איתור נכסים נפקדים על ידי עורך דין

בית המשפט המחוזי בירושלים ת"א 29759-07-21 קדמאני נ' חמאדה בפני כב' הרשם, השופט אילן סלע 1. עותמן קדמאני 2. עלי קדמאני 3. חאלד קדמאני 4. שלודי חוולה קדמאני 5. סומיה קדמאני 6. שלודי עאישה קדמאני 7. מוחמד עומר קדמאני 8. אסמאא קדמאני 9. גושא לובנא 10. אינעאם קדמאני 11. מרווה קדמאני 12. אמין קדמאני 13. בשיר קדמאני 14. לואי קדמאני ע"י ב"כ עו"דענאן עטשי המבקשים 1. עזבון המנוח עבד אלכרים חמאדה 2. אם כלתום קדמאני 3. חמאדה קדמאני 4. ראמי קדמאני 5. ענאן קדמאני 6. חנאן קדמאני 7. ע'דיר קדמאני 8. עדנאן סלאמה אלשוייקי משיבים 8-1 ע"י ב"כ עוה"ד סמיח בשיר ומוחמד בכר 9. האפוטרופוס לנכסי נפקדים 10. בגאדי מוחי אלדין המשיבים החלטה

ההודעה על הפסקת הייצוג, מקימה לשיטתם של המבקשים "טעם מיוחד" כאמור בסעיף 27(א) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן: "החוק"), ומהוה בסיס מספק להענות לבקשה להארכת המועד, בשל הקושי לאיתור עורך דין אשר יסכים לקבל על עצמו את המשך הייצוג.

הטענה בדבר הפסקת הייצוג על ידי עורך הדין אינה מהוה טעם מיוחד הנידרש במקרה זה, כאמור.

...

עוד לפי ההסדר, בהמשך יכריע הבורר, מהו הסכום הראוי שהמבקשים ישלמו למשיבים, ככל שאלו יחפצו לקנות את החלקה כולה, או הסכום הראוי שהמשיבים ישלמו למבקשים, ככל שאלה לא יחפצו ברכישת החלקה.

ואכן, דין הבקשה להידחות.

נוכח כל האמור, באתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הבקשה.

המשיב 2 (להלן: "עמוס") עסק בתיווך, באיתור נכסי נפקדים ועיזבונות בתחום הנדל"ן ובעסקאות בתחום זה. המערער 1 (להלן: "אביב") הוא יזם בתחום הבניה והוא בעל השליטה ובעל כל המניות של המערערת 2, שהיא הבעלים של כל המניות ובעלת השליטה של המערערת 3 (להלן: "פ.ל.מ").

עמוס ניהל בשנת 2010 מו"מ, עם משרד עורכי הדין ברנבלום, באי כוחם של בעלים של חלקת קרקע ברחוב צפרירים בחיפה, הרשומה כחלקה 162 בגוש 10910 (להלן: "החלקה") אותה רצה עמוס לרכוש על מנת לבנות עליה דירות ושטחי מסחר ולמכור אותם.

לחייב את אביב לשלם לנתן את הוצאותיו ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 30,000 ₪ + מע"מ. לקבוע כי זכויותיו של עמוס הן 30% על פי הסכם המייסדים, וככל שהסכם זה יבוטל, מבלי שיבוצע פירוק על ידי בית המשפט, זכאי עמוס ל-25% מרווחיה של פ.ל.מ, כמפורט לעיל בסעיף 50.

...

לסיכום, הייתי מציעה לחברותיי לקבוע כדלקמן: לדחות את הערעור של אביב באשר לזכויותיו של נתן.

ש. שטמר, שופטת עמיתה השופטת ברכה בר-זיו [אב"ד]: קראתי את חוות דעתה של חברתי, השופטת ש. שטמר, ואני מסכימה עם התוצאה אליה הגיעה חברתי , לפיה, בסופו של יום, יש לדחות את ערעורו של אביב ולחייבו בהוצאות כמוצע על ידי חברתי.

א. אלון, שופטת הוחלט: הערעור נדחה.

" בהתנגשות בין שני עקרונות משפטיים אלה ההלכה היא, כי במקרה בו ניתן פסק-דין אשר מהוה מעשה-בית-דין בין בעלי הדין, אך אותו פסק-דין הושג במרמה, על עיקרון הסופיות לסגת בשל כללי צדק ויושר, כפי שקובע השופט זוסמן שם, בעמ' 454: "כוחו של בית-משפט של יושר למנוע בעל-דין מלאכול את פירותיו של פסק-דין אשר השיג בתרמית - עתיק יומין הוא ואינו מוטל בספק". (סעיף 4 לפסק הדין בע"א 417/89 סעד חסן סעד אע'בריה נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים , מה(4) 641).

מסקנתי זו מתחייבת מדבריו של התובע אשר נאמרו במסגרת הדיון בו ניתן פסק דין 1: "אני ביקשתי לטעון את טיעוני על ידי עורך דין. היות וביהמ"ש לא נענה לבקשתי והיות והתנהלות תיק זה היתה באופן לא תקין כלפי והיות ועוד לפני שהצלחתי לעיין בעירעור ולקבל עליו ייעוץ ולו מינימאלי, כבר נקבעו שני מועדים לדיון בתיק וזאת כאשר ידוע שתיקים מן הסוג הזה נקבעים לדיון שלא בסעדים זמניים לאחר חודשים ואפילו שנים." כאמור, על פניו מדובר בטענות שמקומן בגדרי הליך ערעורי ולא בתובענה לביטול פסק דין.

כך, ניסיונם שלהם לאתר את תיק בית המשפט שהועבר מאשקלון (ת"א 1845/07) לבית משפט השלום בראשון לציון לא צלח.

...

אבהיר כי גם בהתעלם מאותן החלטות של ערכאות אחרות, בחינת טענת התרמית לגופה הובילה אותי למסקנה כי זו אינה מקימה עילת בטלות, כטענת התובעים.

למעלה מן הצורך, ומבלי לקבוע מסמרות, נראה כי יש ממש בטענת המדינה לפיה דין התובענה להידחות מחמת התיישנות (ראו סעיף 30 לבקשה לסילוק התובענה על הסף), מאחר והטענות המועלות על ידי התובעים בהליך דנן כנגד פסק דין 1, היו ידועות להם כבר במועד בו ניתן במהלך הדיון שהתקיים במעמד שני הצדדים (ראו פרוטוקול הדיון מיום 11.3.2010 לפני כב' השופטת צ'רניאק אליו הפניתי קודם) .

אשר על כן, אני מורה על מחיקת התביעה בהתאם לסמכותי לפי תקנה 100(1) לתקנות סדר הדין האזרחי.

המכתב נוגע לתביעות של נג'מה כנגד רמ"י, לרבות האפוטרופוס לנכסי נפקדים, שהוכרעו על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב.

במכתב רמ"י בעיניין נג'מה, שצוטט לעיל, נכתב על ידי יועץ משפטי לאחראי על רכישות והפקעות לגבי 7 חלקות אחרות, כי נרכשו באמצעות חוק רכישת מקרקעים; כי נג'מה הוכרה כבעלים של חלקים שונים ערב הרכישה; כי ניתנו ביחס לכך פסקי דין בבית המשפט המחוזי בתל אביב; וכי נג'מה היתה מיוצגת על ידי עורך דין.

במפה סימן פקיד ההסדר את החלקה כמעובדת "מזרע", כמו חלקות סמוכות בבעלות תושבי הכפר, לעומת אדמות אחרות שלא היו מעובדות וסומנו כ"בור" או "טרשים". באשר לתצ"א שצורפה על ידי הנתבעות מצוין בסיכומי התובע כי העדה מטעם הנתבעים לא היתה מסוגלת לאתר את החלקה על פני התצ"א משנת 2012 ואילו התצ"א משנת 2014 לפי הנטען לא רלבאנטית שכן בשלב זה כבר הוכשר השטח לבנייה.

...

אני סבורה כי אין בטענות לפיהן המקרקעין עובדו על ידי נג'מה ומשפחתה כדי לבסס את הטענות למרמה או פגם בהליך הרישום, כפי הנדרש על מנת לבוא בגדר סעיף 93 לפקודת ההסדר.

אני סבורה כי יש לנהוג זהירות בקבלת טענה של "מרמה פסיבית", בפרט כאשר בעל הזכויות פעל לגבי מקרקעין אחרים באותו אזור ואף היה מיוצג על ידי עורך דין, כפי שהיה בענייננו.

סיכומו של דבר, התביעה נדחית.

בית המשפט המחוזי בירושלים בפני כב' השופט א' דראל - סגן נשיא 13 אוגוסט 2023 ת"א 6106-04-19 רשיד שובכי נ' הבא מחמד אבראהים ג'דאללה עליאן ואח' בעיניין: אבראהים רשאד רשיד שובכי ע"י עו"ד איתן להמן התובע 1. הבא מחמד אבראהים ג'דאללה עליאן 2. ג'מאל ג'ולאני ע"י עו"ד רמי וכילה 3. הרשות לרישום והסדר זכויות במקרקעין 4. האפוטרופוס לנכסי נפקדים ע"י עו"ד עמיחי גימאני הנתבעים פסק דין

ג'ולאני מדגיש בתצהירו כי בטרם רכש את המקרקעין נפגש מספר פעמים עם מיאסה ונאפז, בביתם ובמשרדו של עורך הדין ג'וני שחאדה, ורכש את המקרקעין רק לאחר שהוצגו לפניו על ידי השניים ועל ידי עורך הדין המסמכים, ההחלטות ופסק הדין, שניתן בבית המשפט המחוזי, והוא שוכנע לאחר שנועץ בעורך הדין נסרי עאמר, שאין מניעה לרכוש את המקרקעין.

מר ברוך מוסיף בתצהיר כי פנה לגנזך המדינה כדי לברר באשר לייפויי הכוח של הנוטריון הצבורי הירדני, ולא איתר את ייפוי הכוח הנטען על ידי התובע (ייפוי כוח 1962) בספרי הנוטריון הירדני, לא לפי התאריך ולא לפי המספר הנטען, ומכך הוא למד על קיומו של סימן שאלה לגבי קיומו והאותנטיות שלו.

...

ראשית, לא ניתן להוכיח עובדות בהליך אחד, מעצם קביעתם בהליך אחר, אלא מכוח כללי ההשתק; שנית, ההשתק שאולי חל כלפי ג'ולאני, אינו מעלה ואינו מוריד במערכת היחסים שבין התובע לבין לשכת הרישום והאפוטרופוס, ולכן ממילא משהתביעה נדחית בשל אי הוכחתה, אין משמעות לשאלה האם ג'ולאני כפוף לאותן עובדות.

סיכום על יסוד האמור, אין מנוס מהקביעה כי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח את התביעה ודין התביעה להידחות.

אני מחייב את התובע בתשלום הוצאות הנתבעים 3-4 בסכום של 25,000 ₪ (יחד).