אישור תשריט חלוקה משנה

] בקשות אלו, לטענת התובע, נדחו שלא כדין, על אף שעמדו בכל הדרישות ומאז החלה, לטענתו, מסכת טרטורים והתעמרויות של הנתבעות בו. לטענת הועדה המקומית, מאחר ועפ"י התב"ע החלה על החלקה (התכנית הראשונה), ניתן לבנות על חלקה ששיטחה לפחות דונם לא יותר מ – 5 יחידות דיור, הרי שלא ניתן היה לאשר היתרי בנייה מעבר ל – 5 יחידות דיור שכבר הוקמו על החלקה, אלא לאחר שיאושר תשריט חלוקה, אשר הלכה למעשה יחלק את החלקה לשתי חלקות משנה, אשר על כל אחת מהן ניתן היה להקים 5 יחידות דיור (בהנתן ששיטחה של כל חלקת משנה הוא דונם לפחות).

...

הנתבעות טענו כי דין התביעה להידחות על הסף מחמת התיישנות, ולחילופין לגופה.

אכן, כמאמר הקלישאה, הנייר סובל הכל, אולם סבורני כי על בתי המשפט לומר בקול ברור וצלול כי אין להשלים עם השתלחות חסרת רסן בבעל דין – בין אם מדובר ברשות ציבורית או מי מטעמה ובין בכלל – ובפרט, כאמור, כאשר אין לדברים כל יסוד עובדתי.

סוף דבר לא מצאתי צורך להידרש לטענת ההתיישנות שהועלתה ע"י הנתבעות משמצאתי כי דין התביעה להידחות לגופה.

דין תביעתו של התובע להידחות וכך אני מורה.

יתרה מכך, גם מתוך מיסמך ההנחיות אשר צורף כראייה מאוחרת לתיק בית המשפט עלה כי מתן ההיתר לחלוקה של המיגרש למגרשי משנה כמפורט בהנחיות, כפוף לאישור תשריט חלוקה, פירסום הקלה ואישורה כחוק וכן שורת תנאים נוספים, לרבות קבלת אישורים של משרדי ממשלה שונים.

...

בנסיבות אלה, ממילא לא ניתן היה להיעתר לתביעתו לפסיקתו של פיצוי.

סוף דבר הנני מורה על פירוק השיתוף במקרקעין, בדרך של ייחוד נכסים, באופן המפורט בפסק דיני לעיל.

הנני דוחה את התביעה הכספית נשוא ת.א. 21865-02-12.

מנספח 1 לכתב תשובה שהגישה רמ"י להמרצה עולה כי ביום 18.6.70 ניתן בהסכמה תוקף של פסק דין להסכם חלוקה של חלקה 6 לפיו חולקה חלקה זו לשתי חלקות משנה בין בעליה המשותפים דאז (חלקת משנה 6/1 בשטח 4.403 דונם וחלקת משנה 6/2 בשטח 11.251 דונם), כאשר חלקת משנה 6/1 מוקצית לשימוש וחזקה ייחודית לרמ"י. כן ניתן צו לפינוי ולסילוק יד הנתבעים (שם) מחלקת משנה 6/1.

זאת ועוד, פירוק שתוף במקרקעין כפוף לקיום סעיף 143 לחוק התיכנון והבניה, תשכ"ה- 1965,לפיו תנאי מוקדם למתן צו לחלוקת מקרקעין בעין הנו אישור תשריט חלוקה לפי סעיף 143 לחוק התיכנון והבניה.

...

ראשית, אין באפשרות התובעים לנסות לתקוף מנהלית את החלטת רמ"י אשר דחתה את בקשתם להסדרת המקרקעין על יסוד נסיבות שהשתנו לאחר מועד קבלת ההחלטה, אלא על יסוד נתונים שעמדו בפני רמ"י, עובר למועד קבלת ההחלטה האם להיעתר לבקשת התובעים או לדחותה.

סיכומם של דברים, ומהטעמים שצוינו לעיל, לא שוכנעתי כי נפל פגם היורד לשורשו של עניין בהחלטת רמ"י לדחות את בקשת התובעים להסדרת המקרקעין.

סוף דבר מכל האמור לעיל אני מחליט לדחות את התביעה, ומחייב את התובעים, הדדית, לשלם לנתבעת באמצעות ב"כ הוצאות בסך 3,000 ₪ תוך 30 יום.

לטענת הנתבעים, בזמן עריכת התשריט לשותפים בחלקה לא היה כל עניין בו, שכן עוד בשנות השבעים של המאה הקודמת האחים חילקו ביניהם את זכויות החזקה והשמוש בחלקה, וכל אחד מהם אף חילק את המיגרש שהוקצה לו בפועל בחלוקת משנה לבניו, שבנו עליהם את בתיהם שנים רבות לפני התשריט ואף הקימו גדרות בהתאם.

על פי ההסכם, "אין תשריט חלוקה המראה מיקום הנכס בחלקה 16 בגוש 8775, אך הקונים והמוכרים, בחתימתם על שולי הסכם מכר זה, מסכימים כי הזכויות בנכס, היינו 113 מ"ר, ... יירשמו על שם הקונים [סועאד – י.ג.] כזכויות בלבד... אך הנכס אינו מהוה חלקת קרקע בפועל ואין הנכס מהוה חלקת קרקע באחד מחלקות המוכרים הנ"ל, מחלקה מס' 1 עד חלקה מס' 4". לא הובא בפני הסבר מניח את הדעת לניסוח הסכם המכר באופן שנוסח ולהתעלמות מנסחי ההסכם מקיומו של תשריט מאושר החל על החלקה.

...

סוף דבר, התביעה מתקבלת.

התביעה שכנגד נדחית.

לאור זאת, אני מורה כי הנתבעים ישלמו לתובעים שכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 10,000 ₪ בתוספת אגרת בית המשפט ששולמה על ידי התובעים.