אישור תמצית רישום מקרקעין

ב"כ הנתבעים ציין בסיכומיו בין היתר ובתמצית כי חוות דעתה של עו"ד ליברטי אינה חוות דעת בשאלה משפטית, כי אם "בעיניין מומחיות בתחום המיסוי בשאלת היתייחסות רשות המיסים להכרה בנאמנות מאוחרת בהתאם להוראות המקצועיות של רשות המיסים ויישומן בעובדות המקרה שלפנינו". לטענת הנתבעים, בכתב הגנתם בתביעת המנוחה רות סאייג ז"ל למחצית זכות הבעלות בדירה, פירטו הם כי הזכויות בדירה שייכות לנתבעת 2 כפי שהעיד על כך הנתבע בה"פ 8024-12-09, וכאשר הגיש התובע את תצהירי העדות מטעמו הם גילו כי התייחסותו של התובע לעניין מתמצה בלשון כללית, כי העובדה שהדירה רשומה מאז ומעולם אצל רשויות המס כשייכת לחברה "אינה ידועה לו" ואין לחייב אותו באופן כלשהוא "ככל שהדירה הוכנסה לחברה". לטענת הנתבעת, הואיל ושאלת מעמדה של הדירה כנכס מנכסי החברה היא שאלה מהותית בתיק, נדרשים הם להאיר בפני בית המשפט בראיותיהם את עניין מעמדה אצל רשויות המס לאורך השנים ומשמעות רישומה בלישכת רישום המקרקעין בהיבט מסוי ובעלות כלכלית ויישום הוראות רשות המיסים למקרה דנן על נסיבותיו.

...

סבורני כי העובדה שכותבת חוות הדעת נתבקשה לחוות דעתה מבחינה "מיסויית וכלכלית" אינה מעלה ואינה מורידה לעניין זה. אין המדובר בחוות דעת "מקצועית" או בחוות דעת "בדבר שבמומחיות" אלא עסקינן בחוות דעת משפטית המנחת סוגייה מיסויית–כלכלית הנוגעת בין היתר, אך לא רק, להוראות חוק מיסוי מקרקעין.

אשר על כן ובהינתן כל האמור, ובשים לב לעובדה כי חוות דעתה של עו"ד א' ליברטי היא חוות דעת משפטית, נקבע בזאת כי חוות הדעת פסולה מלשמש ראיה בתיק, ולפיכך הנני מורה על הוצאתה מתיק בית המשפט.

הנני מחייב את הנתבעים בהוצאות בקשה זו בסך כולל של 7,500 ₪, אשר ישולמו לתובע בתוך 30 ימים מהיום, וממועד זה יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

התמורה הוגדרה בסעיפים 4-5 להסכם המכר כך – אף שההסכם מציין במפורש כי התמורה המוסכמת הועברה במסגרת כריתת ההסכם, הן סאמר והן היחיד אישרו כי במעמד החתימה לא עברו כספים כלל (ראו עדות סאמר בעמ' 3 לפרוטוקול ש' 13-12 ועדות היחיד בעמ' 7 ש' 21-9).

מעיון בתמצית רישום המקרקעין עולות העובדות הבאות – ביום 30.12.19 נרשמו על שם היחיד זכויות בחלק של 1/36 מחלקה 72 מכוח ירושה (שטר מס' 58282/2019/1).

...

אשר על כן, ובהתקיים התנאים בהתאם להוראות סעיף 220 לחוק, אני מקבלת את בקשת הנאמן ומורה על ביטול הסכם המכר.

לכן, נראה שעדותו של עלי מחזקת את עדותו של ודיע בעניין זה. מנגד, הכחשתו של סאמר לעניין זה גובתה במסגרת עדותו של עו"ד סעיד נעאמנה, אשר הגיש תצהיר מטעם המשיב אולם בסופו של דבר לא התייצב לדיון ולכן תצהירו אינו מהווה חלק מהראיות ונמשך מהתיק.

סוף דבר - אני מקבלת את בקשת הנאמן לביטול העסקה על פי הסכם המכר מיום 28.12.19.

הנתבעים 9 ו־11–13 – רשות האכיפה והגבייה, לישכת רישום המקרקעין, רשם המשכונות ורשות המיסים – טענו בכתב הגנתם בין היתר ובתמצית, כי מבלי לקבל כל טענה של התובע המופנית כנגד המדינה, הרי שלגופם של דברים המדינה אינה מיתנגדת באופן עיקרוני לסעדים ההצהרתיים גופם, ובעיקר לסעד שצוין בסעיף א לרישת כתב התביעה (ר' בהרחבה סעיפים 11–18).

...

בסופו של יום, לאור כל המפורט בהרחבה בפסק הדין, שמיעת כל העדויות ובחינת הראיות ומשקלן "כפרי של ניתוח ההיגיון בשילוב עם התרשמות של חושים" (ר' בג"צ 2684/12 התנועה לחיזוק הסובלנות נ' היועמ"ש (פורסם בנבו, 9.12.15), פסקה נא) והסתכלות אף על התמונה העובדתית והמשפטית בכללותה, במבט רחב ותוך איזון כלל האינטרסים הנוגעים בדבר לרבות של רוכשים פוטנציאליים בהליכי מכר בהוצל"פ, באתי לכלל מסקנה כי דין התובענה להתקבל.

התביעה כנגד נתבעים 7 ו־8 נדחית בלא צו להוצאות, בהיעדר המצאה.

הנני מחייב כל אחד מזוגות הנתבעים בנפרד (נתבעים 1–2 ונתבעים 3–4) לשלם לתובע בגין שכר טרחת בא כוחו, ביחד ולחוד במסגרת 'הזוג', באורח מתון על רקע נסיבות התובענה, סך כולל של 25,000 ₪.

הבניין הנו בית משותף הרשום בפנקס הבתים המשותפים ונרשם לו תקנון מצוי (כפי שניתן ללמוד מתמצית רישום המקרקעין שהוגש בהליך זה).

הסעדים המבוקשים על ידי הנתבעת הן להרוס כל בנייה בלתי חוקית ובכלל זה שתי היחידות שהנתבעת בנתה בקרקע המהוה רכוש משותף או להשתמש בהם כמחסנים  במשותף עם התובעת ככל שיתקבל אישור לבניית המחסנים עבור שני הצדדים; להשיב את חצר הבניין למצבה המקורי ולהמנע משימוש ייחודי תוך לאפשר לתובעת להשתמש בחצר המשותפת כמוקבל וכחוק.

...

כך או כך, כאמור זו דרישה שנולדה בשלב מאוחר של ההליך והיא בגדר הרחבת חזית אסורה ועל כן נדחית.

יתר השכנים לא היו צד להליך ולא ניתנה להם הזדמנות להביא טענותיהם, ולכן הדרישות של הנתבעת בדבר שימוש בשטחים ציבוריים ותוספת הנאה משימוש ייחודי בחצר נדחות בגדרו של הליך זה. יוער כי ממילא צריך יהיה לברר גם את העלויות של התובעת במסגרת הבניה וההוצאות הנובעות מהשכרת הנכסים, ובאופן שבו הגישה הנתבעת את התביעה שלה לא היה מקום לבירור כאמור.

סיכום דין התביעה הראשונה להתקבל באופן חלקי כמפורט לעיל ודין התביעה השניה להדחות במלואה, ובנסיבות אלו הנתבעת תישא בשכר טרחת התובעת בסך 15,000 ₪ כולל מע"מ ובהוצאות התובעת באופן חלקי בלבד בסך 5,000 ₪.

בכתב התביעה המתוקן נטען בין היתר ובתמצית, כי אימה המנוחה של הנתבעת 1 רכשה מהתובעת את הדירה, וכי הנתבעים הנם בתה וחתנה אשר קיבלו ממנה עוד בחייה את הדירה ללא תמורה (ר' נסח הרישום, נספח א).

נסיונם של הנתבעים להסתמך על סעיף 125 (א) לחוק המקרקעין הקובע בין היתר כי "רישום בפנקסים לגבי מקרקעין מוסדרים יהווה ראיה חותכת לתכנו", אין בו ממש והוא לא יסייע להם, לפי שהסכמת הצדדים (המנוחה והתובעת) צפתה פני מצב שלאחר רישום זכויותיה בדירה, וקבעה לגביו, כי גם אז למנוחה לא יהיו זכויות בחניות שהוצמדו רישומית לדירתה.

...

אשר על כן הנני מורה כדלקמן: כי התוספת שנחתמה ביום 11.9.75 בין הגב' אירנה לנדאו ז"ל לבין התובעת, ביחס לחניות, תקפה ומחייבת את הנתבעים.

הנני מורה לנתבעים ולכל מי מטעמם לסלק ידם לאלתר מ-30 החניות (המפורטות בנספח ד1.

הנני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת בגין שכ"ט עו"ד סך כולל של 40,000 ₪ ואת אגרת המשפט כשסכומה משוערך למועד מתן פסק-הדין.