אי-אפשרות לחישוב מדויק של נזק

הגמשה זו בעיניין הסעד מסיטה את הדגש מן הצורך בהוכחת היסודות המסורתיים הנדרשים להוכחת עילת התביעה בהליך פרטי אל עבר תכליות האכיפה וההרתעה שביסודו של חוק תובענות ייצוגיות, והיא מתרכזת בהטלת חיוב על המזיק בגובה הנזק שגרם, גם אם בנסיבות שנוצרו אי אפשר מבחינת הניזוקים לקיים את התכלית הקלאסית של דין הנזיקין השבת המצב לקדמותו " (ה.ש.- צ.ו).

כך, גם אם יש אפשרות להוכיח בחישוב מדויק את סכום הנזק הכולל, עשוי להיות קושי בחלוקתו בין חברי הקבוצה, בין משום שמי מהם לא דרש את חלקו, לא הוכיח את זכאותו לפצוי או לא אותר, ובין מכל סיבה אחרת.

כך נקבע בעיניין רייכרט (שם, סעיף 67): "... עקרונית ניתן לקבוע את הנזק בתובענות ייצוגיות בדרכים שונות אשר מיושמות בקשת רחבה של מצבים ... דרכי הוכחה נוספות, אשר קרובות במהותן להליך האינדיבידואלי, מבוססות על קביעת ניזקו של כל אחד מחברי הקבוצה אך זאת, ללא ניהול הליך מפורט של הגשת תצהירים, אלא באמצעות חישוב כללי המבוסס על נתונים עובדתיים שאינם שנויים במחלוקת או ניתנים להוכחה פשוטה. ניתן, כמובן, לשלב בין שתי הדרכים, על-ידי התוויית נוסחה כללית שתיושם, לגבי כל אחד מיחידי הקבוצה, על-פי הנתונים המיוחדים הנוגעים לו. מן העבר האחר, קיימות דרכים נוספות לקביעת הפצוי, המבוססות על קביעת סכום הנזק הכולל שניגרם לקבוצה כולה באמצעות שיטות שונות שפורטו לעיל. לבסוף, במקרים בהם לא ניתן לחשב את הנזק (אף שאין חולק כי נגרם), קיימת אפשרות לקבוע את סכום הפצוי גם על דרך האומדנה" למעשה בעיניין דנן בו הנזק הוא עצם גביית העמלה בגין הודעה ראשונה ביחס לפיגור/חריגה מסוימים בחשבון לקוח הבנק, יש לאתר ביחס לכל לקוח, היינו חבר בקבוצה, את מספר ההודעות הראשונות בהן חוייב בעמלה, ולהכפיל בשיעור העמלה בו חויב (כאמור - עד ליום 1.6.15 90 ₪ וממועד זה 5 ₪), מדובר בתחשיב אריתמטי פשוט לכאורה ואולם לצורך השגת הנתונים לנוסחת החישוב (מספר הלקוחות שקבלו הודעה ראשונה וחויבו בגינה, מספר החיובים וכיוצ"ב) יש צורך במומחה חשבונאי שיקבל גישה למקורות הבנק בעיניין זה ויגיש דו"ח מפורט לבית המשפט.

...

" (שם, עמ' 42-45) כאן ראוי להוסיף ולומר את הדברים הבאים – אף שמצאנו לעיל כי התובעת רשאית הייתה לסמוך ידיה על מינוי מומחה/ ממונה מטעם בית המשפט לצורך בחינת שיעור הנזק נוכח העובדות הקיימות בתיק, הרי שהיא ביקשה לקצר ונמצאה מאריכה.

סוף דבר מכלל האמור מעלה, התביעה היצוגית מתקבלת כמפורט להלן – הגדרת הקבוצה תהא כדלקמן: "כל לקוחות המשיב, שחויבו בעמלה בגין הודעה ראשונה בדבר פיגור בתשלום או יתרה חריגה, כל זאת החל משבע שנים לפני הגשת בקשת האישור ועד הגשת התביעה הייצוגית לאחר אישורה" לעניין זה הוראת תעריפון הבנק לפיה הבנק יגבה עמלה על פיגור בתשלום ויתרה חריגה "החל מההודעה השנייה" תפורש באופן בו הדיבור "הודעה שנייה" יתייחס להודעה שניה בגין הפיגור המסוים או החריגה המסוימת.

על מנת לבחון את שיעור הנזק ודרך הפיצוי הראויה בנדון, אני סבור כי ראשית דבר, יש צורך במינוי מומחה, שימונה לאחר קבלת עמדות הצדדים בעניין זה, ובכלל זה באשר לזהותו של המומחה.

יחד עם זאת, אי אפשר להיתעלם ממצבו הרפואי והתפקודי של התובע, כפי שאלו עולים מהמסמכים שצורפו לתיק בית המשפט.

משאלו הם פני הדברים הרי שלא ניתן לבצע חישובים מדויקים בעיניין ראש הנזק ואני קובע כי יש לשלם באופן גלובאלי בגין הפסדי השנים האבודות סך של 150,000 ₪.

כיום, הפסיקה מכירה בפצוי בראש נזק של אובדן תלות (ראה ע"א 3033/19 פלוני נ' פלוני (19/07/21); תא (חי') 39188-01-19 ע.א נ' קרנית-הקרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים (03/11/21); ע"א (באר שבע) 6901-10-20 ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוחה מ.ש. ז"ל (21/06/21)).

...

ערך הפיצוי צריך שיהא "פיצוי ממשי על אבדן דבר שהוא יקר מכל...". לדידי יש לפסוק לתובע פיצוי בגין אובדן שירותי רעיה במופרד מראש נזק של כאב וסבל ואני קובע סך גלובלאלי של 180,000 ₪.

אני סבור כי נכון לקבוע שהתובעים יפוצו בסך 20,000 ₪ בגין הוצאות קבורה.

סוף דבר התביעה מתקבלת והנתבעת תשלם לתובעים את הסכומים דלעיל בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 15.2% מהסך הנ"ל. המזכירות תמציא פסק דין זה לצדדים בדואר רשום ניתן היום, י"ב סיוון תשפ"ב, 11 יוני 2022, בהעדר הצדדים.

כלל יסוד הוא כי עניין שבמקצועיות הניתן לאומדן מדויק, ואומדן ניזקי בניה כמו גם עלות תקונם הינם בהחלט עניין כזה, יש להוכיח באמצעות חוות דעת שמאית וככל שהתובע לא עשה כן דין התביעה להידחות, כאמור בע"א 9656/05 נפתלי שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ (פורסם בנבו: "הגישה הרווחת היא, כי על הנפגע להוכיח לא רק את עובדת הנזק אלא גם את שיעורו, כך שאפילו אם הוכיח הנפגע נזק, תדחה תביעתו אם לא הוכיח שיעור הנזק. במה דברים אמורים? במקרים בהם לאור טבעו ואופיו של הנזק ניתן להביא נתונים מדויקים, שומה על הנפגע התובע לעשות כן ומשנכשל בנטל זה, לא ייפסק לו פיצוי. אכן, מקום שהוכח קיומו של נזק, העובדה שאין אפשרות לחשב שיעור הנזק במדוייק, אין בה כשלעצמה כדי לשחרר את המעוול מתשלום פיצויים לניזוק. אין אנו נדרשים בהכרח לדיוק מתמטי ולוודאות מוחלטת. די כי הנפגע יוכיח את ניזקו ואת הפצוי המגיע לו בודאות סבירה, המתבקשת מנסיבות העניין (ראו ע"א 294/92 דרוק נ' אהרון, פ"ד מז (2) 23 (1993). להלן: ע"א 294/92). הווה אומר, כי במקרים בהם לאור טבעו ואופיו של הנזק קשה להוכיח בדייקנות ובודאות את מידת הנזק ושיעור הפיצויים, די לו לנפגע שיביא אותם נתונים, שניתן להביאם באופן סביר, תוך מתן שיקול דעת מתאים לבית המשפט לעריכת אומדן להשלמת החסר (ראו ע"א 355/80 דלעיל)." (וראה גם: ע"א 355/80 אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לה (2) 800, 807-806 (1981); ע"א 153/04 רובינוביץ נ' רוזנבוים, [פורסם בנבו]); ע"א 7905/98 Aerocon C.C. נ' הוק תעופה בע"מ, פ"ד נה(4) 387, 398 (2001); ע"א 9145/18 שרות מזור א' לתיקון ושפוץ מוצרי חשמל ביתיים בע"מ נ' שרות פלוס בע"מ (פורסם בנבו, 24.01.2021); ע"א 5620/16 אופטיקה הלפרין בע"מ נ' Luxottica Group Spa (פורסם בנבו, 21.01.2020).

...

לענייננו, לאחר שעיינתי בסרטונים שהגישו הצדדים ושמעתי את הראיות בעניין זה, אני מוכן להניח כי הנתבעים אכן הותירו את הנכס באופן בו היה צורך לבצע בו עבודות לשם השמשתו.

סוף דבר על כן, אני מחייב את הנתבעים ביתרת דמי השכירות שלא שולמו על ידם בסך 10,500 ₪; ובפיצוי התובע בגין אי פינוי הנכס בסך של 42,240 ₪, סה''כ 52,740 ₪.

כן ישלמו הנתבעים לתובע שכר טרחת עו''ד בסך כולל של 8,000 ₪ והוצאות משפט בסך של 2,650 ₪.

כלל יסוד הוא שהוכחת זכאותו של אדם לפצוי ממוני בגין נזק שניגרם לו, נבחנת במנותק משאלת האחריות לנזק זה או לנכונות קיומה של הפרת הסכם עימו, וכי עליו להוכיח גם את הנזק שניגרם אך זאת באמצעות ראיות מתאימות, אלא וככל שלאור טבעו ואופיו של הנזק, קשה הוא להוכחה בדייקנות ובודאות ובמקרה שכזה די לו שיביא בפני בית המשפט את הנתונים המשקפים את הנזק אשר ניתן להעריכם באומדן ובאופן סביר להשלמת החסר: "הגישה הרווחת היא, כי על הנפגע להוכיח לא רק את עובדת הנזק אלא גם את שיעורו, כך שאפילו אם הוכיח הנפגע נזק, תדחה תביעתו אם לא הוכיח שיעור הנזק. במה דברים אמורים? במקרים בהם לאור טבעו ואופיו של הנזק ניתן להביא נתונים מדויקים, שומה על הנפגע התובע לעשות כן ומשנכשל בנטל זה, לא ייפסק לו פיצוי. אכן, מקום שהוכח קיומו של נזק, העובדה שאין אפשרות לחשב שיעור הנזק במדוייק, אין בה כשלעצמה כדי לשחרר את המעוול מתשלום פיצויים לניזוק. אין אנו נדרשים בהכרח לדיוק מתמטי ולוודאות מוחלטת. די כי הנפגע יוכיח את ניזקו ואת הפצוי המגיע לו בודאות סבירה, המתבקשת מנסיבות העניין (ראו ע"א 294/92 דרוק נ' אהרון, פ"ד מז (2) 23 (1993). להלן: ע"א 294/92). הווה אומר, כי במקרים בהם לאור טבעו ואופיו של הנזק קשה להוכיח בדייקנות ובודאות את מידת הנזק ושיעור הפיצויים, די לו לנפגע שיביא אותם נתונים, שניתן להביאם באופן סביר, תוך מתן שיקול דעת מתאים לבית המשפט לעריכת אומדן להשלמת החסר (ראו ע"א 355/80 דלעיל). ( ע"א 9656/05 שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ ,פסקה 16 , (27.7.08)).

...

וכך העיד בדבר מר בן גיגי בחקירתו הנגדית: " הייתי סמנכ"ל המלון, ופנו אלי, אני הייתי צריך לדעת על מה מדובר. ביקשתי לראות את ההתכתבויות, לא זכרתי מה אני אמרתי, אני זוכר מה היה, אני זוכר מה היה בגדול, וביקשתי לראות, אני זוכר שהיו מספר דין ודברים לגבי התשלום ובסופו של דבר אמרו לי כן היא שילמה ביום השלישי, אני אומר את זה כי אני יודע את זה היום. באותו זמן אם היית שואלת אני לא זוכר אם שילמו או לא." .

ברי כי טענה זו של התובעת שהינה עורכת דין במקצועה שבוודאי מודעת למושכלות היסוד בהוכחת הנזק , לא ניתן לקבל, באשר הפסד השתכרות, כמו כל נזק אחר, מצריך להביא ראיות על קיומו, ובמקום שבו לא טרח התובע לעשות כן, ולא נתן הסבר מניח את הדעת מדוע לכך, דין תביעתו בראש נזק זה להידחות.

על כן ולסיכום פרק זה, דיי באמור בכדי לדחות את תביעתה של התובעת גם בעניין זה. סוף דבר לנוכח תוצאה זו אליה הגעתי , אני מורה על דחיית תביעה זו. בנוסף , בשים לב למניין ההליכים המרובים ומשך ניהול במהלך התובענה, מניין הדיונים ומהותם וכן התנהלות המתדיינים, אני קובע כי התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בסך 10,000 ₪ , בשכר טרחת ב"כ הנתבעת בסך 25,000 ₪ ובשכר עד הנתבעת בסך 800 ₪ כפי שנקבע בדיון ההוכחות מיום 24.5.23 .במסגרת פסיקת ההוצאות , הבאתי בחשבון גם את החלטתי מיום 30.8.23 הנוגעת להגשת סיכומי תשובת התובעת.

בע"א 9656/05 נפתלי שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ נקבע לעניין משמעות הוכחת הנזק או אי הוכחתו לרבות בהליכים לפי דיני הנזיקין: "15. החזרת המצב לקדמותו הנו עיקרון על החל לא רק בדיני החוזים אלא גם בדיני הנזיקין. הכלל היסודי של שומת הנזק אשר הותוה בפסיקה הוא להשיב לקדמותו את מצבו של הצד שזכותו הופרה, קרי, לפצותו בכסף באופן בו יהא מצבו על אף ההפרה כאילו לא הופר החוזה (ראו ע"א 1/62 כרמי, עו"ד נ' שעשוע, פ"ד טז(2) 1190 (1962)). על הנפגע להוכיח את הנתונים העובדתיים ששמשו בסיס לחישוב גובה הפיצויים. לא די לו לנפגע, כי יוכיח, שבשל הפרת החוזה נגרם לו נזק אלא עליו גם להוכיח מהו הסכום שהוציא כדי להסיר את הנזק. בהקשר הנידון, אין נפקא מינה אם מדובר בפצוי על בסיס חוזי או פיצוי על בסיס נזיקי. לשון אחר; הוכחת הנזק היא תנאי הכרחי אך לא מספיק לקביעת הפצוי:....." ובהמשך: "16. הגישה הרווחת היא, כי על הנפגע להוכיח לא רק את עובדת הנזק אלא גם את שיעורו, כך שאפילו אם הוכיח הנפגע נזק, תדחה תביעתו אם לא הוכיח שיעור הנזק. במה דברים אמורים? במקרים בהם לאור טבעו ואופיו של הנזק ניתן להביא נתונים מדויקים, שומה על הנפגע התובע לעשות כן ומשנכשל בנטל זה, לא ייפסק לו פיצוי. אכן, מקום שהוכח קיומו של נזק, העובדה שאין אפשרות לחשב שיעור הנזק במדוייק, אין בה כשלעצמה כדי לשחרר את המעוול מתשלום פיצויים לניזוק. אין אנו נדרשים בהכרח לדיוק מתמטי ולוודאות מוחלטת. די כי הנפגע יוכיח את ניזקו ואת הפצוי המגיע לו בודאות סבירה, המתבקשת מנסיבות העניין (ראו ע"א 294/92 דרוק נ' אהרון, פ"ד מז (2) 23 (1993). להלן: ע"א 294/92). הווה אומר, כי במקרים בהם לאור טבעו ואופיו של הנזק קשה להוכיח בדייקנות ובודאות את מידת הנזק ושיעור הפיצויים, די לו לנפגע שיביא אותם נתונים, שניתן להביאם באופן סביר, תוך מתן שיקול דעת מתאים לבית המשפט לעריכת אומדן להשלמת החסר (ראו ע"א 355/80 דלעיל)". ומן הכלל אל הפרט: התובע לא הביא ראיות להפסדי הישתכרות לעבר שכן מאז 2010 ו/או בסמוך לכך אינו עובד ומשתכר במסגרת הבטחת הכנסה.

...

ביום 8.3.20 הגישו הנתבעות בקשה לביטול ההחלטה מיום 6.2.20 ומנימוקי הבקשה נעתר בית המשפט ואפשר לנתבעות להגיש חוות דעת רפואית מטעמן.

נוכח האמור בתיעוד הרפואי ממועד התאונה ואילך אני סבור שהנכות התפקודית נמוכה משיעור הנכות הרפואית או לפחות מזו הנטענת על ידי התובע.

גם בטיעון זה יש לחזק את המסקנה שמעבר ל-3 חודשים לא נזקק לעזרה ולא יזדקק לה בעתיד.

בנסיבות תיק זה ולאחר ששקלתי את שאלת האחריות המוטלת על מי מהצדדים, את העדר הראיות בנוגע לשיעור הנזק, את התהיות והספיקות העולות ממכלול העדויות והתיעוד הרפואי אני סבור כי בשקלול כל האמור לעיל על הנתבעות ביחד ולחוד לפצות את התובע בסך של 25,000 ₪ .