אישורים לרישום קרקעות על שם החברה

הנאשם תיכנן להביא לרישום הקרקע על שם חברת אבן בע"מ, שהייתה שייכת בעבר לאביו המנוח, זכי דוגה ז"ל, וכיום בבעלות משותפת של אשת הנאשם סיגל דוגה וידיד המשפחה (להלן בהתאמה: התוכנית העבריינית, החברה).

לצורך הוצאת התוכנית העבריינית לפועל, זייף הנאשם, בעצמו או באמצעות אחר מסמכים שונים כמפורט להלן: מיסמך מזויף נושא כותרת "אישור לרישום פעולה בפנקסי מקרקעין" מיום 20.1.00, של לישכת רישום המקרקעין בירושלים, המאשר כי הקרקע אינה חייבת במס רכוש.

...

אשר לפיצויים – סופו של דבר לא נפגעו קורבנות העבירה בכיסם, ומשכך מצאתי לפסוק לטובתם פיצוי כספי בשיעור נמוך יחסית, המתחשב בטרדה שנגרמה להם.

סוף דבר, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 22 חודשי מאסר בפועל.

אני מורה על הפעלת 6 חודשי מאסר מותנה (ת"פ 27593-08-10, גזר דין מיום 19.12.12).

המקרקעין נרשמו על שם הנתבעת בחודש אוגוסט 2019 ובסמוך לאחר מכן מכרה אותם לצד שלישי – חברת בניה משקית אחזקות בע"מ. המקרקעין נרשמו על שמה של האחרונה בלישכת רשם המקרקעין בחודש מרץ 2020.

י"ג קובע כי מיסמכי העברת הזכויות בממכר וכן ייפוי כוח בלתי חוזר לרישום הזכויות על שם הקונה, יימסרו לקונה רק לאחר המצאת אישורים מכלל הרשויות הרלוואנטיות לפיהם שולמו כל המסים החלים בעיסקה.

...

לנוכח כלל האמור, התביעה כנגד הנתבעים 2-4 נדחית במלואה.

סוף דבר הנתבעת 1 תשלם לתובע סך של 24,000 ₪, זאת בנוסף לסכום ששולם על ידה במסגרת פסק הדין החלקי.

בנוסף, תשלם הנתבעת 1 לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 4,000 ₪.

הדירה רשומה בלישכת רישום המקרקעין על שם חברה משכנת .

ביום 10.9.03 ניתנו אישורי מס שבח ומס רכישה בעיסקה לצורך העברתם ללישכת רישום המקרקעין; היתקבל גם אישור ערייה להעברת זכויות הנתבעת בדירה לתובע; העסקה לא הסתיימה ברשום לנוכח ויכוח בגין תשלום שכ"ט מצד התובע.

...

בתביעה, אשר כאמור הוגשה ביום 27.3.19 , עותר התובע להצהיר כי זכויותיה הרשומות של הנתבעת בדירה שייכות לו. לטענת הנתבעת, בתמצית - היא מעולם לא חתמה על הסכם הגירושין, מעולם לא הסכימה להעברת זכויותיה בדירה לתובע, מעולם לא חתמה על יפוי כח בלתי חוזר, המסמכים המצורפים לתביעה אינם במקור והחתימה הנחזית להיות חתימתה על המסמכים (בצורות שונות) זויפה, ומתוך כך יש לדחות את התביעה.

התובע בחר שלא לזמן את עו"ד מ. לעדות, התובע בחר שלא לחקור נגדית את הנתבעת על גרסתה אשר לא נסתרה; שליש מהזכויות בדירה שייכות לנתבעת ודין התביעה להידחות דיון והכרעה יאמר כבר, כי לאחר עיון בכתבי הטענות ובכלל החומר שבתיק - דין התביעה להדחות.

סוף דבר על יסוד כל האמור – התביעה נדחית.

₪ התובע ישלם לנתבעת הוצאות ההליך ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 15,000 בפסיקת הסכום הבאתי בחשבון השיקולים, בין היתר, מחד גיסא – הימשכות ההליך, מספר הדיונים שהתקיימו ותוצאתו, ומאידך גיסא – לא התקיימו חקירות, התביעה הוגשה על ידי אפוטרופוס לרכוש של התובע ומצבו הדל של חשבון האפוטרופסות.

טענת ההשתק כזכור, לעמדת המערער, המשיב מושתק מלסווג את העיסקאות שבמחלוקת כפירותיות-עסקיות, וזאת בשל שני טעמים חלופיים: הראשון, כי מחלקת מסוי מקרקעין אישרה את השומה העצמית שביצע לעיסקאות שבמחלוקת; והשני, כי בעיניין עדיאל, נקבע שהמערער אינו 'עוסק מורשה' כהגדרתו בחוק המע"מ. אף שיש לשתי טענות אלה משקל ראייתי מסוים (על כך ארחיב בהמשך עת אתייחס ל'מבחן הגג'), אין די בהן כדי לבסס תשתית מספקת לקבלת טענת ההשתק.

עוד יש לזכור, כי "[השיקולים] המניעים אדם לרשום קרקעות על שם חברה פרטית, שכולה בשליטתו, בין ששיקולים פיסקאליים הם או אחרים... כוחם יפה לא רק כלפי סוחרים אלא גם לגבי משקיעים פרטיים" (עניין גורי, בעמוד 755).

...

אני סבורה כי מבחן המנגנון העסקי הוא מבחן ראוי, אך בעיקר כאשר קיים מנגנון עסקי מאורגן.

כמו כן, ראו דבריו של השופט ה' קירש בע"מ (ת"א) 46960-07-13 ספידי – לינק בע"מ נ' פקיד שומה תל אביב 3 (5.7.2015), (שאליו הפנה גם חברי השופט סולברג): "אין לכחד כי מבחן המנגנון הוזכר בפסקי דין רבים בהקשר זה [...]. אכן קיום מנגנון עסקי לאורך זמן עשוי להצביע על קביעות הפעילות ולהוביל בשל כך למסקנה כי מדובר בעסק. אולם לטעמי מבחן היקף המנגנון איבד, במידה רבה, מחשיבותו בעידן זה. הרי בימינו אדם יכול לשבת על ספסל בשדרה, בחצות הלילה אם ירצה, ועם מחשב נייד על ברכיו וחיבור אלחוטי לאינטרנט הוא מסוגל לנהל עסקים חובקי עולם [...]. על כן ניתן לומר כי במאה העשרים ואחת קיומו של מנגנון עשוי להצביע על קיומו של עסק, אך העדרו של מנגנון (במובן המסורתי) איננו בהכרח מצביע על אי קיומו של עסק" (פס' 35(ד); ההדגשות במקור).

סוף דבר: אני מצטרפת לתוצאה שאליה הגיע חברי השופט סולברג ולעיקרי נימוקיו.

הוא עימת את המשיב עם העובדה שעל פי הרישום בנסח המקרקעין בעת שחתם על כתב הויתור ביום 24.9.07 המקרקעין היו כבר רשומים על שם חברת מסעי בני ישראל (20.6.07).

גדר המחלוקת ותמצית טענות הצדדים המבקש אינו מיתכחש לכך שהדירה שמשה כבטוחה להבטחת התחייבויותיו כלפי המשיב על פי ההסכם המקורי, לכך שקיים תעוד לפיו ההגבלה על שיעבוד הדירה הוסרה בהסכמת בני הזוג ולכך שהוגשה בקשה מוסכמת למימוש המשכנתא, בדרך של אישור הסכם המכר, במסגרת הליך שהתנהל בלישכת ההוצאה לפועל ובעקבותיו הדירה נרשמה על שם המשיב.

...

לסיכום יצוין כי התוצאה שלפיה המבקש איבד לא רק את השקעתו בפרויקט אלא גם את דירת משפחתו, היא קשה ומצערת.

לפיכך אין בידי לקבוע ממצאים עובדתיים בשאלה אם נגרם למבקש נזק עקב עוולות שבוצעו כלפיו ומיהם האחראים לכך.

תוצאה בהמשך לכל האמור לעיל, התביעה למתן סעד הצהרתי נדחית.