אישור תוכנית שפורסמה למתן תוקף של תכנית

במסגרת ההסדר ציינו כי ביום 3.4.19 אישרה הועדה המחוזית לתיכנון ובניה מחוז צפון תכנית שינוי ייעוד לבית העלמין ביבניאל, וביום 21.5.19 אושרה התכנית לפירסום למתן תוקף.

על יסוד האמור, ואף בשים לב לנימוקים שעמדו ברקע להסדר – בראשם ההתפתחות התכנונית כמתואר לעיל, ולתנאי שנקבע בהסכם לעניין הותרת הערובה שהופקדה לצורך הבטחת ביצוע הצוו, ככל שלא יינתן היתר בסופו של יום, הריני מאשרת את הסדר הפשרה שהוגש ונותנת לו תוקף של פסק דין.

...

בהחלטתו מיום 1.6.16 נעתר בית המשפט קמא לבקשה זו. בהמשך ולאחר הגשת בקשות שונות ומשנבנה המתחם פעם נוספת, הוגשה בקשת הוועדה לצו הריסה שיפוטי, וביום 1.11.16 ניתן צו ההריסה המבוקש.

הוסכם עוד כי המערערים ישלמו את הוצאות הוועדה בהתאם להחלטת ביהמ"ש קמא בתוך 30 יום.

לאחר עיון ושקילה, בשים לב להסכמת הצדדים למחיקת הערעור, אני מורה על מחיקתו.

בהמשך להתקדמות הקמת רכבת העמק וזמן קצר לאחר שאושרה למתן תוקף תכנית תת"ל 13/ב פורסמה ביום 5.9.11 הודעה על כוונה לרכוש זכויות וחזקה במקצת המקרקעין מכוח סעיפים 5 ו- 7 לפקודת הקרקעות.

הועדה מצאה, כי משמעות הדבר היא, כי לעת תחילת תוקפה של תכנית המתאר, לא ניתן היה עדיין לדעת מה יהיו ייעודי הקרקע הסמוכים לבתי העוררים, ואף לא ניתן היה לדעת מה יהיה אופיו של הבינוי בייעודי קרקע אלה.

...

לכך מתווספת העובדה, כי במסגרת ההסדר הדיוני לא הוזכרה סוגיה זו. כמו כן, כאמור, למומחית לא הוצגה מפת הפקעה בנוגע לשטח זה. בנסיבות אלו מצאתי, כי דין טענת התובע בנוגע להפקעת שטח נוסף בחלקה האמורה מכוח צו הכרזה משנת 2006 להידחות.

שכן, הסמכות להורות על פיצויי סבל מסורה לנתבע אולם במסגרת פיצויי ההפקעה הנתבעת שילמה לתובע לפנים משורת הדין פיצוי מהמטר הראשון ומשכך מתייתר הצורך לדון בתחולת הקריטריונים שקבע השר ויישומם על מקרה זה. עמדתה של הנתבעת בעניין זה מקובלת עליי.

המומחית מצאה, כי המסקנה המתבקשת היא, כי מדובר בדרך בין עירונית וכי יש לשום על פי הקווים המנחים לדרך בינעירונית.

המשיבים טענו, כי לעותרים לא נגרם כל נזק מהעובדה שלא קיבלו הודעות אישיות על הפקדת התכנית, כאשר אין כל חובה לכלול אותם בתחום תכנית איחוד וחלוקה כטענתם, ומאידך, עלול להיגרם נזק גדול לאנטרס הצבורי כתוצאה מביטול החלטה על אישור התכנית, שפורסמה למתן תוקף לפני למעלה משנתיים ובכך הפכה למעשה עשוי.

...

לפיכך – אני דוחה את בקשת ההצטרפות.

לפיכך, אני דוחה את טענת העותרים לפיה, היה על המשיבים למסור לעותרים הודעות אישיות בדבר הפקדת התוכנית.

אני קובעת המשך דיון בעתירות ליום 7.11.18 שעה 09:30.

רקע: בשנת 1987 פורסמה למתן תוקף תוכנית מאושרת חד/780 שלפיה המקרקעין בחלקה 176 בגוש 10037 בחדרה יועדו לשני מיגרשי מגורים בשטח 800 מ"ר, שצ"פ בשטח 784 מ"ר ודרך בשטח 183 מ"ר. על פי סעיף 16 להוראות התוכנית, כל השטחים המיועדים לצרכי ציבור יופקעו על ידי הועדה המקומית לתיכנון ובנייה, ויירשמו על שם הרשות המקומית.

להסיר ספק, כפי שהסביר מהנדס העיר חדרה בעת הדיון בהפקעה אצל המשיבה, השצ"פ נמצא מחוץ לקו הכחול של תוכנית פאר, וממילא התוכנית עדיין לא אושרה.

...

בתשובתה טענה המשיבה שיש לדחות את העתירה על הסף בשל שיהוי ניכר, חוסר ניקיון כפיים וחוסר תום לב, אי גילוי עובדות מהותיות וגילוי עובדות בצורה חלקית ומגמתית.

על פי כל האמור, בהתחשב גם בעובדה שעצם ההפקעה היא פגיעה בקניין הפרטי, הנדרשת לצרכי ציבור, כאשר היא נדרשת, אני קובע שהנסיבות שהוכחו בפניי מצביעות על כך שבמשך השנים שקדמו להחלטת המשיבה על הפקעת השצ"פ לפי התוכנית, היא זנחה את מטרת ההפקעה, ואת הצורך הציבורי שהביא ליצירת השטח הציבורי וההפקעה.

סיכום על פי כל האמור לעיל, אני מקבל את העתירה ומבטל את החלטתה של המשיבה על הפקעת השצ"פ כפי שפורסמה ביום 23.10.22, ואת הליכי ההפקעה לפי ההחלטה.

המשיבה תשלם לעותרים הוצאות העתירה בסך 11,700 ₪.

לעניין הגדרת התוצאה שעם קיומה מתגבשת זכותה של המערערת לשכר טירחה, נכתב בהסכם שכר הטירחה עם קבוצת מלטיה, כפי שכבר צוין לעיל, כי "אישור התכנית", משמעו: "...פירסום למתן תוקף של תכנית בנוגע למקרקעין". ברם, ההסכם אינו מגדיר מה צריכה להיות אותה "תכנית". מהנסיבות של כריתת ההסכם כמו גם מהוראות אחרות הקבועות בו, ברור שאותה תכנית חייבת להיות מיטיבה, מבחינת קבוצת מלטיה, לעומת הזכויות שהייתה מקבלת על פי תכנית רג/1024 (היא, כזכור, התכנית ששירותיה של המערערת נשכרו תחילה כדי להביא לביטולה).

...

מאחר שאין חולק כי התוצאה המבוקשת לא הושגה, המסקנה המתבקשת היא שלא קמה למערערת הזכות לעיקר השכר המוסכם, וכי כל שניתן לפסוק לטובתה, הוא הסכום הקבוע, כפי שפסק בית המשפט קמא.

המערערת מבקשת להימנע ממסקנה זו על בסיס הטענה כי התוצאה המבוקשת אומנם לא הושגה מבחינה פורמאלית (שכן אין חולק שתוכנית המגדילה את זכויות הבניה בנכס לא פורסמה), ואולם מבחינה מהותית ניתן היה להשיג את התוצאה המבוקשת, והטעם העיקרי לכך שזו לא הושגה הוא התנהלות המשיבים, ובכללם התנהלות קבוצת מלטיה.

ניתן להבין, ואף לגלות סימפתיה, לעניינו של אדם שטרח והשתדל, אך מסיבות שאינן תלויות בו מאמציו לא עלו יפה – על כן שותף הייתי לניסיון לדרבן את הצדדים לפשרה, ומקובלת עלי גם הצעת חברי לעניין הוצאות המשפט.