לטענת המשיבה, המבקשים הציגו את עצמם בפניה, יחד עם בנם, כישות כלכלית אחת, תוך שציינו כי מדובר "בעסק משפחתי", וכי ההלוואה ניטלת לשם קידום פרויקט נדל"ן, אשר אמור להניב עבורם רווח רב. ככל הנראה, הוסיפה המשיבה, "העסק המשפחתי", אותו טיפחו המבקשים, נקלע לקשיים כלכליים, והמבקשים עושים כל שעל ידם על מנת "לחמוק" מהתחייבותם "ולהציל את עורם".
לטענת המשיבה, עצם הודאת המבקשים בהמרצת הפתיחה, כי חתמו כערבים על ההסכם, מלמדת על הבנתם כי הם ערבים לחובות הבן.
המבקשים גם ציינו בעדותם, כל אחד בנפרד, כי, במקרים בהם ביצעו פעולות שונות מול צדדים שלישיים והיה קושי בהבנת מסמכים או נידרש תירגום של תוכן הפגישות, נטו להעזר בקרובי מישפחה (ובבניהם כשבגרו) כדי להיתמודד עם קשיי השפה.
לו סבר התובע שהוא נוטל הלוואה, הנוספת על ערבות שהוא טוען לה בסכום של 750,000 ₪, ניתן להניח שהיה יודע היטב מהו סכום ההלוואה ונוקב בסכום ולא "בערך".
רביעית, מהעדות עולה כי המבקשים התייצבו בבנק, אשר אישר את רישומה של המשכנתא מדרגה שנייה לזכות המשיבה בטופס שהוא עצמו הנפיק להם.
כך, המבקש ציין, כי אכן התכוון לחתום על ההלוואה, אם כי ציין כי "לא בקטע של בית". מאידך, ציין, כי היה ערב, אך ציפה – גם כערב – לקבל את הכסף לידיו הוא, ואז להבנתו הוא יהיה במעמד ערב ואף תוך מתן בטוחה של הנכס: "אני חתמתי על זה, איפה כסף? תביא כסף בבקשה ... איפה הכסף? אני חתמתי תביאי כסף לחשבון שלי ואז אני ערב וגם הבית ... חשבתי שאני אמור לקבל כסף בעצמי ולא הבנתי שאני לא מקבל את הכסף הזה ... אני ערב. אני ערב ותביאי כסף ביד שלי אני ערב שלו. אני ערב בחינם?". (ההדגשה בקוו תחתון – אינה במקור – הח"מ).
...
נוכח המפורט לעיל אני קובעת כי הופרה חובת הגילוי הקבועה בסעיף 3 לחוק אשראי הוגן- גם עותק חוזה ההלוואה על נספחיו לא נמסר למבקשים עובר לכריתתו וגם לא גולו כל הפרטים הנדרשים על פי סעיף קטן (ב) לסעיף 3.
בהתחשב במכלול הטעמים המפורטים לעיל, אני קובעת כי לא מתקיים יסוד
ההטעיה הקבוע בסעיף 15 לחוק החוזים ומכאן שהמבקשים אינם זכאים לבטל את החוזה על יסוד הוראותיו.
סיכום
דין התובענה להידחות.
