אישור תובענה ייצוגית בעניין רכישת מניות במחיר לא הוגן

קזוז התמורות האמור כמו גם העמסת חלק ממחיר רכישת מניות השליטה בחברה "בדמות דמי חכירה", "גרמו לפגיעה בשווי החברה והצגת שווי החברה כשווי נמוך, שאינו תואם את השווי האמתי של החברה". הסדר הפשרה בע"א 2593/15 אושר על סמך השווי הנמוך של החברה כ – 200 מיליון ₪ לעומת השווי האמתי של החברה העומד על 890 מיליון ₪, וכעת מבקשת הערייה לקפח את התובעים ובעלי מניות המיעוט ולרכוש את מניותיהם במחיר שנקבע בהסכם הפשרה.

משכך ומשהמבקשים לא הציגו ראיות להוכיח ולו לכאורה שבמועד בו הוגשה בקשת האישור שווי מניות החברה שבידי בעלי מניות המיעוט היה שונה מהשווי שנקבע בעיניין כתבן, דומה שאין הצדקה לנהל הליך משפטי נוסף לבירור השווי ההוגן של מניות החברה, וככל שמי מבעלי מניות המיעוט אינו מסכים למחיר שנקבע בהסכם הפשרה בעיניין כתבן, רשאי הוא להמשיך ולהחזיק במניות.

כפי שהובהר לעיל, אישור תובענה ייצוגית במקרה כאן אינו מתיישב עם מטרות חוק תובענות ייצוגיות ונראה כי בנסיבות העניין ובהיתחשב בהסדר הפשרה בעיניין כתבן, ניהול הליך ייצוגי נוסף אינו יעיל ואף אינו הוגן, מפני שהוא מעמיד את המשיבות בפני הליך משפטי מורכב נוסף בעיניין שהוסדר בהסכם הפשרה כשהעירייה נוטלת על עצמה התחייבויות בסך כ – 30 מיליון ₪ ואפשר שאילו ידעה שתהיה חשופה להליך משפטי נוסף הנוגע לשווי מניות החברה, לא הייתה מתקשרת בהסכם הפשרה.

...

הטעם העיקרי לכך הוא המאמץ הרב שהושקע מצדו של בא כוח התובעים המייצגים במשך פרק זמן ארוך במיוחד – 14 שנים מאז הגשת הבקשה לאישור תובענה ייצוגית, מאמץ אשר כלל מהלכים מרובים ובסופו של דבר גם נשא פרי והצליח להביא לסיומן הכולל של המחלוקות בין הצדדים, לרבות אלה החורגות מגדרי ההליך, תוך הבטחה כי כל בעלי המניות יהיו זכאים ליהנות מן ההסדר בעתיד, אם ירצו בכך (למעט אלה שיודיעו בתוך תקופת הביניים כי הם אינם מעוניינים בהסדר).

בהתחשב בכל האמור לעיל, נראה כי קבלת הבקשה לאישור תביעה ייצוגית במקרה כאן אינה מתיישבת עם המטרות שלעיל.

מקובלת עליי טענת המבקשים, לפיה עילות התביעה כאן הנוגעות לאירועים משנת 2014- 2016, אינן זהות לעילות שנדונו בת"א 2122/04, אולם וכפי שעלה מעדותו של מר שקל, בסופו של דבר עניינם של שני ההליכים בקביעת השווי ההוגן של מניות החברה שבידי הציבור המהווה מיעוט בחברה הנשלטת כיום על ידי העירייה.

סוף דבר בהתחשב בכל האמור לעיל, החלטתי לדחות את הבקשה לאישור תביעה ייצוגית.

ועתה למחלוקת המרכזית הנטושה בין הצדדים בכל הנוגע לבקשת האישור, והיא בשאלה אם הוכח במידה המתבקשת בשלב אישור התובענה כייצוגית כי מחיר המניות שנקבע בהצעת הרכש היה בלתי הוגן.

...

בית המשפט נעתר לבקשה, כדלקמן: "הואיל וההליך נמצא בתחילתו, וזה הדיון המקדמי הראשון בבקשת האישור, אין סיבה שלא להיעתר לבקשה לתקן את כתב התביעה ובקשת האישור, ואין צורך לשם כך בהגשת בקשה נוספת. עם זאת, כמובן שמורות לחברה כל טענות ההגנה העומדות לזכותה, כולל התיישנות, לאחר שכתב התביעה ובקשת האישור יתוקנו ויומצאו לה בתוך 14 יום" (להלן: החלטת התיקון).

ואולם לדברי המציעים אין לאפשר את המינוי האמור – וזאת לנוכח ניגוד עניינים שנעוץ ביחסים שבין זינגר לבין המומחה מטעם המציעים, פרופ' קרייזברג.

עיקר טרונייתם של המציעים היא על כך שבמסגרת החלטות האיתור ניתנה לעורכי הדין המייצגים שורה של ארכות להגשת בקשה למינוי תובע חלופי מייצג – ואולם על פי צו בתי המשפט לא תינתן רשות ערעור על "החלטה בעניין קביעה ושינוי של מועדי דיון ומועדים להגשת בקשות, תגובות, כתבי טענות, מסמכים, סיכומים ותצהירים" (סעיף 1(1) לצו), וגם בשל כך דינן של בקשות רשות הערעור להידחות בנקודה זו. ולגופם של דברים יוער, כי ניהול הליך מינויו של תובע מייצג חלופי נתון לשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית, במסגרת סמכותה הדיונית-ניהולית; וככלל ערכאת הערעור תיטה שלא להתערב בהחלטות מסוג זה אלא במקרים חריגים (רע"א 7110/17 נקניק נהריה כשר זוגלובק בע"מ נ' שגב (3.10.2017)).

סוף דבר התוצאה היא שבקשות רשות הערעור נדחות.

לטענתו, מחיר הצעת הרכש לא היה הוגן ומכאן תביעתו ובקשתו לאישור תביעה ייצוגית למתן סעד של הערכה ופצוי לקבוצת הניצעים שלא נענתה להצעת הרכש ונרכשו בכפיה (להלן: "בקשת האישור").

מבלי לקבוע מסמרות בדבר, אינדיקאציה מועילה לשווי הוגן המייתרת את הצורך בהערכה על פי שיטת DCF, עשויה להתקיים למשל במקרים בהם בסמוך להצעת הרכש נערכה עסקה מרצון מחוץ לבורסה, בין בעל מניות בחברת המטרה לבין המציע, לרכישת בלוק מניות בחברה במחיר שאינו נופל מהמחיר שהוצע בעבור כל מניה בהצעת הרכש.

בהתייחסו לחוות הדעת שהוצגו במקרה הקונקרטי שנידון בפניו, קבע בית המשפט בעיניין עצמון (שם, פסקה 75): "בראש ובראשונה, הערכת שוויין של מניות משכן בהתאם לשיטת DCF , כפי שזו נעשתה על ידי רו"ח בן-אור, המומחה מטעם המשיבים, מלמדת כי התמורה שהוצעה עבורן בהצעת הרכש הייתה הוגנת. שתי חוות דעת שהוגשו לבית המשפט המחוזי בחנו את שווי המניות על פי שיטת DCF . חוות הדעת שהועדפה על ידי בית המשפט הייתה חוות דעתו של רו"ח בן-אור. עוד קיבל בית המשפט את קביעתו של רו"ח בן-אור, כי חוות דעתו של רו"ח סוקולובסקי, על פיה מחירה של המניה על פי שיטת DCF עומד על סך של 3,441 ₪, היא מופרכת...

בקיבול הצעת הרכש הסכימה קופת הגמל אשר החזיקה בכמות משמעותית של מניות החברה ואף ניהלה משא ומתן עם המציעה בקשר עם מכירת אחזקותיה, לתנאי השולל ממנה אפשרות להגשת תביעה לסעד הערכה בתוך התקופה שנקבעה לכך (סעיף 28 לתצהירו של קפלון), היתנהלותה זו של קופת הגמל תומכת במסקנה כי המחיר שהשיגה קופת הגמל במסגרת המשא ומתן מול המציעה כפי שנקבע בהצעת הרכש, הוא מחיר הוגן.

...

נוכח האמור עד כאן, נראה כי אין לסמוך על חוות הדעת מטעם רו"ח וקסלר, ובהתחשב במכלול האינדיקציות החיצוניות שפורטו לעיל ביחס למחיר השוק של מניית החברה בסמוך לפרסום הצעת הרכש (בבורסה ומחוץ לבורסה), לא שוכנעתי שיש אפשרות סבירה שטענת המבקש לפיה המחיר בהצעת הרכש לא היה הוגן תוכרע בתובענה לטובת הקבוצה אותה מבוקש לייצג.

סוף דבר הבקשה נדחית.

המבקש ישלם למשיבות את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך 165,000 ₪ זאת כשאני מביא בכלל חשבון גם את מספר דיוני ההוכחות שנדרש לשם בירור הבקשה.

בקשת ההסתלקות הבקשה לאישור תובענה כייצוגית הוגשה ביום 20.04.2020, ועניינה בטענת המבקש כי דיווחיה המידיים של החברה והערכות השווי שהחברה מפרסמת בדוחותיה הכספיים, לוקים בחסר, באופן שהוביל לכך ששווי השוק של החברה – כ-79 מיליון ש"ח בעת הגשת בקשת האישור, אינו משקף את השווי ההוגן המאקסימאלי של החברה, שלטענת המבקש עומד על 195 מיליון ש"ח. עוד נטען, כי המשיבה מנצלת את מדיניות העמימות בה נוקטת החברה בכל הנוגע לנכסיה ושווים, כדי לרכוש את מניות החברה במחיר נמוך, תוך הפרת הוראות חוק ניירות ערך, תשכ"ח-1968 (להלן – חוק ניירות ערך).

...

סוף דבר אני נותן לבקשת ההסתלקות, על כל סעיפיה וחלקיה, תוקף של פסק דין.

כל ההתחייבויות של כל אחד מן הצדדים, כפי שאלה פורטו בבקשת ההסתלקות, מהוות חלק בלתי נפרד של פסק דין זה. 5אני מורה בזאת על דחיית תביעתו האישית של המבקש ועל מחיקת בקשת האישור.

המזכירות תשלח החלטתי זו לצדדים.

בפסק הדין נדחתה בקשה לאישור תובענה כייצוגית (להלן: בקשת האישור), שעניינה בגובה המחיר ששולם עבור מניות הציבור במשיבה 1, אסם השקעות בע"מ (להלן: אסם), במסגרת עסקת מיזוג מסוג משולש הופכי (להלן: עסקת המיזוג או העסקה).

כידוע, החשש בעיסקאות בעלי עניין הוא כי "מי שמופקד על קבלת החלטות בחברה ינצל את כוחו ומעמדו על מנת להפיק לעצמו או למקורביו טובות הנאה על חשבון החברה ובעלי מניותיה" (מוטי ימין ואמיר וסרמן תאגידים וניירות ערך 607 (2006)); וכך גם בעניינינו – החשש הוא שנסטלה תנצל את כוחה כבעלת השליטה באסם, לרכישת מניות אסם מהציבור במחיר בלתי הוגן.

...

בהמשך לכך, בית המשפט המחוזי בחן את טענות הצדדים בנושא הוגנות התמורה, ובכלל זה את חוות הדעת הכלכליות שהוגשו מטעמם, והגיע לכלל מסקנה כי לא הוכח שמחיר העסקה שעליו הסכימו נסטלה והוועדה המיוחדת חורג ממתחם הסבירות – וזאת בשים לב לסטנדרט הביקורת השיפוטית שיש להחיל על חברי הוועדה בנסיבות המקרה.

הפגמים הספורים שמצא בית המשפט המחוזי בעבודת הוועדה אינם עומדים בליבת העניין, ועל כן לא הצדיקו הפעלה של סטנדרט הביניים חלף כלל שיקול הדעת העסקי.

כפי שכבר צוין לעיל, בית המשפט המחוזי נדרש לחוות הדעת מטעם הצדדים והגיע לכלל מסקנה כי המחיר שהוסכם נופל בגדרו של מתחם הסבירות; ואין יסוד להתערבותה של ערכאת הערעור גם בממצא זה. טרם סיום יש לחזור ולהדגיש: ביקורת שיפוטית על טיב עבודתה של ועדה בלתי תלויה בהחלט דרושה ואף חיונית על מנת למנוע מצב שבו הוועדה תתמנה למראית עין ורק כדי להכפיף את העסקה לסטנדרט הביקורת השיפוטית המקל של כלל שיקול הדעת העסקי.

סוף דבר בהסכמת הצדדים ובכפוף להערות שפורטו לעיל, הערעור נדחה.