עוד היא מציינת, שלאחר פרישתה מהעבודה במוסד הטכניון בשנת 2013 היא חששה לפנות בנושא זה, ורק לאחר סיום העסקתה במוסד הטכניון במסגרת חוזי ייעוץ, היא אזרה אומץ לפעול ולתבוע את המגיע לה. אולם, פנייתה של באת-כוחה ביחס למימוש זכויותיה נדחתה על ידי הטכניון.
]
מעבר לאותו מיסמך, נשוב ונדגיש שגם הסכמי ההעסקה הספציפיים שנחתמו עם התובעת במהלך השנים[footnoteRef:21], גם הם ציינו בהאי לישנה כי "המדען יהיה זכאי לחופשת מחלה בשיעור של 30 יום בשנה, כשהתשלום בגין העדרות עקב מחלה הנו החל מהיום הראשון למחלה ובהתאם לאישור רפואי. המדען לא יהיה זכאי לפדיון ימי מחלה"[footnoteRef:22].
זאת, הן לגבי הזכות לשבתון, הן לגבי הזכות למענקי מחקר, הן לגבי החובה ללמד, וכיו"ב הבדלים מהותיים;
האבחנה שבנידון אינה ייחודית אצל הנתבעים, והיא מקובלת גם במוסדות אקדמיים רבים ונוספים, בארץ;
תוכנית קמ"ע לא נועדה לשנות את האבחנה בין שתי הקבוצות שבנידון, ולא נועדה להשוות בצורה מלאה ושלמה בין מכלול הזכויות והחובות של שתי הקבוצות;
חברי סגל המחקר, בין אם הם עובדים בטכניון ובין אם הם עובדים במוסד הטכניון, אינם זכאים לפדיון ימי מחלה.
...
בהתאם לכך, טענת התובעת כי היא הועסקה על ידי הטכניון, ולא על ידי מוסד הטכניון, אף היא דינה להידחות.
לסיכום – לאור כלל האמור לעיל, דין התביעה להידחות.
הוצאות – חרף דחיית התביעה, אנו קובעים כי לפנים משורת הדין, ואף בשל היותה של התובעת גמלאית, אין לפסוק צו להוצאות לחובתה.
