אישור תובענה ייצוגית נגד רשות המסים בגין גביית כספים שלא כדין

תאריך הישיבה: ח' בתשרי התשפ"ג (3.10.2022) בשם המערער: עו"ד רון דרור; עו"ד אופיר מנצ'ל; עו"ד איילת דרור בשם המשיבה: עו"ד עמנואל לינדר; עו"ד עודד טאובר ][]פסק-דין ]השופט א' שטיין: הסוגיה המשפטית האם עובדים שכירים רשאים להגיש תובענה ייצוגית נגד רשות המיסים להשבת מיסים ששולמו על ידם ביתר – בדרך של ניכוי המס במקור על ידי מעסיקיהם – זאת, מבלי שקדמה לכך הגשת בקשה פורמאלית להחזר מס בהתאם לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן: הפקודה)? בשאלה זאת נדרשים אנו להכריע במסגרת העירעור שלפנינו.

לטענת המערער, מאחר שחברי הקבוצה אינם אזרחים ישראלים, והם לא הפיקו או הצמיחו את הכנסתם בישראל – אין הם חייבים במס על-פי הפקודה, ולכן גביית מס הכנסה משכרם, באמצעות ניכוי במקור, נעשתה שלא כדין.

בעיניין עריית פתח תקווה סיכמה הנשיאה חיות את התנאים לניהול תובענה ייצוגית מכוחו של פרט 11 – באלו המילים: "על מנת שתביעה תוכל להתנהל כתובענה ייצוגית מכוחו של [פרט 11](http://www.nevo.co.il/law/74020/2T11) ל[חוק תובענות ייצוגיות](http://www.nevo.co.il/law/74020) צריכים להתקיים בה שלושה תנאים: ראשית, עליה להיות מופנית נגד 'רשות' כהגדרתה [בסעיף 1](http://www.nevo.co.il/law/74845/1) ל[חוק בתי משפט לענינים מנהליים](http://www.nevo.co.il/law/74845), התש"ס-2000 [...]. שנית, עליה להיות תביעה כספית שהסעד המבוקש בה הוא סעד של השבה [...]. ושלישית, צריך שעילת התביעה תהא גבייה שלא כדין של מס, אגרה או תשלום חובה אחר" (ראו: שם, בפיסקה 15; ההדגשות הוספו – א.ש.).

בהקשר זה, אוסיף כי תובענה ייצוגית בתביעת השבה נגד רשות מוגבלת לתקופת גבייה של שנתיים בלבד ממועד הגשתה של בקשת האישור (ראו: סעיף 21 לחוק תובענות ייצוגית) – זאת, בשעה שקיבלת החזרי מס בהתאם לסעיף 160(א) לפקודה מתפרשת על פני תקופה של שש שנים.

...

סוף דבר מכל הטעמים האמורים עולה כי בקשת האישור שבה עסקינן אינה עומדת בתנאים שנקבעו בחוק תובענות ייצוגיות לצורך אישורה של תובענה כייצוגית: בקשת האישור הוגשה על ידי מי שאין בידו עילת תביעה אישית באותו עניין (ראו: סעיף 4(א)(1) לחוק); היא לא באה בגדר העילות שבמסגרתן ניתן להגיש תובענה ייצוגית (ראו: סעיף 3 לחוק); מה גם שתובענה ייצוגית ממילא אינה הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת שלפנינו (ראו: סעיף 8(א)(2) לחוק).

הנשיאה א' חיות: כחברי השופט א' שטיין אף אני סבורה כי משהמערער לא הגיש דו"ח לפי סעיף 160(א) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], לא קמה בידו עילת תביעה אישית להשבת מס, אשר לטענתו שולם ביתר בדרך של ניכוי שביצע מעסיקו משכרו.

מטעם זה מקובלת עלי מסקנתו של חברי השופט א' שטיין, כי דין הערעור להידחות.

בפניי בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד רשות המסים בטענה כי היא גובה מס שלא כדין, שעה שהיא מורה על ניכוי מס במקור מהכנסות שהתקבלו מחו"ל, מבלי לזכות במקביל ובאותו הזמן את מלוא המס ששולם למדינה בה הופקה ההכנסה (להלן: "בקשת האישור").

המבקש הגדיר את הקבוצה הייצוגית אשר בשמה הוא מבקש לנהל את התובענה הייצוגית כדלקמן (להלן: "הקבוצה הייצוגית"): "כלל הנישומים אשר שילמו 'מסי-חוץ' בגין 'הכנסות חוץ'..., לרבות, אך לא רק, בדרך של ניכוי מס במקור שנעשה על ידי מדינת החוץ בגין הכנסת החוץ, ואשר בנגוד להוראות חלק י', פרק שלישי, סימן ב' ובפרט סעיף 200 לפקודה, לא הותר להם במסגרת ניכוי המס במקור הנעשה בישראל בגין הכנסת החוץ מלוא הזיכוי לו היו זכאים בגין מיסי-החוץ ששולמו על ידם בגין אותן הכנסות החוץ כנגד המס החל בישראל, והכל במהלך השנתיים (2) שקדמו למועד הגשת בקשה זו לאישור התובענה הייצוגית ועד למועד בו תאושר, ככל שתאושר, התובענה כייצוגית במסגרת בקשת האישור דנן". הסעדים העקריים המבוקשים בהליך הם חיוב המשיבה במתן זכוי על מלוא סכום המס ששולם למדינות הזרות והשבת הכספים שנגבו לכאורה ביתר.

...

ויודגש, כי אין באמירותיי אלו כדי להביא למסקנה כי יש לקבל את בקשת האישור ביחס לאותו חלק שייתכן כי המשיבה תעניק זיכוי בגינו גם במדינה שאינה גומלת.

תובענה ייצוגית היא אינה הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין בנוסף אני סבורה, כי תובענה ייצוגית היא איננה הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת.

יפים לענייננו הדברים האמורים בעניין ג'קרי, בפס' 55: "המערער מבקש להפוך את היוצרות ולחייב את רשות המיסים לערוך מיוזמתה שומות לחברי הקבוצה... עריכת שומות בדרך זו – על בסיס מידע חלקי בלבד – לא רק שאינה יעילה, אלא שהיא עשויה להוביל לטעויות בחישוב הזכאות להחזר המס. בכל הקשור להחזרי מס, מן הראוי לנקוט במשנה זהירות על-מנת להבטיח גביית מס אמת בזכרנו כי כספי המיסים נועדו לצרכי הציבור ולטובתו (ראו: עניין שחר, בעמ' 327). הדרך להחזר המס אשר נקבעה בפקודה נועדה להבטיח בקרה על הוצאת הכספים מהקופה הציבורית – כך שהחזרי מס יינתנו רק במקרים שיימצאו מתאימים לאחר בדיקה קפדנית של כל הנתונים הרלבנטיים. בנסיבות אלו, הדרישה להגיש בקשה מסודרת להחזר מס על גבי דו"ח מפורט, נוסף להיותה דרישה מחייבת על-פי הדין, נראית לי נחוצה לשם ניהול תקין של קופת המדינה". סיכומם של דברים, בקשת האישור נדחית.

המשיבים הדגישו, כי עמלת ניהול פקדון ניירות ערך אינה נגבית בגין ניכוי המס במקור, וכי לבנק אין כל יכולת להשיב את הכספים, שכן אלו אינם מצויים בידו אלא הועברו לרשות המסים.

במאמר מוסגר יצוין, שטענה דומה לזו העומדת בבסיס התביעה הנוכחית נדונה גם בת"צ 20739-06-21 (מח' תל אביב-יפו) חוסטצקי נ' מדינת ישראל, במסגרתה התבקש בית המשפט לאשר תובענה ייצוגית כנגד רשות המסים, בטענה כי היא אינה מקיימת את האמנות למניעת כפל המס כנדרש.

נטען שם, כי רשות המסים אינה מנכה את מלוא מסי החוץ ששולמו למדינה הזרה בגין הכנסות שהתקבלו בחו"ל. תגובת רשות המסים בתובענה ייצוגית זו הוגשה לתיק שלפני ביום 21/9/2022, ונטען בה כי הדין אינו קובע חובת זכוי בשלב הנכוי במקור, ועל כן מדובר בגבייה שנעשית כדין.

...

בנסיבות אלה אין גם טעם להורות על איתור תובע מייצג או בא כוח מייצג חלופיים, ומכאן שגם אין צורך בפרסום הודעה בדבר ההסתלקות - הודעה שתייקר את ההליך ותסרבל אותו שלא לצורך (ראו והשוו: תקנה 11(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010; ע"א 1362/12 היועץ המשפטי לממשלה נ' סלקום ישראל בע"מ (13/05/2013)) על כן יש לקבל את הבקשה ולאשר את הסתלקות המבקשים מהבקשה ולדחות את תביעתם האישית של המבקשים.

על אף זאת, רשאי בית המשפט להורות כי המשיב ישלם את חלקה השני של האגרה וישפה את המבקש על סכום האגרה ששילם בעד חלקה הראשון, בתוספת הפרשי הצמדה למדד, או לפטור את המבקש מתשלום חלקה השני של האגרה מטעמים מיוחדים שיירשמו.

סוף דבר לנוכח כל האמור לעיל אני מאשר את הסתלקות המבקשים מבקשת האישור, ומורה על דחיית תביעתם האישית, אין צורך בפרסום.

המבקשים ישלמו למשיבים הוצאות ההליך בסך של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ לכל אחד מהמשיבים (סך הכול 50,000 ₪ בצירוף מע"מ).

רקע ביום 2.5.2016 הגישה גב' ציונה נחום (להלן: "התובעת") בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד עריית ראשון לציון ("הנתבעת") להשבת כספי ארנונה שנגבו ביתר, עקב אי הצמדת חיובי הארנונה המשולמים בהסדר תשלומים לפי חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), התש"ם-1980, למדדים שליליים מתחילת שנת 2016.

עוד קבע בית המשפט העליון כי רק בהתקיים שני חריגים יתאפשר לרשות לחזור בה מהודעת חדילה ולחדש את הגביה שבגינה הוגשה בקשת האישור: חקיקה חדשה המכשירה את הגביה; הלכה פסוקה שקבעה כי הגביה הייתה כדין.

הלכה זו בוטלה לבסוף במסגרת דנ"מ 8626/17 מנירב נ' רשות המסים (11.11.2020), אך עד שבוטל פסק הדין הראשון בעיניין מנירב, המשיכה הנתבעת לגבות ארנונה ביתר ולכן היה צורך בהגשת שתי בקשות האישור הנוספות; מונה מומחה מטעם בית המשפט, אשר ערך את חוות דעתו במשך תקופה שארכה למעלה משנה, והצדדים נדרשו להשקיע שעות רבות בתחשיבים שערך בחוות דעתו; התובעת ובאי-כוחה נטלו על עצמם סיכון כי ההליך יידחה, נוכח פסיקות סותרות בנושא הצמדת תשלומי ארנונה המשולמים בהסדר תשלומים למדדים שליליים.

...

אשר לסיכון – אני סבורה כי המבקש ובא-כוחו נשאו בסיכון, כי התובענה תידחה וכי יחויבו בהוצאות.

אני מורה כי הגמול לתובעת יעמוד על 234,349 ש"ח, לעת הזו (לפני הפסיקה בעניין קופל).

זוהי בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופטת מ' שרביט) בת"צ 5597-11-22 מיום 03.12.2023, בגדרה נקבע כי "יש להותיר את המשיבה 1 כצד להליך דנן". ביום 03.11.2022 הגיש המבקש תובענה נגד המשיבות, לצד בקשה לאשר לו לנהלה כתובענה כייצוגית (להלן בהתאמה: התובענה ו-הבקשה לאישור).

ביום 27.11.2022 הגיש המבקש בקשה למחיקת המדינה מההליך (להלן: בקשת המחיקה), בגדרה נטען כך: "החתום מטה מתכבד להודיע לבית המשפט הנכבד, כי בעקבות הגשת התובענה ולאחר שהוא בא בדברים ונפגש בתאריך 15.11.2022 עם בא כוח הנתבעת 1, המדינה, עורך הדין יואל פוגלמן, אשר אישר בפניו כי [המדינה] לא גבתה את סכום המע"מ ולא קיבלה כספים מכל גורם שהוא בקשר עם עילת התובענה, מוגשת בקשה זו בהסכמה, למחיקת התובענה בתיק זה, אותה הגיש התובע כנגד [המדינה], ללא צו להוצאות". בו ביום ניתן 'פסק דין' (כבוד הרשמת פ' נויבירט), על גבי ׳פתקית׳, המורה על "מחיקת התביעה נגד [המדינה] ללא צו להוצאות – כמוסכם". ביום 14.06.2023 הגישו משיבות 2 ו-3 את תשובותיהן לבקשה לאישור.

אמנם, כאשר מוגשת תובענה ייצוגית נגד רשות בגין גביית מס שלא כדין, בהתאם לפרט 11 לתוספת השנייה, יש להגישה לבית המשפט לענינים מנהליים.

בכך שונים הדברים מעניין סירוגה-ברניר, בו תלה המבקש את יהבו, שם צורפה רשות המיסים על-ידי בית המשפט המחוזי כ'משיבה-נתבעת' לצורך החלת ההגנות הייחודיות הקיימות למדינה על ההליך הייצוגי, ואף צוין מפורשות כי "צירוף המדינה שינה את אופיה של התובענה הייצוגית, שעילתה הוגדרה אזרחית, לעילה מנהלית" (ת"צ (מרכז) 10601-08-10‏ רזניק נ' פלאפון תיקשורת בע"מ, פסקה 5 (18.08.2014)).

...

דיון והכרעה לאחר עיון בחומר שהונח לפניי, באתי למסקנה כי דין הבקשה למתן רשות ערעור – להידחות.

ואולם, מאחר שבכל זאת בשאלה של סמכות עניינית עסקינן, ומאחר שבניגוד לעניין עיריית בני ברק, איננו נדרשים להמתין לכך שסוגיית הסמכות העניינית תוכרע על-ידי הרכב, מצאתי להבהיר כי דין הבקשה להידחות, גם לגופה.

לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית – על הסף ולגופה.