצעי התיקון שנקבעו לו, הוצגה באופן לקוני, מבלי להציג טענה קונקרטית, שלא לומר ראיה, על בעיה הקיימת במערכת קבלת הדואר במקום מגוריו.

...

ובסופו של דבר ביקשה לבטל את תקופות הפסילה ואמצעי התיקון שנקבעו לעותר וכן לבטל את נקודות החובה הרשומות לחובתו.

סוף דבר, העתירה נדחית.

(ב) הודעה על אמצעי תיקון לפי תקנה 549(א) ו-(ב) שנשלחה כאמור בתקנת משנה (א), יראו אותה כמסורה לנהג בתום 15 ימים מיום משלוחה, זולת אם הוכיח שלא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב המנעותו מלקבלה.

הוא לא הצביע על ראיה מפריכה פרט להודעתו הסתמית "לא קבלתי כל הודעה". בעיניין זה, דעתי כדעתה של השופטת רות רונן בדבריה המצוטטים לעיל לפיהן "אם די יהיה בהצהרה סתמית של נהג כי הוא לא קיבל דבר דואר רשום, הדבר ירוקן מתוכן את כוונתו של מתקין התקנות אשר קבע את החזקה לפיה דבר הדואר יראה כאילו הוא נימסר תוך 15 יום מיום משלוח ההודעה". אין לקבל את טענת העותר לפיה העובדה שהעותר ביצע את הקורס מאוחר יותר מעידה, כי אילו היה נודע לו על הפסילה קודם לכן, היה מבצע את הקורס או דוחה אותו כפי שעשה.

...

ביום 12.02.24 מסר העותר "הודעה" לבית המשפט בה צירף דוגמא ל'אישור מסירה' הנדרש לטענתו וכן הפנה לפסיקה על פיה נקבע, לטענתו, כי מקום בו אין אישור מסירה חתום אזי המשיב לא עמד בנטל ההוכחה, כי דבר הדואר נשלח ולמעשה אינו עומד בתקנה 500 לתקנות התעבורה ולפיכך דין העתירה להתקבל.

        אני סבורה כי כדי להרים את הנטל, על העותר לתת הסבר טוב יותר מההסבר שניתן על ידיו באשר לסיבה בשלה הוא לא קבל את ההודעות שנשלחו אליו.

לאור כל האמור לעיל יש לקבוע, וכך אני קובעת, כי אין כל צורך באישור מסירה לדואר רשום שנשלח, להוכחת קבלת הודעה בדבר התליית רישיון נהיגה בגין אי ביצוע קורס וכי בהתאם לתקנה 550 ולפסיקה די בהוכחת משלוח דואר רשום כדי להקים את החזקה הקבועה בתקנה 550(ב) והעותר לא סתר חזקה זו. לפיכך אני דוחה את העתירה.

(ב) הודעה על אמצעי תיקון לפי תקנה 549(א) ו-(ב) שנשלחה כאמור בתקנת משנה (א), יראו אותה כמסורה לנהג בתום 15 ימים מיום משלוחה, זולת אם הוכיח שלא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב המנעותו מלקבלה.

" התקנה קובעת, איפוא, כי ההודעה על פסילת הרישיון נשלחת לנהג בדואר רשום לפי הכתובת הרשומה במאגר נתוני הנהגים שבמשרד התחבורה, ורואים אותה כמסורה לנהג בתום 15 ימים מיום משלוחה, אלא אם הוכיח הנהג שלא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו. ראו ע"א (חיפה) 47577-09-20 המאם מסארוה נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ, 11.1.2021, שם נאמר כי על פי תקנה 550, די שהמבטחת תוכיח כי ההודעה נשלחה אל כתובת הנהג בדואר רשום כדי שנטל הראיה, כי ההודעה לא התקבלה אצלו, יעבור אל הנהג.

...

כאמור לעיל, סביר שמשרד הרישוי שלח את מכתביו לכתובת התובעת הרשומה במשרד הפנים, ובכל מקרה היה בידי התובעת להציג פלט מפורט של מעקב המשלוח מדואר ישראל על מנת לסתור את חזקת המסירה, והיא נמנעה מעשות כן. לפיכך, התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבעת את הוצאות ההליך בסך של 3,500 ש"ח. המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.

עוד נטען על ידי המערער כי, טעה בית המשפט קמא כאשר קבע כי המערער העלה את טענותיו בעיניין אי קבלת הודעה על הפסילה המנהלית רק במסגרת ההליך; בית המשפט קמא צטט באופן חלקי את החלטת אגף הרשוי מיום 18.8.2019, ולא הזכיר חלק מהדברים שכוללים את דברי המערער, שלפיהם הוא לא קיבל הודעה על הפסילה; המערער העלה את טענותיו בפני אגף הרשוי מיד לאחר שידע על הפסילה במהלך בדיקה שגרתית על ידי שוטר.

תקנה 550(א) לתקנות התעבורה קובעת כי ההודעה בדבר אמצעי תיקון "תישלח לנהג בדואר רשום, לפי הכתובת הרשומה במאגר נתוני הנהגים שבמשרד התחבורה, או תמסר אישית לידיו". תקנה 550(ב) לתקנות קובעת חזקת מסירה לפיה הודעה על אמצעי תיקון שנשלחה בדואר רשום "יראו אותה כמסורה לנהג בתום 15 יום מיום משלוחה, זולת אם הוכיח שלא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב המנעותו מלקבלה". יוצא, איפוא, כי על מנת שתקום חזקת המסירה יהיה על מנורה להוכיח בשלב ראשון כי ההודעה נשלחה בדואר רשום אל כתובתו של המערער, ורק אז נטל הראיה יעבור אל המערער על מנת להוכיח כי ההודעה לא התקבלה אצלו.

...

סבורני כי התליית רישיון מסוג זה שונה מפסילה ישירה עקב ביצוע עבירה חמורה, לא כל שכן, כזו שנקבעה בפסק דין של בית משפט, כמו במקרים של מגדל וקרנית.

שנית, במקרה דנן לא נקבע על ידי בית המשפט באופן פוזיטיבי כי הנהג ידע בפועל על הפסילה, אלא נקבע כי לכל היותר הוא לא עמד בנטל ההוכחה לעניין סתירת חזקת המסירה, וכפי שצוין לעיל אף מסקנה זו אינה יכולה לעמוד.

סוף דבר: הערעור מתקבל.

לדבריה לא קיבלו את הקנס המקורי כי אם הגיעה לביתם הודעה על כפל קנס, אותו שילמה מיד.

יפים לעניין דבריו של כב' הש' בולוס בעפ"ת 51587-11-18 אחמד חמדאן הנ"ל: "כן בשל עוצמת החשד שאף טבוע בבקשה מהסוג זה שלרוב מוגשת אחרי קבלת הודעה מאת משרד הרשוי באשר לצבירת נקודות ונקיטה באמצעי תיקון (כגון פסילה מנהלית). הרוב המכריע של הבקשות המוגשת אחרי קבלת הודעה מאת משרד הרשוי בדבר הפעלת אמצעי תיקון בעקבות שיטת הניקוד, נגועות בחשד כי התכלית האמיתית העומדת ביסודן שונה מזו המוצהרת:

הבקשה הוגשה רק לאחר שהמבקש קיבל הודעה על אמצעי תיקון נוסף.

...

יפים לעניין דבריו של כב' הש' בולוס בעפ"ת 51857-11-18 חמדאן (3.12.18): "ואילו באשר לטעם השני, ביהמ"ש העליון אשר לא אחת את המסקנה לפיה, קיומו של תצהיר שבגדרו אחר מודה בנהיגה ברכב בזמן ביצוע העבירה, לא מצדיק את מתן האורכה המבוקשת לאחר שהקנס שולם (רע"פ 7839/08 שמעון קורנפלד נ' מדינת ישראל (10.11.08); רע"פ 9540/08 עופר מוסברג נ' מדינת ישראל (8.1.09); רע"פ 8927/07 סעד אבו עסב נ' מדינת ישראל (29.1.08).

סוף דבר, כפי שציינתי לעיל, הארכת המועד להישפט לאחר תשלום הדו"ח אפשרית רק בנסיבות חריגות ביותר כמו המקרים בהם לא ידע המבקש ולא יכל היה לדעת אודות הדו"ח או כאשר בסמוך לאחר מכן לקה במחלה קשה אשר דחקה הצידה את נושא הדו"ח והטיפול בו (ר' עפ"ת (חי') 40444-10-18 פטאל פנינה נ' מדינת ישראל [2.11.18]).

בסוף דבריי אבקש להביע צערי על העיכוב במתן ההחלטה בתיק זה, בשל התלבטות ארוכה בנוגע לאופן בו יש להכריע במתח הקיים בין הפרוצדורה וסופיות הדיון לבין טענותיו שובות הלב של המבקש הנוגעות החשש מקיומו של עיוות דין; טענות שכאמור בהחלטתי, אין בהן די. סוף דבר, הבקשה נדחית.