היה וייקבע כי עליה לשלם לפי ערכה העדכני של הקרקע נשוא הדיון, או אז יתקיים דיון נוסף אשר בגדריו יעידו השמאים שהגישו חוות דעת בתיק זה.
מטעם החברה להשבה העידו בישיבת ההוכחות הראשונה (22.5.2016) עו"ד אלינור קרויטורו, מנהלת אגף איתור ומידע בחברה להשבה; ד"ר נעמה פרוסטיג-דרמן, המשמשת כחוקרת חיצונית במחלקת איתור נכסים של החברה להשבה; בני הזוג ריבה ומרק לווינצו'ק וכלכלן החברה להשבה, מר יורי קנלר.
גם מההסכם מ-1980 (נספח ס להמרצת הפתיחה) עולה בבירור, כי עמדת האפוטרופוס הכללי הייתה שיש לרשום על שמם של נעדרים את המקרקעין שרכשו (ככל ששלמו 75% ומעלה מן התמורה, היה על הכשרת היישוב לאפשר את רשומם של הנעדרים כבעלי הקרקע כולה, תוך שהאפוטרופוס משלם את יתרת התמורה וההוצאות שנגרמו בשל ניהול הנכסים; וככל ששלמו פחות מ-75% יקוים שתוף במקרקעין, על פי חלקו היחסי של הרוכש).
...
בנסיבות אלה, אין בידי לקבל את טענת ב"כ הכשרת היישוב לפיה היו האחיות בלוך מודעות לכך שאביהן לא נספה בליטא וכיזבו בעניין זה (הן או בני משפחת לוינצו'ק), מסקנה אותה ביקש להסיק מן העובדה שסוניה לא ציינה בפניותיה להכשרת היישוב כי אביהן נרצח על ידי הנאצים; שעל קבריהן של האחיות לא צויינה עובדת היותן בנות לנספי השואה; ושהן נמנעו מלמלא דף עדות ב"יד ושם" בכל הנוגע לאביהן.
(2) עוולה נזיקית
אמנם אין בידי לקבל את טענת החברה להשבה לפיה הפרות חובות הדיווח לאפוטרופוס הכללי ולאפוטרופוס על נכסי האויב מהוות הפרת חובה חקוקה, שכן עוולה זו התווספה לפקודת הנזיקין האזרחיים, 1944, רק ב-1947, לאחר המכירה לקרן הקיימת לישראל.
עם זאת, אני סבורה כי יש בהתנהלותה של הכשרת היישוב כדי לבסס את עוולת הרשלנות, כפי שאסביר להלן.
משהגעתי למסקנה זו, מתייתר הצורך בדיון בהשלכת הפרת חובת הדיווח גם לממונה על נכסי האויב.