אי-התייצבות עדי התביעה לדיון הוכחות

להבנתנו, אין בכך כדי לשנות, שכן בין אם נידרש התובע להרים ולפירוק סחורה במפעל (בימים שבהם הגיעו קונטיינרים) ובין אם נידרש להרים, להעמיס ולפירוק סחורה אצל לקוחות (בימים שבהם לא הגיעו קונטיינרים) הרי שמדובר בעבודה מונוטונית של פריקה והרמת סחורה, אשר מתאימה להלכה הפסוקה בהיותה "תנועות חוזרות ונישנות"; רביעית אשר לגירסאות השונות לעניין מספר השעות שבהם עסק התובע בהרמת והורדת משאות מדי יום, וכן הגרסאות השונות לעניין מספר הארגזים שהועמסו מדי יום, וכן מספר הפועלים שעסקו בפריקת וסידור הקונטיינרים, הרי שאף שאכן התרשמנו שהתובע הגזים כאן ושם בתאור תנאי עבודתו, אין לדעתנו להביא זאת לחובתו של התובע במובן זה שתביעתו תדחה (כפי שבקש מאיתנו הנתבע) ובמקום זאת הנכון הוא לקבוע את התשתית העובדתית בהתאם לעדותו האובייקטיבית יותר של המעסיק, שאין לו אינטרס בדבר; ולבסוף נתנו אמון בטענת התובע כי העד מר יסובסקי היה אמור להעיד ולתמוך בגירסתו, אך לא התייצב לדיון מאחר ולא חש בטוב, ונידרש על פי הנחיות משרד הבריאות לעשות בדיקת קורונה (דיון ההוכחות היתקיים בשיאו של גל המגיפה האחרון).

...

הנתבע טוען כי מעיון בתיקון הרפואי של התובע עולה כי החלה לסבול מכאבי גב כבר בשנת 2011, וככל הנראה לפני כן, ועל כן יש לדחות את תביעתו בשל שיהוי בהגשתה.

להלן נביא את נימוקנו למסקנה זו: ראשית התובע העיד בפנינו, ונתנו אמון בעדותו, כי עסק בהרמת והורדת משאות במשך 27 שנים ברציפות.

על כן, לא מצאנו להביא זאת לחובת התובע.

סוף דבר מצאנו כי מתקיימת תשתית עובדתית למינוי מומחה (אורטופד) לצורך המשך בירור התביעה.

עדי התביעה לא התייצבו לישיבת ההוכחות שנקבעה ליום 19.12.2021.

בדיון מיום 10.2.2022 לא התייצבו העדים, אך מאחר שבא-כוח המאשימה הודיע כי צו ההבאה בעיניין האח בוצע וכי אישתו יודעת על הדיון, ניתנה לבקשת המאשימה החלטה שלפיה צוי ההבאה יחודשו וכן נקבעה ישיבת הוכחות ביום 29.3.2022.

...

בהחלטה מאותו יום (10.11.2021) נקבע כי מועד הגשת תיק המוצגים נקבע ארבעה חודשים קודם לכן וכי הבקשה נדחית.

בשלב הזה יומני כבר היה מלא עד פגרת הקיץ ומאחר שמדובר בתיק שנפתח למעלה משנה קודם לכן, החלטתי להמתין לראות, שמא יתפנה מועד ביומני.

חרף האמור, העד לא התייצב לדיון ההוכחות שהתקיים ביום 16.5.2023, בו העידו חלק מעדי התביעה.

...

ביום 22.5.2022, טרם שמיעת הראיות, הורשע המערער על יסוד הודאתו בעקבות הסדר טיעון שהושג עמו; אולם ביום 5.7.2022 ביקש המערער לחזור בו מההודיה והמותב נעתר לבקשתו.

לגופו של עניין, לא שוכנעתי כי קמה בעניינו עילה לפסילת המותב.

אף לא שוכנעתי כי התבטאויות המותב בתום הדיון וחילופי הדברים שבאו על רקע זה, בינו ובין באת-כוח הנאשם 2, מקימות עילה לפסילתו.

מכל הטעמים המפורטים לעיל, הערעור נדחה.

בדיון ההוכחות שהתקיים ביום 30.6.21 נשמעו עדי התביעה.

לשיטת הנאשמים, בנסיבות אלה, אי התייצבות עדי התביעה לדיונים כמוה כאי התייצבות התביעה עצמה, ומשכך יש להורות על מחיקת כתב האישום כנגדים, מכח סעיפים 133 ו- 94 לחסד"פ. עוד טענו הנאשמים, כי יש להורות על ביטול כתב האישום מחמת הגנה מן הצדק, מכח סעיף 149 לחסד"פ, שכן ההליך מיתנהל מזה כחמש שנים, כשבשנתיים האחרונות לא היתקיים ולו דיון אחד לגופו של עניין, בשל מחדלי המאשימה.

...

טרם נשמעה פרשת ההגנה, הגישו הנאשמים בקשה לקיום משפט זוטא, ובית הדין נעתר לבקשתם.

עם זאת, הובהר בפסיקה כי "לא כל מעשה נפסד שעשו הרשויות החוקרת או המאשימה, או רשות מעורבת אחרת, יצדיק את המסקנה שדין האישום להתבטל מטעמי הגנה מן הצדק", וכי "ביטולו של הליך פלילי מטעמי הגנה מן הצדק מהווה אפוא מהלך קיצוני שבית המשפט אינו נזקק לו אלא במקרים חריגים ביותר.  בדרך כלל יידרש הנאשם להראות שהתקיים קשר סיבתי בין התנהגותן הנפסדת של הרשויות לבין הפגיעה בזכויותיו" (ע"פ 4855/02 מד"י נ' בורוביץ', פ"ד נט(6) 776 (2005)).

מכל מקום, בשלב זה של ההליך, לא שוכנעתי כי בפניי אחד מאותם ממקרים חריגים המצדיקים ביטול כתב אישום מחמת הגנה מן הצדק.

סוף דבר הבקשה לביטול כתב האישום – נדחית.

לדיון ההוכחות הראשון שנקבע ליום 24.04.22 התייצבו הצדדים וב"כ התביעה הודיע כי ד"ר כץ שהוזמן להעיד מטעמו מסר לו כי אינו יכול להגיע בשל מחלה ולפיכך הוסכם בין ב"כ הצדדים כי עדי התביעה יעידו בדיון ההוכחות שהיה קבוע עבור עדי ההגנה ביום 04.05.22.

המומחית מטעם נתבעת 1 בתחום רפואת המשפחה לא התייצבה אף היא בשל מחלת נכדה שהיה במצב קשה ביום הדיון, ושלמרבה הצער נפטר ביום למחרת.

...

המקרה המצער שקרה לתובע קשה וכואב אך עד למסקנה שיש להטיל אחריות על רופא או מוסד רפואי בגין טיפוליו, המרחק הינו רב. בידי נותר רק לאחל לתובע הרבה בריאות ואריכות ימים אך סבורני כי עליי לדחות את תביעתו.

לאור כל האמור לעיל התביעה נדחית, אך בנסיבות העניין לא ראיתי לנכון לחייב את התובע בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד של הנתבעות בגין ניהול ההליך.

סבורני שפסיקת הוצאות ריאליות בתיק שכזה יכול להביא ל "הרתעת יתר" של אוכלוסיות מוחלשות מלפנות לבתי המשפט, ואין הדבר נכון מבחינת מדיניות שיפוטית ראויה.